ד שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃

(ד) ה' אלהינו ה' אחד - ה' שהוא אלהינו עתה, ולא אלוהי האומות, הוא עתיד להיות ה' אחד. שנאמר, (צפניה ג, ט) "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה'". ונאמר, (זכריה יד, ט) "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד":

[ברכות ו, א] [ברכות יג, א] [ברכות יג, ב] [ברכות טו, א] [ברכות טז א] [ברכות כא, א] [ספר המצוות להרמב"ם מ"ע ב]

ה וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכָל־לְבָֽבְךָ֥ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ׃

(ה) ואהבת - עשה דבריו מאהבה. אינו דומה עושה מאהבה לעושה מיראה. העושה אצל רבו מיראה, כשהוא מטריח עליו, מניחו והולך לו:

בכל לבבך - בשני יצריך. דבר אחר: "בכל לבבך", שלא יהיה לבך חלוק על המקום:

ובכל נפשך - אפילו הוא נוטל את נפשך:

ובכל מאדך - בכל ממונך. יש לך אדם, שממונו חביב עליו מגופו. לכך נאמר, "ובכל מאדך". דבר אחר: "ובכל מאדך" - בכל מידה ומידה שמודד לך. בין במידה טובה בין במידת פורענות. וכן דוד הוא אומר, (תהלים קטז, יג) "כוס ישועות אשא" וגו'. (תהלים קטז, ג) "צרה ויגון אמצא" וגו':

[רש"י דברים יא, יג] [ברכות טו, ב] [ספר המצוות להרמב"ם מ"ע ג] [ספר המצוות מ"ע רז]

ו וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָֽנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם עַל־לְבָבֶֽךָ׃

(ו) והיו הדברים האלה - ומהו האהבה? "והיו הדברים האלה". שמתוך כך, אתה מכיר בהקב"ה, ומדבק בדרכיו:

אשר אנכי מצוך היום - לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה, אלא כחדשה, שהכל רצין לקראתה. "דיוטגמא", מצוות המלך הבאה במכתב:

[רש"י דברים כח, לז] [ברכות יג, א] [ברכות יג, ב] [ברכות טו, ב] [ספר המצוות מ"ע י]

ז וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֨ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃

(ז) ושננתם - לשון חידוד הוא. שיהיו מחודדים בפיך. שאם ישאלך אדם דבר, לא תהא צריך לגמגם בו, אלא אמור לו מיד:

לבניך - אלו התלמידים. מצינו בכל מקום, שהתלמידים קרויים בנים. שנאמר: (דברים יד, א) "בנים אתם לה' אלוהיכם". ואומר: (מלכים ב' ב, ג) "בני הנביאים אשר בבית אל". וכן בחזקיהו שלמד תורה לכל ישראל, וקראם בנים. שנאמר: (ד"ה ב' ב, יב) "בָּנַי עַתָּה אַל תִּשָּׁלוּ ". וכשם שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר: "בנים אתם לה' אלוהיכם", כך הרב קרוי: אב. שנאמר, (מלכים ב' כ) "אבי אבי רכב ישראל וגו"':

ודברת בם - שלא יהא עיקר דבורך אלא בם. עשם עיקר ואל תעשם טפל:

ובשכבך - יכול אפילו שכב בחצי היום? תלמוד לומר: "ובקומך". יכול אפילו עמד בחצי הלילה? תלמוד לומר: "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". דרך ארץ דברה תורה, זמן שכיבה וזמן קימה:

[ברכות ב, א] [ברכות ד, ב] [ברכות י, ב] [ברכות יג, ב] [ברכות יד, ב] [ספר המצוות להרמב"ם מ"ע יא]

ח וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל־יָדֶ֑ךָ וְהָי֥וּ לְטֹֽטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ׃

(ח) וקשרתם לאות על ידך - אלו תפילין שבזרוע:

והיו לטטפת בין עיניך - אלו תפילין שבראש.ועל שם מנין פרשיותיהם נקראו טטפת. "טט" בכתפי, שתים. "פת" באפריקי, שתים:

ט וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזֻז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃ {ס}

(ט) מזזות ביתך - "מזזות", כתיב, שאין צריך אלא אחת:

ובשעריך - לרבות שערי חצרות ושערי מדינות ושערי עיירות:

[ברכות טו, ב] [ספר המצוות מ"ע טו] [רמב"ם ספר המצוות מע יג]

י וְהָיָ֞ה כִּ֥י יְבִֽיאֲךָ֣ ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֶל־הָאָ֜רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע לַֽאֲבֹתֶ֛יךָ לְאַבְרָהָ֛ם לְיִצְחָ֥ק וּֽלְיַעֲקֹ֖ב לָ֣תֶת לָ֑ךְ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וְטֹבֹ֖ת אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־בָנִֽיתָ׃

יא וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִ֣ים כָּל־טוּב֮ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־מִלֵּאתָ֒ וּבֹרֹ֤ת חֲצוּבִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־חָצַ֔בְתָּ כְּרָמִ֥ים וְזֵיתִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־נָטָ֑עְתָּ וְאָֽכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ׃

(יא) חצובים - לפי שהיו מקום טרשין וסלעים נופל בו לשון חציבה:

יב הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֧ר הוֹצִֽיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃

(יב) מבית עבדים - כתרגומו, "מבית עבדותא".ממקום שהייתם שם עבדים:

יג אֶת־יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ תִּירָ֖א וְאֹת֣וֹ תַֽעֲבֹ֑ד וּבִשְׁמ֖וֹ תִּשָּׁבֵֽעַ׃

(יג) ובשמו תשבע - אם יש בך כל המידות הללו, שאתה ירא את שמו ועובד אותו, אז "בשמו תשבע". שמתוך שאתה ירא את שמו, תהא זהיר בשבועתך, ואם לאו לא תשבע:

[ספר המצוות מ"ע ה] [ספר המצוות מ"ע ד]

יד לֹ֣א תֵֽלְכ֔וּן אַֽחֲרֵ֖י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים מֵֽאֱלֹהֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר סְבִיבֽוֹתֵיכֶֽם׃

(יד) מאלוהי העמים אשר סביבותיכם - הוא הדין לרחוקים. אלא לפי שאתה רואה את סביבותיך תועים אחריהם, הוצרך להזהיר עליהם ביותר:

טו כִּ֣י אֵ֥ל קַנָּ֛א יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בְּקִרְבֶּ֑ךָ פֶּן־יֶֽ֠חֱרֶה אַף־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ בָּ֔ךְ וְהִשְׁמִ֣ידְךָ֔ מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃ {ס}

טז לֹ֣א תְנַסּ֔וּ אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֥ר נִסִּיתֶ֖ם בַּמַּסָּֽה׃

(טז) במסה - כשיצאו ממצרים שנסוהו במים. שנאמר, (שמות יז, ז) "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ?":

[ספר המצוות מל"ת סד]

יז שָׁמ֣וֹר תִּשְׁמְר֔וּן אֶת־מִצְוֹת יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם וְעֵֽדֹתָ֥יו וְחֻקָּ֖יו אֲשֶׁ֥ר צִוָּֽךְ׃

יח וְעָשִׂ֛יתָ הַיָּשָׁ֥ר וְהַטּ֖וֹב בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לְמַ֨עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ^[1] וּבָ֗אתָ וְיָֽרַשְׁתָּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה לַֽאֲבֹתֶֽיךָ׃

(יח) הישר והטוב - זו פשרה. לפנים משורת הדין:

יט לַֽהֲדֹ֥ף אֶת־כָּל־אֹֽיְבֶ֖יךָ מִפָּנֶ֑יךָ כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃ {ס}

(יט) כאשר דבר - והיכן דבר? (שמות כג, כז) "וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם" וגו':

כ כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֑ר מָ֣ה הָֽעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים^[2] אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ אֶתְכֶֽם׃

(כ) כי ישאלך בנך מחר - יש מחר שהוא אחר זמן.  

כא וְאָֽמַרְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ עֲבָדִ֛ים הָיִ֥ינוּ לְפַרְעֹ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּֽצִיאֵ֧נוּ יְהוָ֛ה מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃

כב וַיִּתֵּ֣ן יְהוָ֡ה אוֹתֹ֣ת וּ֠מֹֽפְתִים גְּדֹלִ֨ים וְרָעִ֧ים ׀ בְּמִצְרַ֛יִם בְּפַרְעֹ֥ה וּבְכָל־בֵּית֖וֹ לְעֵינֵֽינוּ׃

כג וְאוֹתָ֖נוּ הוֹצִ֣יא מִשָּׁ֑ם לְמַ֨עַן֙ הָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ לָ֤תֶת לָ֨נוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַֽאֲבֹתֵֽינוּ׃

כד וַיְצַוֵּ֣נוּ יְהוָ֗ה לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַֽחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְיִרְאָ֖ה אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לְט֥וֹב לָ֨נוּ֙ כָּל־הַיָּמִ֔ים לְחַיֹּתֵ֖נוּ כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

כה וּצְדָקָ֖ה תִּֽהְיֶה־לָּ֑נוּ כִּֽי־נִשְׁמֹ֨ר לַֽעֲשׂ֜וֹת אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את לִפְנֵ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽנוּ׃ {ס}