כ תשרי, ד דחוהמ"ס
בְּעֵת הַנַעֲנוּעִים צָרִיך לְהַגִיעַ עַד הַחָזֶה מָקֹום שֶׁמַכִּים בְּאַמִירַת אָשַׁמְנוּ.
אָמַר אאמוּ"ר (אדוני אבי מורי ורבי) בְּאַחַת הַהִתְוַועַדוּיֹות, שֶׁיֵשׁ לֹומַר שֶׁזֶהוּ כְּמֹו הָעִנְיַן שֶעַ"יְ (שעל ידי) הַכֹּובֵד רֹאשׁ שֶׁקֹודֶם הַתְּפִלָה, שֶׁמִתְמַרְמֵר בְּנַפְשֹׁו, עַיְ"זֶ (על ידי זה) דַוְקָא יָכֹול לִהְיֹות אַחַ"כַּ (אחר כך) הִתְפַּעֲלוּת הַמִדֹות בְּתְּפִלָה.
[אינו ברור כוונתו? ולכאורה צ"ל שזה שצריך להגיע עד החזה מקום שמכים באמירת אשמנו הוא ענין שמתמרמר בנפשו, ועי"ז יהי' התפעלות המדות בנענועים כדא"ר יוחנן סוכה לז, ב: מוליך ומביא למי שארבע רוחות שלו, מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו. ועצ"ע]