יז וַיַּקְרֵב֮ אֶת־הַמִּנְחָה֒ וַיְמַלֵּ֤א כַפּוֹ֙ מִמֶּ֔נָּה וַיַּקְטֵ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ מִלְּבַ֖ד עֹלַ֥ת הַבֹּֽקֶר׃

(יז) וימלא כפו - היא קמיצה:

מלבד עלת הבקר - כל אלה עשה אחר עולת התמיד:

יח וַיִּשְׁחַ֤ט אֶת־הַשּׁוֹר֙ וְאֶת־הָאַ֔יִל זֶ֥בַח הַשְּׁלָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לָעָ֑ם וַ֠יַּמְצִאוּ בְּנֵ֨י אַֽהֲרֹ֤ן אֶת־הַדָּם֙ אֵלָ֔יו וַיִּזְרְקֵ֥הוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃

יט וְאֶת־הַֽחֲלָבִ֖ים מִן־הַשּׁ֑וֹר וּמִ֨ן־הָאַ֔יִל הָֽאַלְיָ֤ה וְהַֽמְכַסֶּה֙ וְהַכְּלָיֹ֔ת וְיֹתֶ֖רֶת הַכָּבֵֽד׃

(יט) והמכסה - חלב המכסה את הקרב:

כ וַיָּשִׂ֥ימוּ אֶת־הַֽחֲלָבִ֖ים עַל־הֶֽחָז֑וֹת וַיַּקְטֵ֥ר הַֽחֲלָבִ֖ים הַמִּזְבֵּֽחָה׃

(כ) וישימו את החלבים על החזות - לאחר התנופה נתנן כהן המניף לכהן אחר להקטירם, נמצאו העליונים למטה:

כא וְאֵ֣ת הֶֽחָז֗וֹת וְאֵת֙ שׁ֣וֹק הַיָּמִ֔ין הֵנִ֧יף אַֽהֲרֹ֛ן תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה מֹשֶֽׁה׃

כב וַיִּשָּׂ֨א אַֽהֲרֹ֧ן אֶת־יָדָ֛ו אֶל־הָעָ֖ם וַֽיְבָרְכֵ֑ם וַיֵּ֗רֶד מֵֽעֲשֹׂ֧ת הַֽחַטָּ֛את וְהָֽעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִֽים׃

(כב) ויברכם - ברכת כהנים: יברכך, יאר, ישא:

וירד - מעל המזבח:

כג וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַֽהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַיֵּ֣צְא֔וּ וַֽיְבָרְכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶל־כָּל־הָעָֽם׃

(כג) ויבא משה ואהרן וגו' - למה נכנסו? מצאתי בפרשת מילואים בברייתא הנוספת על תורת כהנים שלנו: "למה נכנס משה עם אהרן? ללמדו על מעשה הקטרת. או לא נכנס אלא לדבר אחר? הריני דן ירידה וביאה טעונות ברכה. מה ירידה מעין עבודה, אף ביאה מעין עבודה. הא למדת, למה נכנס משה עם אהרן? ללמדו על מעשה הקטרת. דבר אחר: כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל, היה מצטער ואמר "יודע אני שכעס הקב"ה עלי, ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל". אמר לו למשה: "משה אחי! כך עשית לי, שנכנסתי ונתביישתי!". מיד נכנס משה עמו, ובקשו רחמים, וירדה שכינה לישראל":

ויצאו ויברכו את העם - אמרו "ויהי נועם ה' אלוהינו עלינו" (תהילים צ, יז). יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. לפי שכל שבעת ימי המילואים, שהעמידו משה למשכן ושמש בו ופרקו בכל יום, לא שרתה בו שכינה. והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה משה רבינו, "כל הטורח שטרחנו, שתשרה שכינה בינינו, ונדע שנתכפר לנו עוון העגל". לכך אמר להם, "זה הדבר אשר ציווה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'" (פסוק ו). אהרן אחי כדאי וחשוב ממני, שע"י קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם, ותדעו שהמקום בחר בו: