שאלת משה "למה הרעותה" מצד היותו בחי' חכמה שלמעלה מהאבות, מדות, ואעפ"כ נתבע ממנו שיהי' בדרגתם, חיבור מוחין ומדות, אחדות ה', הקשר לר"ח שבט: ביאור התורה בע' לשון
פירש"י בסוף הפרשה ד"ה לא נתך - ההפרש בין שני הפירושין ב"לא נתך" באופן הנס: יסוד החילוק בין הפירושים ע"ד ההלכה וע"פ פנימיות הענינים: שקו"ט בהבדל בין תשובה דב"נ ותשובה דישראל.
הנפק"מ מפלוגתת ר' אליעזר ור' עקיבא (הגדה של פסח, מכילתא בשלח יד, לא) אם כל מכה היתה של ארבע או של חמש (אם המכות היו רק בד' יסודות או גם בחומר היולי (כלבו ועוד)) - בהלכה, לענין איסור חמץ, והביאור בעבודת האדם.
פירש"י ט, יח ד"כ כעת מחר: השינויים בפרש"י (בענין "שרט לו שריטה בכותל כו'") - כאן: וירא יח, י ושם כא, ב: הטעם שרק במכת ברד הודיע משה את הזמן המדוייק של המכה והביאור ע"פ פנימיות הענינים.
השייכות של סיום ההפטרה - "ולך אתן פתחון פה גו'" (יחזקאל כט, א) לתוכן הפרשה: כמה ביאורים בכוונת המכות ובענין כבדות לבו של פרעה והתיווך ביניהם: ביאור היסוד שכל העולם הוא "בשביל ישראל ובשביל התורה" (רש"י ר"פ בראשית)
"בעשתי עשר חודש באחד לחודש גו' הואיל משה באר את התורה גו'" (ר"פ דברים) - "בשבעים לשון פירשה להם" (רש"י עה"פ): מדוע הוצרך לתרגם את התורה לבנ"י בשבעים לשון: חלות שם "תורה" על עניני תורה הנלמדים ונכתבים בשאר לשונות: השייכות לגדר "משנה תורה" ש"משה מפי עצמו אמרה" (מגילה לא, ב. זח"ג רסא, א) ויום ההילולא של כ"ק אדמו"ר הריי"צ (בעשירי בשבט)