שלח לך אנשים כו'[1].
ענין המרגלים שהיו: נשיאי העדה אנשי שם כו', ומה טעם שלא רצו ליכנס לארץ ישראל?
וגם להבין מהות מדרגת א"י?
הנה כתיב: "הארץ אשר נתתי להם ארץ זבת חלב ודבש[2]" ומה שבח הוא זה?
אך צריך להבין, דהנה כל המצות מעשיות רובם ככולם תלוים דוקא בא"י, ובפרט ענייני זרעים וקדשים. (ובמדבר היו הקרבנות לפי שעה).
הנה כתיב: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' וגו'"[3] וצריך להבין היתרון שבלחם, והלא האדם ג"כ במאמר נברא כמ"ש: "נעשה אדם כו'"[4] ולמה צריך האדם לקבל חיותו מהלחם דוקא?
אך הענין הוא, כי מוצא פי ה' שבדצ"ח הוא ענין הרפ"ח ניצוצי' שנפלו בשבירת הכלים והאדם הוא מהתיקון. ולכן צריך האדם לקבל חיותו מדצ"ח דוקא, לפי ששרש הרפ"ח ניצוצין הוא מאד נעלה כמבואר במ"א.
וכמו כן ענין ירידת הנשמה לעוה"ז השפל דוקא הוא כדי לאכפייא לסטרא אחרא בכדי שעי"ז: אסתלק יקרא דקוב"ה, כיתרון אור הבא מן החשך[5] דוקא. וכמו עד"מ מגרעין הנזרע בארץ שע"י הרקבון שנרקב ונפסד בארץ הוא צומח אח"כ בתוספת רב, וכיתרון האור כו'.
וביאור הענין דהנה אליהו אמר בתיקונים: אנת הוא דאפיקת עשר תקונין וקרינן להון עשר ספירן לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגלין כו' - עלמין הוא מלשון העלם, ונק' בזוהר היכלות: היכל החסד היכל הגבורה היכל הזכות כו', ובתוכם נשמות שנהנין מזיו השכינה ומלאכים שעומדים באהבה ויראה ופחד כו' כמו מחנה מיכאל בחי' אהבה ומחנה גבריאל בחי' יראה ופחד, כמארז"ל: נהר דינור יוצא מזיעתן של חיות כו'[6] ואומרים שירה כל אחד ואחד לפי השגתו, וההיכל הוא בחינת כולל שכולל כל הפרטיות שבתוכו, כמו היכל החסד כללותו הוא חסד והפרטיות שבתוכו הוא חכמה שבחסד חסד שבחסד כו' וכל הע"ס, וכמשל העיגול ובית שכוללים כל הפרטיות שבתוכם.
זהו פי': "לאנהגא בהון עלמין" - עלמין הם בחי' ההיכלות בחי' הכוללת, "ולאנהגא" הוא בחינת הפרטיות שבתוכם, וההיכל הוא מעלים ומסתיר אור א"ס ב"ה שלא יתגלה להם כ"א לפי השגתם שלא יהיו בטלים בא"ס ב"ה, לפי שהם בעלי גבול מאין ליש ואינם מערך ומהות א"ס ב"ה שאין לו תחלה ואין לו תכלה, ולכן צריך ההיכל להעלים ולהסתיר כו'. (ובבחי' אצילות הוא בחי' אורות וכלים) עד שבהשתלשלות רבות נעשה שמים וארץ גשמיי' שאין נראה בתוכם אלקות כלל כ"א בבחי' יש ודבר נפרד בפ"ע, בחי' סט"א.
וזהו ענין ירידת הנשמה לעוה"ז השפל דוקא, ירידה לצורך עלי' כדי לאכפיא לס"א ע"י סור מרע, ועל ידי זה אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין, שלא יהיו הכלים וההיכלות בבחינת מסתירים אור א"ס ב"ה, רק שיהי' בחי' כלים לקבל גילוי אור א"ס ב"ה ע"י בחי' ועשה טוב מצות מעשיות: רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא.
רק שמתחלה צריך להיות בחי' סור מרע, בחי' אתכפייא סט"א כמ"ש: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו'[7], ועי"ז אסתלק יקרא דקוב"ה, ואז יכולים לקבל ע"י בחי' ועשה טוב גילוי אור א"ס ב"ה למטה ע"י רמ"ח מ"ע דאורייתא מחכמה נפקת, והמצות הם רמ"ח המשכות מחכמה עילאה. ולכן נקראים אברין דמלכא כמשל האברים שנמשך בתוכם חיות מהמוח, כנראה בחוש שבמוח מרגיש כאב של כל האברים כו'. כמו כן ע"י המצות נמשך א"ס ב"ה מבחי' חכמה עילאה לעלמין סתימין ועלמין דאתגליין.
וחלב ודבש הם בחי': תרין דרועין חו"ג ימינא ושמאלא ובינייהו כלה כו'. וכמ"ש: ומתחת זרועות עולם כו'[8] - שהוא בחי' המשכת אלקות ע"י מצות מעשיות רמ"ח אברין דמלכא. וארץ ישראל מכוונת כנגד א"י שלמעלה (עיין בשה"ש רבה ס"פ כמגדל דוד בפי' מכון לשבתך - מכוון נגד שבתך זה בהמ"ק שלמעלה) ולכן עיקר המצות הוא בא"י דוקא.
והמרגלים היו במדרגה גבוה מאד ולא רצו להשפיל א"ע למצות מעשיות שהוא בחי' המשכת אור א"ס ב"ה למטה, ואמרו על א"י שהיא: אוכלת יושביה, שהיה בדעתם שאם יהיה גילוי אור א"ס ב"ה למטה כמו למעלה יתבטלו ממציאותם לגמרי. וזהו: אוכלת יושביה.
ורצו להיות במדבר דוקא: "ומדברך נאוה[9]" - שהוא המשכת אור א"ס ב"ה לבחי' הדבור בחי' מלכות בחי' א"י שלמעלה, ונקראת בשם בחי' ארץ לפי שהיא בחי' התחתונה שבאלקות כמ"ש והארץ הדום רגלי כו'. (ועמ"ש בד"ה והיה מספר בני ישראל) וכתיב: ה' בחכמה יסד ארץ - אבא יסד ברתא בחי' הדבור, דבר ה' ששרשו מחכמה.
וכנראה ממשל התינוק שכל זמן שאין לו מוחין דיניקה בשלימות אע"פ שיש לו קול אותיות פשוטים אעפ"כ אינו יכול לדבר ולצרף את האותיות והוא מחמת שאין החכמה בשלימות לחלק הקול ולצרף האותיות כרצונו כו'.
ורצו המרגלים שיהיו כל ההמשכות מחכמה עילאה לבחי' דבור א"י שלמעלה, ששם יש ג"כ בהמ"ק וירושלים וכל הבחי'. (כמ"ש בגמרא בפ"ק דתענית דף ה' ע"א ובזח"ג פ' שלח דקס"א ע"ב)
אבל יהושע וכלב אמרו: "טובה הארץ מאד מאד" - שע"י א"י שלמטה דוקא בחי' מצות מעשיות דוקא יומשך בחי' אור א"ס בחי' מאד בלי גבול בבחי' עלמין סתימין ועלמין דאתגלין. וזהו מאד מאד. ב' פעמי' מאד: עלמין סתימין ועלמין דאתגלין.
כי באמת עיקר כוונתו ית' שיהי' דירה בתחתונים דוקא כמארז"ל: נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים כו', ושיהיה נגלה לעין כל בשר, ושיהיה הגילוי למטה כמו למעלה, ואדרבה ביתר שאת ויתרון אור הבא מן החשך דוקא כו'.
כי באמת כל שהוא מדרגה היותר גבוה מאד מתגלה בדבר היותר תחתון דוקא ביתר שאת. ולמשל מבר שכל גדול שא"א לו לגלות חכמתו להמקבל שכלו בדבור כי אם ברמז במעשה דוקא יכול לגלות ביתר שאת כענין מאמר רז"ל: די לחכימא ברמיזא.
עוד משל מחותם של אבן טוב בהיר, שע"י בהירותו אינם ניכרים האותיות בו ונכרים ונתגלים האותיות על השעוה דוקא בגילוי לעין כל. וז"ש: וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' וכו' שע"י מעשה שהוא בחי' הסתכלות בל"ב חוטין הגשמיים יבא מזה לוזכרתם את כל מצות ה'. לפי שהטלית הוא בחי' אור מקיף והציצית שהם ל"ב חוטין בחינת ל"ב נתיבות החכמה שנמשכים ע"י או"מ, ואי אפשר שיורמז כי אם במעשה דוקא היפך מחשבת המרגלים כו'.
ומשה רבינו ע"ה שהיה מבחי' דור דעה ובמדרגה גבוה מאד נעלה לא היה לו באפשרות לבא לא"י. ואף על פי כן התפלל תקט"ו תפלות כמנין ואתחנן לבא לארץ ישראל, מפני שזהו עיקר המכוון ותכלית הבריאה כנ"ל ואעפ"כ לא זכה ויהושע דוקא מכניס כו':
ב (וזהו דא"י ארץ שבעה עממין שע"י בירור ז' מדות דתהו ע"י המצות מעשיות עי"ז נמשך גילוי אור א"ס בכולהו עלמין, ודרך כלל הם ג"כ ז' היכלות. משא"כ מדבר זהו ההמשכה רק למעלה בפנימית ולא בחיצוניות עלמין והיכלות דעשי'.
ועיין מזה באגה"ק סד"ה ויעש דוד שם שכדי להמשיך הגילוי בעשי' זהו ע"י המעשה דוקא כו' ע"ש. ובאמת כדי להיות ההמשכה למטה היינו ע"י שההמשכה ממקום עליון יותר כמ"ש במ"א ע"פ אל עליון גומל חסדים טובים. וגם להפך שבמעשה דוקא לפי שהוא למטה מבחי' הדבור יוכל להיות הגילוי מבחי' עליונה יותר וכענין לחכימא ברמיזא מה שא"א להתגלות ע"י אותיות הדבור כו'.
וביאור ענין זה יובן ממ"ש במ"א בביאור ע"פ: ששים המה מלכות כו' אחת היא יונתי כו', גבי מעלת הנשמות על המלאכים שמבחי' דבור כו' ע"ש. ועמ"ש ע"פ והארץ הדום רגלי ע"י שמתקן מעשיו כו' נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה, ע"ש. והיינו לפי שעי"ז ממשיכים ממקור הח"ע ופנימיותה. ועוד כי א"א ג"כ להמשיך גילוי ח"ע ע"י התורה כ"א ע"י מעשה המצות.
והוא כמ"ש באגה"ק שם סד"ה ויעש דוד שם וז״ל: "לכן אמרו רז״ל האומר אין לי אלא תורה בלי גמילות חסדים אפילו תורה אין לו אלא בתורה ובגמ"ח. כי הנה אורייתא מחכמה נפקת ובאורייתא מתקיים עלמא ובאינון דלעאן בה כי בדיבורם ממשיכים הארות והשפעות ח"ע מקור התורה לבחינת אותיות הדבור שבהן נברא העולם כו', והרי המשכה זו היא בחי' ירידה גדולה ולזה צריך לעורר חסד עליון הנמשך כמים ממקום גבוה למקום נמוך באתעדל"ת בצדקה וחסד תתאה שממשיכים חיים וחסד להחיות רוח שפלים ונדכאים. וז"ש: אל יתהלל חכם בחכמתו כו' כ"א בזאת יתהלל כו' - כי אני ה' עושה חסד כו' - כי החסד הוא הממשיך חיי החכמה למטה ואם לאו הרי נקראת "חכמתו" לבדו בלי המשכת חיים ממנה ח"ו" עכ"ל.
וכנודע שגם למעלה המשכת הח"ע בבחי' אותיות הדבור נמשך ע"י המדות עליונות. וזהו בחי' יעקב אותיות יבקע המשכת החכמה הבוקע דרך המדות ונמשך בהדבור. וכמ"ש במ"א ע"פ מאמר הזהר ס"פ קדושים (דפ"ו ע"א) ע"פ אתם עדי כו'. ועמ"ש ג"כ מזה ע"פ והיה לכם לציצית גבי כי מאיש לוקחה זאת.
ומכ"ז יובן ענין חטא המרגלים כי הנה עם היות אשר התורה נק' מדבר כמ"ש במדרש רבה פ' חקת פי"ט ע"פ וממדבר מתנה. אך עכ"ז כתיב בה הכל לעשות בארץ. ארץ היינו בחי' מצות מעשיות. כי גם להיות המשכות ח"ע לבחי' הדבור א"א כ"א ע"י קיום המצות מטעם הנ"ל. וע"ז נאמר אל יתהלל חכם בחכמתו כו' אלא ע"י חסד ומשפט וצדקה בארץ דייקא עי"ז ממשיכים בחי' ח"ע. ועמ"ש בד"ה כי תשמע בקול.
עוד יש לבאר כללות ענין זה באופן אחר קצת עפמ"ש בד"ה וידבר דעשרת הדברות בענין עסק התורה שנאמר וכל חפצים לא ישוו בה ואפילו חפצי שמים וע"ש בענין אם אין חכמה אין יראה. ועד"ז לא רצו המרגלים ליכנס לארץ ולקיים המצות רק להיות במדבר ומדברך נאוה כו'
אך באמת טעו בזה טעות גדול כמש"ש בענין אם אין יראה אין חכמה שא"א כלל להמשיך אור התורה כ"א בהקדים תחלה בחי' קיום המצות וזהו אם אין יראה כו' וכמאמר קדשנו במצותיך ועי"ז אח"כ ותן חלקנו בתורתך.
ובמתן תורה שהיה התגלות התורה בתחלה זהו הוראת שעה אבל לדורות א"א להיות כן וגם ישראל הבינו זה ולכן הקדימו נעשה לנשמע כו' ע"ש באריכות):