יב לְמַ֣עַן הָקִֽים־אֹתְךָ֩ הַיּ֨וֹם ׀ ל֜וֹ לְעָ֗ם וְה֤וּא יִֽהְיֶה־לְּךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְכַֽאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַֽאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃
(יב) למען הקים אותך היום לו לעם - כל כך הוא נכנס לטרוח, למען קיים אותך לפניו לעם:
והוא יהיה לך לאלהים - לפי ש"דבר לך", ו"נשבע לאבותיך", שלא להחליף את זרעם באומה אחרת. לכך הוא אוסר אתכם בשבועות הללו. שלא תקניטוהו, אחר שהוא אינו יכול להבדל מכם. עד כאן פירשתי לפי פשוטו של פרשה. ומדרש אגדה. למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים. חוץ ממ"ט שבתורת כהנים. הוריקו פניהם, ואמרו: "מי יוכל לעמוד באלו?" התחיל משה לפייסם, "אתם נצבים היום". הרבה הכעסתם למקום, ולא עשה אתכם כלייה, והרי אתם קיימים לפניו:
היום - כיום הזה, שהוא קיים, והוא מאפיל ומאיר. כך האיר לכם, וכך עתיד להאיר לכם. והקללות והיסורין, מקיימין אתכם, ומציבין אתכם "לפניו". ואף הפרשה שלמעלה מזו פיוסין הם:
אתם ראיתם - את כל אשר עשה. (דברים פרק כט, א, ואילך) דבר אחר. אתם נצבים - לפי שהיו ישראל יוצאין מפרנס לפרנס. ממשה ליהושע. לפיכך עשה אותם מצבה, כדי לזרזם. וכן עשה יהושע. וכן שמואל. (שמואל א' יב, ז) "התיצבו ואשפטה אתכם". כשיצאו מידו ונכנסו לידו של שאול:
יג וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָֽנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת־הָֽאָלָ֖ה הַזֹּֽאת׃
יד כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֨נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם׃
(יד) ואת אשר איננו פה - ואף עם דורות העתידים להיות: