יא וְאִם־לֹא֩ תַשִּׂ֨יג יָד֜וֹ לִשְׁתֵּ֣י תֹרִ֗ים אוֹ֮ לִשְׁנֵ֣י בְנֵֽי־יוֹנָה֒ וְהֵבִ֨יא אֶת־קָרְבָּנ֜וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֗א עֲשִׂירִ֧ת הָֽאֵפָ֛ה סֹ֖לֶת לְחַטָּ֑את לֹֽא־יָשִׂ֨ים עָלֶ֜יהָ שֶׁ֗מֶן וְלֹֽא־יִתֵּ֤ן עָלֶ֨יהָ֙ לְבֹנָ֔ה כִּ֥י חַטָּ֖את הִֽוא׃

(יא) כי חטאת הוא - ואין בדין שיהא קרבנו מהודר:

יב וֶֽהֱבִיאָהּ֮ אֶל־הַכֹּהֵן֒ וְקָמַ֣ץ הַכֹּהֵ֣ן ׀ מִ֠מֶּנָּה מְל֨וֹא קֻמְצ֜וֹ אֶת־אַזְכָּֽרָתָהּ֙ וְהִקְטִ֣יר הַמִּזְבֵּ֔חָה עַ֖ל אִשֵּׁ֣י יְהוָ֑ה חַטָּ֖את הִֽוא׃

(יב) חטאת הוא - נקמצה ונקטרה לשמה, כשרה. שלא לשמה, פסולה:

יג וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן עַל־חַטָּאת֧וֹ אֲשֶׁר־חָטָ֛א מֵֽאַחַ֥ת מֵאֵ֖לֶּה וְנִסְלַ֣ח ל֑וֹ וְהָֽיְתָ֥ה לַכֹּהֵ֖ן כַּמִּנְחָֽה׃ {ס}

(יג) על חטאתו אשר חטא - כאן שנה הכתוב. שהרי בעשירות ובדלות נאמר (פסוק י) "מחטאתו" וכאן בדלי דלות נאמר, "על חטאתו". דקדקו רבותינו (כריתות כז, ב) מכאן, שאם חטא כשהוא עשיר, והפריש מעות לכשבה או שעירה, והעני - יביא ממקצתן שתי תורים. הפריש מעות לשתי תורים, והעני - יביא ממקצתן עשירית האיפה. [לכך נאמר "מחטאתו"]. הפריש מעות לעשירית האיפה, והעשיר - יוסיף עליהן ויביא קרבן עשיר. לכך נאמר כאן, "על חטאתו":

מאחת מאלה - מאחת משלש כפרות האמורות בעניין, או בעשירות או בדלות או בדלי דלות. ומה תלמוד לומר?, שיכול החמורין שבהם יהיו בכשבה או שעירה, והקלין יהיו בעוף, והקלין שבקלין יהיו בעשירית האיפה? תלמוד לומר, "מאחת מאלה". להשוות קלין לחמורין, לכשבה ושעירה, אם השיגה ידו. ואת החמורין לקלין, לעשירית האיפה, בדלי דלות:

והייתה לכהן כמנחה - ללמד על מנחת חוטא שיהיו שיריה נאכלין. זהו לפי פשוטו. ורבותינו דרשו, והייתה לכהן כמנחה", ואם חוטא זה כוהן הוא, תהא לו כשאר מנחת נדבת כהן, שהיא ב"כליל תהיה, לא תאכל" (ויקרא ו, טז):

יד וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

 

טו נֶ֚פֶשׁ כִּֽי־תִמְעֹ֣ל מַ֔עַל וְחָֽטְאָה֙ בִּשְׁגָגָ֔ה מִקָּדְשֵׁ֖י יְהוָ֑ה וְהֵבִיא֩ אֶת־אֲשָׁמ֨וֹ לַֽיהוָ֜ה אַ֧יִל תָּמִ֣ים מִן־הַצֹּ֗אן בְּעֶרְכְּךָ֛ כֶּֽסֶף־שְׁקָלִ֥ים בְּשֶֽׁקֶל־הַקֹּ֖דֶשׁ לְאָשָֽׁם׃

(טו) כי תמעל מעל - אין מעילה בכל מקום אלא שינוי.

וכן הוא אומר (דה"א ה, כה) "וימעלו באלהי אבותיהם, ויזנו אחרי אלהי עמי הארץ".

וכן הוא אומר בסוטה (במדבר ה, יב) "ומעלה בו מעל":

 

וחטאה בשגגה מקדשי ה' - שנהנה מן ההקדש.

והיכן הוזהר?

נאמר כאן "חטא" ונאמר להלן "חטא" בתרומה.

(ויקרא כב, ט) "ולא ישאו עליו חטא".

מה להלן הזהיר, אף כאן הזהיר.

אי מה להלן לא הזהיר אלא על האוכל, אף כאן לא הזהיר אלא על האוכל?

תלמוד לומר,: "תמעול מעל", ריבה:

 

מקדשי ה' - המיוחדים לשם, יצאו, קדשים קלים:

 

איל - לשון קשה.

כמו (יחזקאל יז, יג) "ואת אילי הארץ לקח".

אף כאן קשה.

בן שתי שנים:

 

בערכך כסף שקלים - שיהא שווה שתי סלעים:

 

טז וְאֵ֣ת אֲשֶׁר֩ חָטָ֨א מִן־הַקֹּ֜דֶשׁ יְשַׁלֵּ֗ם וְאֶת־חֲמִֽישִׁתוֹ֙ יוֹסֵ֣ף עָלָ֔יו וְנָתַ֥ן אֹת֖וֹ לַכֹּהֵ֑ן וְהַכֹּהֵ֗ן יְכַפֵּ֥ר עָלָ֛יו בְּאֵ֥יל הָֽאָשָׁ֖ם וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃ {פ}

(טז) ואת אשר חטא מן הקדש ישלם - קרן וחומש להקדש:

 

יז וְאִם־נֶ֨פֶשׁ֙ כִּ֣י תֶֽחֱטָ֔א וְעָֽשְׂתָ֗ה אַחַת֙ מִכָּל־מִצְו֣וֹת יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לֹ֣א תֵֽעָשֶׂ֑ינָה וְלֹֽא־יָדַ֥ע וְאָשֵׁ֖ם וְנָשָׂ֥א עֲו͏וֹנֽוֹ׃

(יז) ולא ידע ואשם והביא - העניין הזה מדבר, במי שבא ספק כרת לידו, ולא ידע אם עבר עליו אם לאו.

כגון חלב ושומן לפניו, וכסבור ששתיהן היתר, ואכל את האחת.

אמרו לו, "אחת של חלב הייתה".

ולא ידע אם זו של חלב אכל.

הרי זה מביא אשם תלוי, ומגין עליו כל זמן שלא נודע לו שודאי חטא.

ואם נודע לו לאחר זמן, יביא חטאת:

 

ולא ידע ואשם ונשא עונו - ר' יוסי הגלילי אומר, "הרי הכתוב ענש את מי שלא ידע, על אחת כמה וכמה שיעניש את שידע".

רבי יוסי אומר, "אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים?

צא ולמד מאדם הראשון.

שלא נצטווה אלא על מצוות לא תעשה, ועבר עליה.

ראה כמה מיתות נקנסו עליו ולדורותיו.

וכי איזו מידה מרובה, של טובה או של פורענות?

הוי אומר מידה טובה.

אם מידת פורענות המעוטה ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו, מידה טובה המרובה.

היושב לו מן הפיגולין, והנותרות, והמתענה ביום הכיפורים, על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות!"

רבי עקיבא אומר, הרי הוא אומר (דברים יז, ו) "על פי שנים עדים או שלושה עדים וגו'",

אם מתקיימת העדות בשנים, למה פרט לך הכתוב שלשה?

אלא להביא שלישי להחמיר עליו, ולעשות דינו כיוצא באלו, לעניין עונש והזמה.

אם כך ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה, על אחת כמה וכמה שישלם שכר טוב, לנטפל לעושי מצווה כעושי מצווה.

רבי אלעזר בן עזריה אומר, "כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה" (דברים כד, יט).

הרי הוא אומר (דברים כד, יט) "למען יברכך וגו'".

קבע הכתוב ברכה למי שבאת על ידו מצווה בלא ידע.

אמור מעתה, הייתה סלע צרורה בכנפיו, ונפלה הימנו, ומצאה העני ונתפרנס בה, הרי הקב"ה קובע לו ברכה:

 

יח וְ֠הֵבִיא אַ֣יִל תָּמִ֧ים מִן־הַצֹּ֛אן בְּעֶרְכְּךָ֥ לְאָשָׁ֖ם אֶל־הַכֹּהֵ֑ן וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן עַ֣ל שִׁגְגָת֧וֹ אֲשֶׁר־שָׁגָ֛ג וְה֥וּא לֹֽא־יָדַ֖ע וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃

(יח) בערכך לאשם - בערך האמור למעלה (פסוק טו):

 

אשר שגג והוא לא ידע - הא אם ידע לאחר זמן, לא נתכפר לו באשם זה, עד שיביא חטאת.

הא למה זה דומה?

לעגלה ערופה שנתערפה, ואחר כך נמצא ההורג, הרי זה יהרג:

 

יט אָשָׁ֖ם ה֑וּא אָשֹׁ֥ם אָשַׁ֖ם לַֽיהוָֽה׃ {פ}

(יט) אשם הוא אשם אשם - הראשון כולו קמץ, שהוא שם דבר, והאחרון חציו קמץ וחציו פתח, שהוא לשון פעל.

ואם תאמר מקרא שלא לצורך הוא?

כבר נדרש הוא בתורת כהנים.

"אשם אשם", להביא אשם שפחה חרופה שיהא איל (בן שתי שנים) שווה שתי סלעים.

יכול שאני מרבה אשם נזיר ואשם מצורע?

תלמוד לומר, "הוא".

 

כ וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

 

כא נֶ֚פֶשׁ כִּ֣י תֶֽחֱטָ֔א וּמָֽעֲלָ֥ה מַ֖עַל בַּֽיהוָ֑ה וְכִחֵ֨שׁ בַּֽעֲמִית֜וֹ בְּפִקָּד֗וֹן אֽוֹ־בִתְשׂ֤וּמֶת יָד֙ א֣וֹ בְגָזֵ֔ל א֖וֹ עָשַׁ֥ק אֶת־עֲמִיתֽוֹ׃

(כא) נפש כי תחטא - אמר ר' עקיבא: מה תלמוד לומר ומעלה מעל בה'?

לפי שכל המלווה והלוה והנושא והנותן אינו עושה, אלא בעדים ובשטר.

לפיכך בזמן שהוא מכחש מכחש בעדים ובשטר.

אבל המפקיד אצל חברו אינו רוצה שתדע בו נשמה, אלא שלישי שביניהם.

לפיכך כשהוא מכחש, מכחש בשלישי שביניהם:

 

בתשומת יד - ששם בידו ממון להתעסק או במלווה:

 

או בגזל - שגזל מידו כלום:

 

או עשק - הוא שכר שכיר:

[ספר המצוות להרמבם מל"ת רמז]

 

כב אֽוֹ־מָצָ֧א אֲבֵדָ֛ה וְכִ֥חֶשׁ בָּ֖הּ וְנִשְׁבַּ֣ע עַל־שָׁ֑קֶר עַל־אַחַ֗ת מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־יַֽעֲשֶׂ֥ה הָֽאָדָ֖ם לַֽחֲטֹ֥א בָהֵֽנָּה׃

(כב) וכחש בה - שכפר על אחת מכל אלה, "אשר יעשה האדם" לחטוא ולהישבע על שקר, לכפירת ממון:

 

כג וְהָיָה֮ כִּֽי־יֶחֱטָ֣א וְאָשֵׁם֒ וְהֵשִׁ֨יב אֶת־הַגְּזֵלָ֜ה אֲשֶׁ֣ר גָּזָ֗ל א֤וֹ אֶת־הָעֹ֨שֶׁק֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׁ֔ק א֚וֹ אֶת־הַפִּקָּד֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָפְקַ֖ד אִתּ֑וֹ א֥וֹ אֶת־הָֽאֲבֵדָ֖ה אֲשֶׁ֥ר מָצָֽא׃

(כג) כי יחטא ואשם - כשיכיר בעצמו לשוב בתשובה, ולדעת ולהתוודות כי חטא ואשם:

 

כד א֠וֹ מִכֹּ֞ל אֲשֶׁר־יִשָּׁבַ֣ע עָלָיו֮ לַשֶּׁקֶר֒ וְשִׁלַּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּרֹאשׁ֔וֹ וַחֲמִֽשִׁתָ֖יו יֹסֵ֣ף עָלָ֑יו לַֽאֲשֶׁ֨ר ה֥וּא ל֛וֹ יִתְּנֶ֖נּוּ בְּי֥וֹם אַשְׁמָתֽוֹ׃

(כד) בראשו - הוא הקרן, ראש הממון:

 

וחמשתיו - רבתה תורה חמישיות הרבה לקרן אחת.

שאם כפר בחומש ונשבע והודה, חוזר ומביא חומש על אותו חומש.

וכן מוסיף והולך, עד שיתמעט הקרן שנשבע לו, פחות משוה פרוטה:

 

לאשר הוא לו - למי שהממון שלו.

 

כה וְאֶת־אֲשָׁמ֥וֹ יָבִ֖יא לַֽיהוָ֑ה אַ֣יִל תָּמִ֧ים מִן־הַצֹּ֛אן בְּעֶרְכְּךָ֥ לְאָשָׁ֖ם אֶל־הַכֹּהֵֽן׃

 

כו וְכִפֶּ֨ר עָלָ֧יו הַכֹּהֵ֛ן לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה וְנִסְלַ֣ח ל֑וֹ עַל־אַחַ֛ת מִכֹּ֥ל אֲשֶֽׁר־יַעֲשֶׂ֖ה לְאַשְׁמָ֥ה בָֽהּ׃ {פ}