כט אדר א
בְּאַמִירַת לְחַיִים יֶשׁ שְׁתֵּי נוּסְחָאוֹת:
א) לְחַיִים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם וְטַעֲם הַבְּרָכָה - לִהְיוֹת כִּי בְּשְׁתִּיַת הַיַיִן הַנִזְכֶּרֶת בְּפַּעֲם הָרִאשׁוֹנָה בַּתּוֹרָה הָיוּ תּוֹצָאֹת לֹא טוֹבִים - וַיָחֶל נֹחַ גו', וְעֵץ הַדַעַת גֶפֶן הָיָה, וְלָכֵן מְבָרְכִים שֶיַיִן זֶה יִהְיֶה לְחַיִים טוֹבִים.
ב) הָרַב הַמַגִיד מִמֶעזְרִיטְש הָיָה עוֹנֶה לְחַיִים וְלִבְרָכָה.
פַּעַם בְּהִתְוַעֲדוּת שֶׁהָיָה נוֹכַח רַבֵּינוּ הַזָקֵן, עָנָה רַבֵּינוּ הַזָקֵן: לְחַיִים וְלִבְרָכָה.
אַחֲרֵי הַהִתְוַעֲדוּת שֹׂוחַחוּ הַחַסִידִים בְּטַעֲם נוּסַח זֶה, שֶׁשָׁמְעֻהוּ אָז פַּעֲם הָרִאשׁוֹנָה.
אֶחָד הַחַסִידִים אָמַר, אַשֶׁר לִהְיוֹת כִּי נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד, וּבְּעַבוֹדָה הוּא הִתְגַלוּת הַמִדוֹת, לָכֵן זְקוּקִים לִבְרָכָה. וְהַנוּסַח הוּא "לְחַיִים וְלִבְרָכָה" - אוֹתִיוֹת לֵב-רַכָּה.
הַצֶ"צֶ אָמַר עַ"זֶ: דָאס קֶען זָאגֶען אַ חָסִיד, וָואס הָאט גֶעדַאוֶוענְט אוּן גֶעטָאן אִין עַבוֹדָה דְרַייסִיג יָאהְר.