כז תמוז

אֶחָד מְהָעִילוּיִם הַמְפוּרְסָמִים בַּעל כִּשָרוֹן גָדֹול וְעַמְקָן נִפְלָא בָּא לְלִיָאזְנָא וְשָׁקַד בְּלִימוּד הַחַסִידוּת, וּבְגוֹדֶל כִּשְרוֹנוֹתָיו רָכַשׁ לֹו בְּמֶשֶׁך זְמַן קָצֵר יְדִיעָה גְדוֹלָה וּרְחָבָה בְּתּוֹרַת הַחַסִידוּת.

בְּיְחִידוּת הָרִאשֹׁונָה שֶׁנִכְנַס לְרַבֵּינוּ הַזָקֵן שָׁאַל: רַבִּי מַה חָסֵר לִי?

וַיְעַנֵהוּ רַבֵּינוּ הַזָקֵן: אֵין חָסֵר לְךָ מְאּומָה, כִּי יְרֵא אֶלֹקִים אַתָּה וְלַמְדָן, רַק צָרִיך אַתָּה לְהֹוצִיא אֶת הַחָמֵץ שֶׁהוּא הַיֶשׁוּת וְגַסוּת הָרוּחַ, וּלְהַכְנִיס מַצָה שֶׁהוּא בִּיטוּל.

וּכְּלִי שֶׁנִשְׁתַּמֵשׁ בֹּו בְּיֶשׁוּת שֶׁנִדְמֶה לֹו שֶׁהוּא אֹור כְּגֹון שְׁפּוּדִין, שֶׁדֹוחַקִין רַגְלֵי הַשְׁכִינָה, דְאֵין אַנִי וָהוּא יְכֹולִין לָדוּר, צָרִיך לִיבּוּן.

וְהַלִיבּוּן הוּא עַד שֶׁיִהְיוּ הַנִיצֹוצֹות דְהַבִּירוּרִים נִיתָּזִין וְנִכְלָלִין בְּהָאוֹר הָאַמִיתִּי.