ויקרא פרק יב

א וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

ב דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָֽלְדָ֖ה זָכָ֑ר וְטָֽמְאָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים כִּימֵ֛י נִדַּ֥ת דְּוֹתָ֖הּ תִּטְמָֽא׃

(ב) אשה כי תזריע - אמר ר' שמלאי: כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף:

כי תזריע - לרבות שאפילו ילדתו מחוי, שנמחה ונעשה כעין זרע, אמו טמאה לידה:

כימי נדת דותה תטמא - כסדר כל טומאה האמורה בנדה מטמאה בטומאת לידה, ואפילו נפתח הקבר בלא דם:

דותה - לשון דבר הזב מגופה. לשון אחר לשון מדוה וחולי. שאין אשה רואה דם שלא תחלה ראשה ואבריה כבדין עליה:

ג וּבַיּ֖וֹם הַשְּׁמִינִ֑י יִמּ֖וֹל בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ׃

[פסחים ד,א]

ד וּשְׁלֹשִׁ֥ים יוֹם֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב בִּדְמֵ֣י טָֽהֳרָ֑ה בְּכָל־קֹ֣דֶשׁ לֹֽא־תִגָּ֗ע וְאֶל־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א תָבֹ֔א עַד־מְלֹ֖את יְמֵ֥י טָֽהֳרָֽהּ׃

(ד) תשב - אין תשב אלא לשון עכבה. כמו (דברים א מו) "ותשבו בקדש", "וישב באלוני ממרא" (בראשית יג יח):

בדמי טהרה - אף על פי שרואה דם, טהורה. "בדמי טהרה" לא מפיק ה"א, והוא שם דבר, כמו טוהר. "ימי טהרה" מפיק ה"א, ימי טוהר שלה:

בכל קדש וגו' - לרבות את התרומה. לפי שזו טבולת יום ארוך. שטבלה לסוף שבעה, ואין שמשה מעריב לטהרה, עד שקיעת החמה של יום ארבעים. שלמחר תביא את כפרת טהרתה:

לא תגע - אזהרה לאוכל. כמו ששנויה ביבמות (עה א):

[רש"י ויקרא כב, ג]

ה וְאִם־נְקֵבָ֣ה תֵלֵ֔ד וְטָֽמְאָ֥ה שְׁבֻעַ֖יִם כְּנִדָּתָ֑הּ וְשִׁשִּׁ֥ים יוֹם֙ וְשֵׁ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב עַל־דְּמֵ֥י טָֽהֳרָֽה׃

ו וּבִמְלֹ֣את ׀ יְמֵ֣י טָֽהֳרָ֗הּ לְבֵן֮ א֣וֹ לְבַת֒ תָּבִ֞יא כֶּ֤בֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ֙ לְעֹלָ֔ה וּבֶן־יוֹנָ֥ה אוֹ־תֹ֖ר לְחַטָּ֑את אֶל־פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד אֶל־הַכֹּהֵֽן׃

ז וְהִקְרִיב֞וֹ לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ וְכִפֶּ֣ר עָלֶ֔יהָ וְטָֽהֲרָ֖ה מִמְּקֹ֣ר דָּמֶ֑יהָ זֹ֤את תּוֹרַת֙ הַיֹּלֶ֔דֶת לַזָּכָ֖ר א֥וֹ לַנְּקֵבָֽה׃

(ז) והקריבו - למדך שאין מעכבה לאכול בקדשים אלא אחד מהם. ואי זה הוא, זה חטאת. שנאמר, "וכפר עליה הכהן וטהרה", מי שהוא בא לכפר, בו הטהרה תלוויה:

וטהרה - מכלל שעד כאן קרויה טמאה:

ח וְאִם־לֹ֨א תִמְצָ֣א יָדָהּ֮ דֵּ֣י שֶׂה֒ וְלָֽקְחָ֣ה שְׁתֵּֽי־תֹרִ֗ים א֤וֹ שְׁנֵי֙ בְּנֵ֣י יוֹנָ֔ה אֶחָ֥ד לְעֹלָ֖ה וְאֶחָ֣ד לְחַטָּ֑את וְכִפֶּ֥ר עָלֶ֛יהָ הַכֹּהֵ֖ן וְטָהֵֽרָה׃ {פ}

(ח) אחד לעלה ואחד לחטאת - לא הקדימה הכתוב אלא למקראה, אבל הקרבת חטאת קודם לעולה. כך שנינו בזבחים בפרק כל התדיר (זבחים צ א): 

ויקרא פרק יג

א וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃

ב אָדָ֗ם כִּֽי־יִהְיֶ֤ה בְעוֹר־בְּשָׂרוֹ֙ שְׂאֵ֤ת אֽוֹ־סַפַּ֨חַת֙ א֣וֹ בַהֶ֔רֶת וְהָיָ֥ה בְעוֹר־בְּשָׂר֖וֹ לְנֶ֣גַע צָרָ֑עַת וְהוּבָא֙ אֶל־אַֽהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן א֛וֹ אֶל־אַחַ֥ד מִבָּנָ֖יו הַכֹּֽהֲנִֽים׃

(ב) שאת או ספחת וגו' - שמות נגעים הם ולבנות זו מזו:

בהרת - חברבורות טיי"א בלע"ז [כתם]. וכן (איוב לז כא) "בהיר הוא בשחקים":

אל אהרן וגו' - גזירת הכתוב היא שאין טומאת נגעים וטהרתן אלא על פי כהן:

[רש"י סוטה ה, א]

ג וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֣ן אֶת־הַנֶּ֣גַע בְּעֽוֹר־הַ֠בָּשָׂר וְשֵׂעָ֨ר בַּנֶּ֜גַע הָפַ֣ךְ ׀ לָבָ֗ן וּמַרְאֵ֤ה הַנֶּ֨גַע֙ עָמֹק֙ מֵע֣וֹר בְּשָׂר֔וֹ נֶ֥גַע צָרַ֖עַת ה֑וּא וְרָאָ֥הוּ הַכֹּהֵ֖ן וְטִמֵּ֥א אֹתֽוֹ׃

(ג) ושער בנגע הפך לבן - מתחלה שחור והפך ללבן בתוך הנגע. ומעוט שער שנים:

עמק מעור בשרו - כל מראה לבן עמוק הוא, כמראה חמה עמוקה מן הצל:

וטמא אתו - יאמר לו טמא אתה. ששער לבן סימן טומאה הוא גזירת הכתוב:

ד וְאִם־בַּהֶרֶת֩ לְבָנָ֨ה הִ֜וא בְּע֣וֹר בְּשָׂר֗וֹ וְעָמֹק֙ אֵין־מַרְאֶ֣הָ מִן־הָע֔וֹר וּשְׂעָרָ֖ה לֹֽא־הָפַ֣ךְ לָבָ֑ן וְהִסְגִּ֧יר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַנֶּ֖גַע שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

(ד) ועמק אין מראה - לא ידעתי פירושו:

והסגיר - יסגירנו בבית אחד ולא יראה עד סוף השבוע, ויוכיחו סימנים עליו:

ה וְרָאָ֣הוּ הַכֹּהֵן֮ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֒ וְהִנֵּ֤ה הַנֶּ֨גַע֙ עָמַ֣ד בְּעֵינָ֔יו לֹֽא־פָשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בָּע֑וֹר וְהִסְגִּיר֧וֹ הַכֹּהֵ֛ן שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים שֵׁנִֽית׃

(ה) בעיניו - במראהו ובשיעורו הראשון:

והסגירו שנית - הא אם פשה בשבוע ראשון, טמא מוחלט: