ביאור הדברים בענין לטהר תטהרו.

הנה, "חיי צער תחיה".

היינו מהתבוננות מגדולת א"ס ב"ה.

שכשמו כן הוא, אין לו סוף כו'.

ממילא יחיה חיי צער, על מה שרחוק מאור פניו ית'.

ותהיה זאת נחמתו.

"אשריך וטוב לך בעוה"ז", ע"י עסק התורה.

שהיא חכמתו, ושם התלבשות אור א"ס ממש בחכמה.

ונמצא, מתלבש גם הוא, בלבושו של הקב"ה.

ונעשה יחוד א"ס בנפשו.

וזהו "יחוד קב"ה ושכינתי'".

וכמבואר בזהר בענין יחוד זו"נ, שהמלאכים מכסים היחוד בגדפין.

(והובא בפע"ח שער הקדישים פ"א.

ועיין בע"ח שער הארת המוחין פ"ב.

ועיין מזה ג"כ במק"מ סוף חלק א' בהשמטות, ד"ה בראשית).

וכיסוי זה, הוא נמשך מבחי' או"א, כו'.

דהיינו שנמשך מקיף אחד לשניהם, לצורך היחוד.

וכך הוא בעסק התורה, נמשך מקיף עליון, שמקיף גם את נפשו, להתכלל בבחי' אור א"ס, בבחי' יחוד, ע"י מקיף א' הכולל ב' הבחי'.

ועתה נבוא לביאור לבושי' כתלג חיוור איתא בזהר שהי"ג ת"ד נק' לפעמים ג"כ בשם לבושי' כתלג חיוור. אך האמת הוא שעיקר הלבוש הוא החשמל ולא החשמל המפסיק בין אצילות לבי"ע כי זהו מחיצוניות בינה והוא בנוגה שמבחי' שבה"כ אלא הוא החשמל עליון המקיף כל האצילות דהיינו שהתלבשות גבורה דעתיק במו"ס הוא ע"י מקיף זה

(בלקוטי* הש"ס מהאריז"ל דט"ז ד"ה לכי ומעטי איתא וז"ל כי יש מסך בין עולם לעולם כו' ויש בין הא"ק לאצילות מסך וכן בין האצילות לבריאה כו' וכל המסכים נק' מקיפים עכ"ל, והנה הרמ"ז ר"פ אמור דפ"ח סע"ב גבי כשמן הטוב על הראש כתב שגם כתר אריך נחשב מעולם א"ס כו' ועיקרו של אצילות מתחיל ממו"ס שהיא חכמה דאריך עכ"ל וא"כ ענין התלבשות גבורה דעתיק במו"ס הוא ענין ההמשכה מאור א"ס בראשית האצילות וע"כ התלבשות זו הוא ע"י מקיף זה ומסך הנ"ל ואפשר שזהו ג"כ ענין קרומא דאוירא כו' ע' בע"ח שער א"א פ"ז שזהו ענין רקיע המבדיל בין מים למים ומזה יובן ג"כ ענין סלסלה ותרוממך שנתבאר לעיל דענין ההתרוממות הוא מבחי' לבושי' כתלג לבחי' ומדרגת שער רישי' כו' והיינו כי שער רישי' הוא מבחי' כתר אריך שהוא מעולם א"ס שלמעלה מהמסך ומהאצילות כו').

וע"ז נאמר לבושי' כתלג חיוור כמו שלג שתחלת הווייתו ממים ונקפא ונעשה שלג ואח"כ חוזר ונפשר ונמסכח אוהיה למים וזהו חכמה בראש חכמה בסוף, והוא ע"ד משל כמו משלי שלמה או כמו שהרב מסביר שכל להתלמיד ע"פ משל שכשעומד התלמיד על כוונת רבו במשל זה ומבין השכל עצמו הנה נעשה אצלו ג"כ בחינת חכמה כמו שהיה אצל רבו החכמה מתחלה רק שבאמצע נגלד ונקרש לפי שהחכמה לא היתה נתפסת בשכל התלמיד כמות שהי א בעצמה בשכל הרב רק ע"י משל, וכך הוא בחי' לבוש עליון הוא בבחי' שלג שנגלד ונקרש עצמיות החכמה לבלתי הגלות נגלות כמות שהיא בעצמה רק אח"כ חוזר ונמס והיה למים בחי' חכמה אצל הנבראים ועל ענין זה נאמר משליך קרחו כפתים כו' ישב רוחו יזלו מים מגיד דבריו ליעקב שלהיות מגיד דבריו ליעקב שהוא מבחי' יזלו מים נעשה ע"י הקרח שנגלד ונקרש כעין הקרח וכך הוא בענין השלג, אלא שהשלג הוא בהתחלקות טיפין טיפין כי להיות יורד ההשפעה מוכרח להיות ע"י התחלקות וכמו שנודע מגבורות גשמים שיורדים ע"י התחלקות שאל"כ היו מבול ח"ו, וגם י"ג ת"ד נק' בחי' לבושים על דרך זה שההארה היורדת דרך השערות שהם חלולים הנה השערות הם בחי' לבושים והן בבחי' פירוד והתחלקות בבחי' שלג ונק' חיוור ששרש ההשפעה עצמה היא בחי' חסד (וגם השלג יש בו תוקף הלבנונית יותר מבחי' עמר נקא וכמ"ש במ"א ע"פ הנותן שלג כצמר). ומים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך (אלא שיורדים בבחי' צמצום והתחלקות ההשפעה לפירורים):

ב והנה מבחי' לבושיה כתלג חיוור נמשך בחי' שער רישיה כעמר נקא אלו הן פרטי ההלכות שבגשמיות כמו כל מסכת יומא שכל הרעש של הכה"ג שהוא פורש משאר העם ונכנס לפני ולפנים והיה רק פעם א' בשנה והי' צריך חמש טבילות ועשרה קידושין וכל העבודה הוא שמזה מדם הפר ומדם השעיר באצבע אחת למעלה ושבע למטה ומונה אחת ואחת כו'. והנה כח זה שיש בגשמיות דם הפר והשעיר להיות נוגע להמשכת אור א"ס ב"ה הוא דרך בחי' שערות שהם המשכות מצומצמות שהשערה היא המשכה להיות גילוי אור א"ס למטה ג"כ אך היינו דוקא ע"י ביטול ומס"נ. ועל דרך זה היה לימוד תנאים ואמוראים וכל עסק רשב"י היה בנגלה כ"ד קושיות וכ"ד פירוקים וגם בכל פרק מפרקי המסכתות שבש"ס נזכר ר"ש ואפילו בכלים ובנגעים ועוקצין והי' פטור מתפלה לפי שכל עסק תורתו היה עד"ז וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך. אך אין כח זה אלא בתורה עצמה, אבל המצות הן מצות המלך שהוא ביטול היש לאין שיהיה יש ויהיה בטל ומל' נק' בשם לבוש כמ"ש ה' מלך גאות לבש שלהיות בחי' מל' ועל מי מולך הלא כל עצמיות הנבראים וחיותם הוא מבחי' מל' ואיך שייך לשון מלוכה, אלא כל ענין מל' הוא למעלה רק בחי' לבוש שנעשה לבוש והסתר להיות בחי' מל' וכמ"ש כי שמש ומגן ה' אלקים שבחי' אלקים הוא בחי' המל' היא בחי' מגן שהיא בחי' לבוש (ועמ"ש בד"ה יונתי בחגוי מענין יפתי וע' סד"ה ועשית בגדי קדש ובד"ה יביאו לבוש מלכות) רק בשרש העליון המצות הם גבוהים יותר שהמצות הן מבחי' גולגלתא ותורה היא בחי' מוחא, אלא שלפי שהמצות הם גבוהים יותר אינם יכולים להיות בבחי' התגלות כ"א בבחי' לבוש שהוא בחי' חיצוניות ומקיף, אבל התורה שהיא בחי' מוחא נעשית בחי' מזון ותורתך בתוך מעי (וע' באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי ועמ"ש בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית מענין מזון ולבוש כו'). והנה כדי להיות המשכת המצות למטה הוא רק כמו כן בבחי' שערות ושער רישיה כעמר נקא שעי"ז נמשך למטה בכה"ג כמו בסדר עבודת יוהכ"פ הנ"ל וגם זה הוא ע"י ביטול כי כה"ג נק' כהנא רבה בחי' ביטול רק לפי שזה הביטול הוא ביטול היש לכן תלוי בזמן ובמקום בקדשי קדשים דוקא, אבל התורה אע"פ שהוא איש זר ולומד בלילה דלאו זמן הקרבה היא אעפ"כ מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב בזמנו ובמועדו.כח בלפי שהתורה היא בבחי' אין ממש והיינו לפי שעיקר לימוד התורה ברעותא דליבא תליא מילתא שיהיה בטל במחשבתו ודבורו וזה יכול להיות בעסקו בתורה, אבל במצוה בעשיי' גשמית ע"י הגוף העושה אין זה ביטול ממש רק ביטול היש לאין שהוא עושה ומקיים מצות המלך שזהו בחי' עבד שהוא נפרד משא"כ עסק התורה הוא בבחי' בן, וזהו אם כבנים אם כעבדים כו'. אך הנה זה לעומת זה עשה האלקים וכל סטרא דקליפה הוא רק בחי' יש הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם וכבוד חכמים ינחלו. שמי שהוא בבחי' חכמה כח מ"ה אין הכבוד עושה אותו יש ולכן מפני שיבה תקום וכן ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד כו', משא"כ מי שאינו בבחי' כח מ"ה יכול להיות נמשך לבו אחר הכבוד ונעשה יש וגס רוח. וזהו עיקר ע"ז שמחשיב א"ע ליש דקרו לי' אלקא דאלהא ולכן ארז"ל מי שיש בו גסות הרוח כו'. והנה כמו שבקדושה יש ב' בחי' תורה ומצות שהן פנימיות וחיצוניות כנ"ל כך ג"כ לעומת זה יש ב' דברים חיצוניות ופנימית חיצונית היינו גסות בבחי' לבושים ומקיפים, ופנימית היינו תאוות זולל וסובא והכל הוא בנוגה שחיצונית שלה רע ופנימית טוב ולפעמים עולה הכל ונכלל בטוב, ולפעמים להפך כמ"ש בסש"ב פ"ז. והנה בחי' הפנימית יכולים להפך בעצמם מרע לטוב כמו איש אשר בסובאי יין וזוללי בשר אם למחר מתפלל בכח האכילה הרי הרע עצמו מתהפך לטוב ונעשה מרע טוב, אבל החיצוניות ולבושי' אינו נעשה מהם דבר טוב שיוכל לקבל הכבוד להיות נתפס בתוכו שלא יהיה יש. ולכן כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם עליכם דוקא מה שהוא בחינת מקיף יכפר יקנח ויעביר לגמרי ואת רוח הטומאה אעביר כי תעביר ממשלת זדון. אבל מכל חטאתיכם פנימית שבכם לפני הוי' תטהרו בעצמיכם והיינו לפני הוי' דהיינו ממעמקים קראתיך הוי' כאדם הקורא לחבירו שיבא אצלו כך קוראין וממשיכים בחי' הוי' ע"י ממעמקים עומקא דליבא שצועק הלב בקרבו והיא בחינת א"ס שבנפשו שעי"ז מעורר בחי' א"ס שממעמקים למעלה משם הוי'. והיינו דוקא ביום הזה הוא יוהכ"פ עליית המל' להיות פב"פ שהמל' היא מקור הנבראים ומחיה אותם ועתה היא עולה לקבל פנים עליונים דא"ס את פניך הוי' אבקש, ולכן אין עולים לתורה ביוהכ"פ רק ששה לפי שהמל' שהיא בחי' שביעית עלתה למעלה. (ועיין בפי' לפני הוי' בזהר ח"ג ס"ז א' וע"פ פי' המק"מ שם בשם הרח"ו מובן כמשנ"ת כאן דלפני היינו למעלה יותר כו', אכן בזהר תרומה דק"ע ע"ב פי' כי מלפני הוא בחי' שלמעלה משם הויה אבל לפני היינו בחי' מלכות שהיא בחינת שקודם לשם הויה מלמטה למעלה, וגם לפי' ההוא אין סתירה למש"כ דהוא בחי' ממעמקים שלמעלה משם הוי' כי הנה יוהכ"פ הוא עליי' המל' בעתיק. א"כ ב' הפי' עולים בקנה אחד שהבחי' מל' שהיא לפני שם הוי' ממטה למעלה עולה ביוהכ"פ לבחי' א"ס שלמעלה משם הוי' ולכן עי"ז תטהרו גם אתם והיינו כמ"ש בזהר תצוה דקפ"ה ע"ב ע"פ כי ביום הזה יכפר. יכפר ביום הזה וינקי ליה בקדמיתא וכל דא עליכם ופי' במק"מ תחלה יתוקן מדת המל' שנק' היום הזה ואח"כ ישראל והיינו שע"י עליי' המל' בא"ס עי"ז יתוקנו כל הפגמים כי אנת הוא שלימותא דכולהו) (ועיין עוד ע"פ כי ביום הזה כו' בזהר ויקרא ט"ו ב' ובפ' אחרי ס"ב ב' ס"ד א' ובפ' אמור דק"ב האזינו דר"צ סע"ב):