בישעיה סי' י"א ז' ואריה כבקר יאכל תבן[1].
הנה כבר נתבאר כי שעורה היא בחי': שעור ה' - שהיא שיעור ומדה הנמשך מבחי' ה', שהוא בחי' רוח פיו ית' - הוא מאכל בהמה. פי' השפעת המלאכים הנקראים בשם בהמות וחיות. וכדכתיב: פני אריה פני שור כו'[2]. שמזה בוערים: כמראה הלפידים[3] באהבה ויראה לומר: קדוש וברוך וימלוך וכו'.
והשפעה זו שבמלאכים תלוי בעבודת ישראל למטה בזמן בית המקדש שהיו מקריבין עומר השעורים: והניף הכהן את העומר כו'[4] ומקטיר הקומץ באש של מעלה כו'.
והנה אש של מעלה שבבית המקדש היה בדמות אריה והיא בחי' אריה דאכיל קרבנין. (עיין זח"א ד"ו ע"ב).
והענין כמו דאיתא בזהר: שכמה מלאכים ממונים על התפלה שמקבלים ומעלים כו'. והיינו לפי שא"א לקול ודבור גשמי של האדם לעלות למעלה ולהתכלל במקורו באור א"ס ב"ה כ"א ע"י המלאכים, כמו שא"א להיות התלבשות הנפש בגוף האדם כ"א ע"י ממוצעים דהיינו ע"י הדם שהוא הנפש וגם הדם עצמו הוא גשמי אלא שע"י חמימות הדם מעלה אדים רוחניים. ועי"ז מתאחדים כחות והתפשטות הנפש. (כמ"ש בספר הכוזרי מאמר שני סי' כ"ו),
כך ע"ד משל א"א להיות אור א"ס ב"ה מלובש בקול ודבור התפלה כ"א ע"י המלאכים שהם בחי' שלוחי', דהיינו שהם כלים לאור א"ס ב"ה הנמשך בהם, ואור א"ס הנמשך בהם הוא הפועל והעושה בהם כרצונו.
ולכן תמיד מששת ימי בראשית הם עומדים במדרגה אחת כפי שיעור וגבול שנגבל בהם אור א"ס ב"ה. ולכן אמר המלאך: שוב אשוב אליך[5] ובשליחותו של מקו' אמר לו כן כאלו הקב"ה מדבר בעצמו. וכן כתיב בהגר: ותקרא שם ה' הדובר אליה וגו'[6] והיינו המלאך שדבר עמה - לפי שאינן אלא המשכות בחי' אור א"ס ב"ה שנמשך בכמה מדרגות מלאכים וכלים מכלים שונים.
[ועמ"ש מזה בפ' כי תשא בד"ה שמאלו תחת לראשי, וע' באגה"ק בסופו סד"ה להבין מ"ש בפע"ח, וסד"ה להבין אמרי בינה]
וזהו: העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד[7] - שבורא מלאך אחד ע"י עשיית המצוה. והיינו לפי שע"י מצוה זו שעושה, באתעדל"ת אתערותא דלעילא, כמו: היושב ושונה הקב"ה שונה כנגדו[8], והוא בחי' המשכת אור א"ס ב"ה בבחי' ומדרגת אותה המצוה, בבחינת ומדרגת חכמה או בחסד כו' - והמשכה זו הוא בבחי' מלאך בחסד במחנה מיכאל כו'.
והנה כאשר נמשך למטה במלאכים המשכת אור א"ס ב"ה לקבל התפלות ולהעלותם - הרי הם נכללות באותו כח ואור ועי"ז יש כח להתפלה לעלות למעלה יותר, ושם: גבוה מעל גבוה כו'[9].
[ועמ"ש מענין זה ע"פ: מה יפו פעמיך בנעלים, ובפ' מקץ בד"ה נר חנוכה מצוה כו'].
ואם כך הוא בתפלה שכנגד הקרבנות, הנה גם בקרבנות עצמן ג"כ כנ"ל שהקרבנות הן מן הבקר בחי' פני שור שהוא מהשמאל, וצריך לאכללא שמאלא בימינא בבחי': פני אריה אל הימין:
והנה במשכן של משה לא היה האש של מעלה בדמות אריה - כי משה לא רצה במלאך אלא: ותצא אש מלפני ה' וגו'[10].
[עי' מ"ש ע"פ כנשר יעיר, וסד"ה שובה ישראל בפי': ונשלמה פרים שפתינו, וע' בזהר ס"פ משפטים דקכ"ה א', ור"פ וילך דרפ"ג ב', ובפ' האזינו דרצ"ח ב'].
והנה לעתיד לבוא כתיב: הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד[11] אפילו מבחינת משה, ותהיה מעלת ומדרגת הנשמות הגבה למעלה מאד מבחי' מלאכים. וכמ"ש: כעת יאמר כו'[12]. ואמרו רז"ל שהמלאכים יהיו חוץ למחיצת הנשמות עד שישאלו מהם: מה פעל אל. וגם אמרו: עתידים צדיקים שיאמרו מלאכים לפניהם קדוש, וע"כ לא תהיה העלאת הקרבנות והשפעת השעורה הנ"ל ע"י בחי' ארי' כ"א ע"י הצדיקים בעצמן. כמ"ש: קדש ישראל וכו' לה' ראשית תבואתה[13] - שבחי' התבואה והשעורים יהי' נכלל בישראל עצמן.
אבל אריה יהי' שוה כבקר ולא יאכל אריה את הקרבן הבא מן הבקר ושניהם יאכלו תבן שהוא בחי' השפעה שנמשך ונשפע מן השעורים אבל לא השעורים עצמן: