אדם כי יהיה בעור בשרו.
"אדם"' הוא במדרגה גדולה, לפי שהוא שלימו דכולא.
פי', מפני שהוא כלול מכל הבחי', חו"ג ורחמים, וכל המדות והנהגות השייכות במי שהוא שליט ומושל בעולם.
משא"כ מי שהוא דבוק לבחי' א' בלבד או שתים, אינו נק' "אדם".
כמו "משה האיש", "איש האלקים", אע"פ שבחי' משה למעלה מעלה, מ"מ בחי' אדם למעלה הימנו.
כמ"ש בזהר פ' תזריע, דמ"ח ע"א.
והיינו, מפני היות בו כל הדברים כו'.
ויוכל להעלות למעלה, בעניניו ומעשיו.
ולהשפיל למטה.
וכל העולם תלוי בו.
(וע' ר"פ משפטים דצ"ד סע"ב.
ובמדרש ויקרא רבה ר"פ ב'.
ובקהלת ע"פ "אדם אחד מאלף מצאתי", אדם, זה משה, שבא לאלף דור כו')
והנה, אדם הזה, כשמוכשרין מעשיו ותיקן כל הדברים, והבחי' שלמעלה - יוכל להיות עדיין ב"עור בשרו", בחי' התחתונה, שבו לא נתברר הרע והפסולת ממנו.
ונולדים סימנים בגשמיות בבשרו, שלא כדרך הטבע.
והם הנגעים, שאינם מליחות המצויים, כמ"ש הרמב"ם, שמצות נגעים אינו נהוג בזמננו זה, אחר החורבן, מפני שאינו מצויין כלל שיהי' שינוי בבשר עצמו בלא שום ליחה, שהרי הוא כ"מראה החמה עמוקה מן הצל וכו'".
אך מעשה נסים הם, מפני שברוחניות בעבודת ה', תיקן במעשיו ובירר הרע מן הטוב בכל הדברים, רק פסולת שבסוף לבושיו עדיין לא נתברר, לכן נולדו בבשרו.
וגם, נגעים דברים גבוהים הן, שאינו נק' טמא עד שיקראנו הכהן טמא.
וכשעדיין לא קרא לו שם טמא, אין הנגעים בכלל טומאה, אלא אדרבה, הם אורות עליונים.
רק שהם דינא קשיא דקדושה, כדאיתא בע"ח. ע"ש.
(ועיין בהרמ"ז ס"פ תזריע, במ"ש "והבן ענין גדול, שאין טומאות הצרעת ככל שאר טומאות כו' ע"ש")
"והובא אל אהרן הכהן", שנתעלים ע"י הכהן, שהוא חסד עילאה, דרועא ימינא, ויוכל להמתיק דינים, כשאומר "טהור" מתטהרים הנגעים, ונהפכו לטוב גמור.
ויש נגעים שלא יוכל הכהן להעלותם ולהמתיקם.
ולכן אין נגעים נהוג בזמננו זה, דהיינו שאין מצויים בבני אדם, מפני שהם מורים על התבררות הרע מן פנימיות הגוף ונפש, רק בחיצוניות, וזהו אינו בנמצא אצלנו.
שאף הצדיק והטוב, עדיין הרע קצת בפנימיות.
וד"ל
(וע' מ"ש בפ' מקץ סד"ה כי אתה נרי.
ועיין בסש"ב ח"א פרק יו"ד):