כב אדר א
אֲדֹונִי אָבִי מֹורִי וְרַבִּי כֹּותֵב בְּאֶחָד מִמַאֲמָרָיו: הָא דְסְעוּדָה שְׁלִישִׁית הַיֹום לֹא גוֹ', הַיְינוּ שֶׁאֵין צָרִיך פַּת, אַבָל צָרִיך לִטְעֹום אֵיזֶה דָבָר, וְאָמַר רַבִּי יֹוסִי יְהֵא חֶלְקִי מֵאֹוכְלֵי שָׁלֹש סְעוּדֹות.
תֹּורַת רַבֵּינוּ הַזָקֵן בְּתְּחִלַת בֹּואֹו לְלִיאָזְנָא: לְעֹולָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בְּתְּפִלַת מִנְחָה.
יִתְרֹון תְּפִלַת הַמִנְחָה עַל הַתְּפִלֹות דְשַׁחֲרִית וְעַרְבִית הוּא בָּזֶה, שֶׁהִיא בְּאֶמְצַע הַיֹום, בְּשָעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם עֹוסְקִים וּטְרוּדִים בְּעִנְיָנֵיהֶם, וּמַפְסִיקִים לְתְּפִלַת מִנְחָה.
וְזֶהוּ: לְעֹולָם, עַבֹודַת הָאָדָם בָּעֹולָם הִיא, שֶׁיְהֵא אָדָם, שֵׂכֶל הַמֵאִיר וּפֹּועֵל בְּמִידֹות, זָהִיר יָאִיר, הֵיינוּ הִתְגַבְּרוּת הַצוּרָה עַל הַחֹומֶר, וְזֶה נִיכָּר בְּעִנְיַן תְּפִלַת מִנְחָה.