דברים פרק טו

א מִקֵּ֥ץ שֶֽׁבַע־שָׁנִ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֥ה שְׁמִטָּֽה׃

(א) מקץ שבע שנים - יכול שבע שנים לכל מלוה ומלוה? תלמוד לומר: (לקמן פסוק ט) "קרבה שנת השבע". ואם אתה אומר שבע שנים לכל מלוה ומלוה,  הלוואת כל אחד ואחד, היאך היא קרבה? הא למדת שבע שנים למניין השמיטות:

ב וְזֶה֮ דְּבַ֣ר הַשְּׁמִטָּה֒ שָׁמ֗וֹט כָּל־בַּ֨עַל֙ מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַשֶּׁ֖ה בְּרֵעֵ֑הוּ לֹֽא־יִגֹּ֤שׂ אֶת־רֵעֵ֨הוּ֙ וְאֶת־אָחִ֔יו כִּֽי־קָרָ֥א שְׁמִטָּ֖ה לַֽיהוָֽה׃

(ב) שמוט כל בעל משה ידו - שמוט את ידו של כל בעל משה:

[רמב"ם ספר המצוות מ"ע קמ"א] [ביאור]

ג אֶת־הַנָּכְרִ֖י תִּגֹּ֑שׂ וַֽאֲשֶׁ֨ר יִֽהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֶת־אָחִ֖יךָ תַּשְׁמֵ֥ט יָדֶֽךָ׃

(ג) את הנכרי תיגוש - זו מצוות עשה:

[רמב"ם ספר המצוות מ"ע קמ"א] [רמב"ם ספר המצוות מ"ע קמ"ב]

ד אֶ֕פֶס כִּ֛י לֹ֥א יִֽהְיֶה־בְּךָ֖ אֶבְי֑וֹן כִּֽי־בָרֵ֤ךְ יְבָֽרֶכְךָ֙ יְהוָ֔ה בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹֽתֵן־לְךָ֥ נַֽחֲלָ֖ה לְרִשְׁתָּֽהּ׃

(ד) אפס כי לא יהיה בך אביון - ולהלן הוא אומר, (לקמן פסוק יא) "כי לא יחדל אביון"? אלא בזמן שאתם עושים רצונו של מקום, אביונים באחרים ולא בכם. וכשאין אתם עושים רצונו של מקום, אביונים בכם. אביון דל מעני. ולשון אביון, שהוא תאב לכל דבר:  

ה רַ֚ק אִם־שָׁמ֣וֹעַ תִּשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃

(ה) רק אם שמוע תשמע - אז לא יהיה בך אביון:

שמוע תשמע - שמע קמעא, משמיעין אותו הרבה:

ו כִּֽי־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ בֵּֽרַכְךָ֔ כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְהַֽעֲבַטְתָּ֞ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֗ים וְאַתָּה֙ לֹ֣א תַֽעֲבֹ֔ט וּמָֽשַׁלְתָּ֙ בְּגוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וּבְךָ֖ לֹ֥א יִמְשֹֽׁלוּ׃ {ס}

(ו) כאשר דבר לך - והיכן דבר? (דברים כח, ג) "ברוך אתה בעיר":

והעבטת - כל לשון הלוואה כשנופל על המלווה, נופל בלשון מפעיל. כגון, "והלווית", "והעבטת". ואם היה אומר, "ועבטת", היה נופל על הלוה. כמו "ולווית":

והעבטת גויים - יכול שתהא לוה מזה ומלוה לזה? תלמוד לומר: "ואתה לא תעבוט":

ומשלת בגוים רבים - יכול גויים אחרים מושלים עליך? תלמוד לומר: "ובך לא ימשולו":

ז כִּֽי־יִהְיֶה֩ בְךָ֨ אֶבְי֜וֹן מֵֽאַחַ֤ד אַחֶ֨יךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ בְּאַ֨רְצְךָ֔ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹ֧א תְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָֽבְךָ֗ וְלֹ֤א תִקְפֹּץ֙ אֶת־יָ֣דְךָ֔ מֵֽאָחִ֖יךָ הָֽאֶבְיֽוֹן׃

(ז) כי יהיה בך אביון - התאב תאב קודם:

מאחד אחיך - אחיך מאביך, קודם לאחיך מאמך:  

שעריך - עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת:

לא תאמץ - יש לך אדם שמצטער אם יתן אם לא יתן. לכך נאמר, "לא תאמץ". יש לך אדם שפושט את ידו וקופצה. לכך נאמר, "ולא תקפוץ":

מאחיך האביון - אם לא תתן לו, סופך להיות אחיו של אביון [בעניות]:

ח כִּֽי־פָתֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח אֶת־יָֽדְךָ֖ ל֑וֹ וְהַֽעֲבֵט֙ תַּֽעֲבִיטֶ֔נּוּ^[1] דֵּ֚י מַחְסֹר֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יֶחְסַ֖ר לֽוֹ׃

(ח) פתח תפתח - אפילו כמה פעמים:

כי פתח תפתח - הרי כי משמש בלשון אלא:

והעבט תעביטנו - אם לא רצה במתנה, תן לו בהלוואה:

די מחסורו - ואי אתה מצווה להעשירו:

אשר יחסר לו - אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו:

לו - זו אשה. וכן הוא אומר, (בראשית ב, יח) "אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדוֹ":

[רש"י לעיל פסוק א [ספר המצוות מ"ע קצ"ז]

ט הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֡ פֶּן־יִֽהְיֶ֣ה דָבָר֩ עִם־לְבָֽבְךָ֨ בְלִיַּ֜עַל לֵאמֹ֗ר קָֽרְבָ֣ה שְׁנַֽת־הַשֶּׁבַע֮ שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִטָּה֒ וְרָעָ֣ה עֵֽינְךָ֗ בְּאָחִ֨יךָ֙ הָֽאֶבְי֔וֹן וְלֹ֥א תִתֵּ֖ן ל֑וֹ וְקָרָ֤א עָלֶ֨יךָ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא׃

(ט) וקרא עליך - יכול מצווה? תלמוד לומר, (דברים כד, טו) "ולא יקרא":

והיה בך חטא - מכל מקום, אפילו לא יקרא. אם כן למה נאמר וקרא עליך? ממהר אני ליפרע, על ידי הקורא, יותר ממי שאינו קורא:

י נָת֤וֹן תִּתֵּן֙ ל֔וֹ וְלֹֽא־יֵרַ֥ע לְבָֽבְךָ֖ בְּתִתְּךָ֣ ל֑וֹ כִּ֞י בִּגְלַ֣ל ׀ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה יְבָֽרֶכְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָֽל־מַעֲשֶׂ֔ךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֥ח יָדֶֽךָ׃

(י) נתון תתן לו - אפילו מאה פעמים:

לו - בינו ובינך:

כי בגלל הדבר - אפילו אמרת ליתן, אתה נוטל שכר האמירה עם שכר המעשה:

יא כִּ֛י לֹֽא־יֶחְדַּ֥ל אֶבְי֖וֹן מִקֶּ֣רֶב הָאָ֑רֶץ עַל־כֵּ֞ן אָֽנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לֵאמֹ֔ר פָּ֠תֹחַ תִּפְתַּ֨ח אֶת־יָֽדְךָ֜ לְאָחִ֧יךָ לַֽעֲנִיֶּ֛ךָ וּלְאֶבְיֹֽנְךָ֖ בְּאַרְצֶֽךָ׃ {ס}

(יא) על כן - מפני כן:

לאמר - עצה לטובתך אני משיאך:

לאחיך לעניך - לאיזה אח, לעני: 

לעניך - ביו"ד אחד, לשון עני אחד הוא. אבל ענייך בשני יודי"ן, שני עניים:

[רש"י לעיל פסוק ד]

יב כִּֽי־יִמָּכֵ֨ר לְךָ֜ אָחִ֣יךָ הָֽעִבְרִ֗י^[2] א֚וֹ הָֽעִבְרִיָּ֔ה^[3] וַעֲבָֽדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים^[4] וּבַשָּׁנָה֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תְּשַׁלְּחֶ֥נּוּ חָפְשִׁ֖י מֵֽעִמָּֽךְ׃

(יב) כי ימכר לך - על ידי אחרים. שמכרוהו בית דין בגנבתו הכתוב מדבר. והרי כבר נאמר, (שמות כא, ב) "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי". ובמכרוהו בית דין הכתוב מדבר? אלא מפני שני דברים שנתחדשו כאן: אחד שכתוב "או העבריה", אף היא תצא בשש. ולא שמכרוה בית דין, שאין האשה נמכרת בגנבתה. שנאמר, "בגנבתו", ולא בגנבתה. אלא בקטנה שמכרה אביה. ולמד כאן, שאם יצאו שש שנים קודם שתביא סימנין תצא. ועוד חידש כאן, (לקמן פסוק יד) "העניק תעניק":

[רש"י שמות כא, ב]

יג וְכִֽי־תְשַׁלְּחֶ֥נּוּ חָפְשִׁ֖י מֵֽעִמָּ֑ךְ לֹ֥א תְשַׁלְּחֶ֖נּוּ רֵיקָֽם׃

יד הַֽעֲנֵ֤יק תַּֽעֲנִיק֙ ל֔וֹ מִצֹּ֣אנְךָ֔ וּמִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶ֑ךָ אֲשֶׁ֧ר בֵּֽרַכְךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ תִּתֶּן־לֽוֹ׃

(יד) העניק תעניק - לשון עדי, בגובה ובמראית העין. שיהא ניכר שהטיבות לו. ויש מפרשים: לשון הטענה על צווארו: 

מצאנך ומגרנך ומיקבך - יכול אין לי אלא אלו בלבד? תלמוד לומר: "אשר ברכך", מכל מה שברכך בוראך. ולמה נאמרו אלו? מה אלו מיוחדים, שהם בכלל ברכה. אף כל שהוא בכלל ברכה. יצאו פרדות. ולמדו רבותינו במסכת קידושין (יז א): בגזרה שווה, כמה נותן לו מכל מין ומין:

[רש"י לעיל פסוק יב]

טו וְזָֽכַרְתָּ֗ כִּ֣י עֶ֤בֶד הָיִ֨יתָ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַֽיִּפְדְּךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ עַל־כֵּ֞ן אָֽנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה הַיּֽוֹם׃

(טו) וזכרת כי עבד היית - והענקתי, ושניתי לך, מביזת מצרים, וביזת הים. אף אתה הענק ושנה לו:

טז וְהָיָה֙ כִּֽי־יֹאמַ֣ר אֵלֶ֔יךָ לֹ֥א אֵצֵ֖א מֵֽעִמָּ֑ךְ כִּ֤י אֲהֵֽבְךָ֙ וְאֶת־בֵּיתֶ֔ךָ כִּי־ט֥וֹב ל֖וֹ עִמָּֽךְ׃

יז וְלָֽקַחְתָּ֣ אֶת־הַמַּרְצֵ֗עַ וְנָֽתַתָּ֤ה בְאָזְנוֹ֙ וּבַדֶּ֔לֶת^[5] וְהָיָ֥ה לְךָ֖ עֶ֣בֶד עוֹלָ֑ם וְאַ֥ף לַאֲמָֽתְךָ֖ תַּֽעֲשֶׂה־כֵּֽן׃

(יז) עבד עולם - יכול כמשמעו? תלמוד לומר, (ויקרא כה, י) "ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשובו". הא למדת, שאין זה, אלא עולמו של יובל:

ואף לאמתך תעשה כן - הענק לה. יכול אף לרציעה השוה הכתוב אותה?

תלמוד לומר (שמות כא, ה): "וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד", עבד נרצע, ואין אמה נרצעת:

יח לֹֽא־יִקְשֶׁ֣ה בְעֵינֶ֗ךָ בְּשַׁלֵּֽחֲךָ֨ אֹת֤וֹ חָפְשִׁי֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ כִּ֗י מִשְׁנֶה֙ שְׂכַ֣ר שָׂכִ֔יר עֲבָֽדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וּבֵֽרַכְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶֽׂה׃ {פ}

(יח) כי משנה שכר שכיר - מכאן אמרו עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה. וזהו כפלים שבעבודת שכירי יום. ומהו עבודתו בלילה? רבו מוסר לו שפחה כנענית והולדות לאדון: