(כב) עשר תעשר - מה עניין זה אצל זה? אמר להם הקב"ה לישראל, "לא תגרמו לי לבשל גדיים של תבואה, עד שהן במעי אמותיהן. שאם אין אתם מעשרים מעשרות כראוי, כשהוא סמוך להתבשל, אני מוציא רוח קדים והיא משדפתן". שנאמר, (מלכים ב' יט, כא) "ושדפה לפני קמה". וכן לעניין בכורים:

שנה שנה - מכאן שאין מעשרין מן החדש על הישן:

כג וְאָֽכַלְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּק֣וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֮ לְשַׁכֵּ֣ן שְׁמ֣וֹ שָׁם֒ מַעְשַׂ֤ר דְּגָֽנְךָ֙ תִּֽירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֔ךָ וּבְכֹרֹ֥ת בְּקָֽרְךָ֖ וְצֹאנֶ֑ךָ לְמַ֣עַן תִּלְמַ֗ד לְיִרְאָ֛ה אֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כָּל־הַיָּמִֽים׃

(כג) ואכלת וגו' - זה מעשר שני. שכבר למדנו ליתן מעשר ראשון ללווים. שנאמר, (במדבר יח, כו) "כי תקחו מאת בני ישראל" וגו'. ונתן להם רשות לאוכלו בכל מקום. שנאמר, (במדבר יח, לא) "ואכלתם אותו בכל מקום". על כרחך זה מעשר אחר הוא:

[רש"י דברים טו, כ] [רש"י כו, יב] [סהמ"צ להרמב"ם מל"ת קמ"ג] [רש"י ויקרא כז, ל]

כד וְכִֽי־יִרְבֶּ֨ה מִמְּךָ֜ הַדֶּ֗רֶךְ כִּ֣י לֹ֣א תוּכַל֮ שְׂאֵתוֹ֒ כִּֽי־יִרְחַ֤ק מִמְּךָ֙ הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לָשׂ֥וּם שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם כִּ֥י יְבָֽרֶכְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

(כד) כי יברכך - שתהא התבואה מרובה לשאת:

כה וְנָֽתַתָּ֖ה בַּכָּ֑סֶף וְצַרְתָּ֤ הַכֶּ֨סֶף֙ בְּיָ֣דְךָ֔ וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃

[רש"י ויקרא כז, לא]

כו וְנָֽתַתָּ֣ה הַכֶּ֡סֶף בְּכֹל֩ אֲשֶׁר־תְּאַוֶּ֨ה נַפְשְׁךָ֜ בַּבָּקָ֣ר וּבַצֹּ֗אן וּבַיַּ֨יִן֙ וּבַשֵּׁכָ֔ר וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר תִּֽשְׁאָלְךָ֖ נַפְשֶׁ֑ךָ וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֗ם לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְשָֽׂמַחְתָּ֖ אַתָּ֥ה וּבֵיתֶֽךָ׃

(כו) בכל אשר תאווה נפשך - כלל:

בבקר ובצאן וביין ובשכר - פרט:

ובכל אשר תשאלך נפשך - חזר וכלל. מה הפרט מפורש ולד ולדות הארץ וראוי למאכל אדם וכו':

כז וְהַלֵּוִ֥י אֲשֶׁר־בִּשְׁעָרֶ֖יךָ לֹ֣א תַֽעַזְבֶ֑נּוּ כִּ֣י אֵ֥ין ל֛וֹ חֵ֥לֶק וְנַֽחֲלָ֖ה עִמָּֽךְ׃ {ס}

(כז) והלוי וגו' לא תעזבנו - מליתן לו מעשר ראשון:

כי אין לו חלק ונחלה עמך - יצאו לקט שכחה ופאה והפקר. שאף הוא יש לו חלק עמך בהן כמוך. ואינן חייבין במעשר:

כח מִקְצֵ֣ה ׀ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים תּוֹצִיא֙ אֶת־כָּל־מַעְשַׂר֙ תְּבוּאָ֣תְךָ֔ בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑וא וְהִנַּחְתָּ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃

(כח) מקצה שלוש שנים - בא ולמד, שאם השהה מעשרותיו של שנה ראשונה ושנייה לשמטה, שיבערם מן הבית בשלישית:

[רש"י כו, יב]

כט וּבָ֣א הַלֵּוִ֡י כִּ֣י אֵֽין־לוֹ֩ חֵ֨לֶק וְנַֽחֲלָ֜ה עִמָּ֗ךְ וְ֠הַגֵּר וְהַיָּת֤וֹם וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְאָֽכְל֖וּ וְשָׂבֵ֑עוּ לְמַ֤עַן יְבָֽרֶכְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־מַֽעֲשֵׂ֥ה יָֽדְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶֽׂה׃ {ס}

(כט) ובא הלוי - ויטול מעשר ראשון:

והגר והיתום - ויטלו מעשר שני, שהוא של עני של שנה זו. ולא תאכלנו אתה בירושלים, כדרך שנזקקת לאכול מעשר שני של שתי שנים:

ואכלו ושבעו - תן להם כדי שביעה. מכאן אמרו אין פוחתין לעני בגורן וכו'. ואתה הולך לירושלים, למעשר של שנה ראשונה ושנייה, שהשהית. ומתודה, (דברים כו, יג) "בערתי הקדש מן הבית". כמו שמפורש (דברים כו, יב) ב"כי תכלה לעשר".