ט אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם רָֽאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל׃
(ט) אתם נצבים - מלמד, שכנסם משה לפני הקב"ה ביום מותו, להכניסם בברית:
ראשיכם שבטיכם - ראשיכם לשבטיכם:
זקניכם ושטריכם - החשוב חשוב קודם. ואחר כך "כל איש ישראל":
י טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַֽחֲנֶ֑יךָ מֵֽחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ׃
(י) מחטב עציך - מלמד שבאו כנענים להתגייר בימי משה, כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע. וזהו האמור בגבעונים, (יהושע ט, ד) "ויעשו גם המה בערמה". ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים:
יא לְעָבְרְךָ֗ בִּבְרִ֛ית יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וּבְאָֽלָת֑וֹ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כֹּרֵ֥ת עִמְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃
(יא) לעברך - להיותך עובר בברית. ולא יתכן לפרשו כמו "להעבירך". אלא כמו (לעיל ד, יד) "לעשותכם אותם":
לעברך בברית - דרך העברה. כך היו כורתים ברית, עושין מחיצה מכאן ומחיצה מכאן, ועוברים בינתיים. כמו שנאמר, (ירמיה לד, יח) "העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו":