Video part 1 Video part 2 Video part 3
אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים כו'. אני ה' אלקיכם[1].
הנה ארז"ל בכל מקום שנאמר: אני ה' - פי' אני הוא שנאמן לשלם שכר[2]. ולהבין ענין הכפל שכפל לומר ב' פעמים אני הוי' כו'? ועוד מפני מה לא נזכר זה רק בציצית.
אך הנה כתיב: היום לעשותם[3] - היינו היום בעוה"ז, ולמחר לקבל שכרם[4] היינו בג"ע ותחיית המתים. ועיקר קיבול השכר הוא לזמן התחייה. וצ"ל מהו השכר והגמול, שהנשמות היושבים בג"ע ומתענגים על ה', כמו נשמות האבות אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן וכיוצא בהם, במה שיצטרכו להתלבש בגופים ולחיות ע"פ האדמה.
גם מפני מה יש חילוקי מדרגות: ג"ע עליון וג"ע תחתון, ויש כמה עליות עילוי אחר עילוי, ותחיית המתים הוא בשוה לכל ישראל. כמאמרם: כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, רק: ואלו שאין להם חלק כו' הכופר בתח"ה[5] מדה כנגד מדה הוא כפר כו'[6].
והנה בברכת המצות תיקנו לומר: אשר קדשנו במצותיו כו' - פי': אשר - הוא לשון תענוג ואושר, וכמו: באשרי כו'.[7] והוא מקור המצות שמשם הם נמשכים. [ועמ"ש מזה בד"ה ואהיה אצלו אמון].
והענין, כי הנה התענוג נמצא בכל גשמיות שבעולם השפל. וכמו שאנו רואים שיש בחי' תענוג בכל חושי הנפש: ראיה שמיעה ריח דבור. וכמה מיני תענוגים יש בראיה מציורים ומראות כו', וכן בשמיעה מקול ערב כו', וכן חוש הטעם: חיך יטעם אוכל כו'[8] מתוק הוא לנפש[9]. וכה"ג יש בחי' תענוג בכל חומר הגשמי שבעולם. והוא בחי' פסולת התענוג העליון.
והנה באמת בחינת התענוג הגשמי הוא נמשך מבחי' התענוג הרוחני, ע"ד מארז"ל: אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה כו'[10] והרי מתיקת העשב נמשך ונולד מן המזל המכהו ומגדלו. ובאמת הוא רק פסולת מתענוג אלקות שהנשמות נהנין ומתענגין מזיו השכינה שהוא נפלא כו'. כי העוה"ז הוא עולם השפל שהאלקות הוא בהעלם והסתר גדול. עד"מ קליפת הפרי שמסתרת לפרי כך העוה"ז ומלואו מסתיר חיות אלקי ונראה הכל ליש ודבר.
וע"כ לעתיד לבא כתיב: ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ[11] וכתיב ג"כ: השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה.[12] ועל שמים דכעת כתיב: כי שמים כעשן נמלחו כו'.[13] וכל בחי' התענוג שבו הוא מבחי' פסולת התענוג העליון כנ"ל.
והוא מה שארז"ל (פ"ק דתענית ד"י ע"א) ח"ל שותה מתמצית א"י.[14] וזהו מ"ש: וכל קרבי את שם קדשו כו' (בתלים סי' ק"ג)[15] - והיינו שיש מלאכים הנק': קרביים שמבררים השפעת התענוג. ועד"מ הקרביים באדם שבהם יתברר המאכל והמובחר שנתברר נעשה ממנו דם בלב ומחיה את הגוף והפסולת נדחה לחוץ, ככה למעלה יש מלאכים המבררי' השפעת התענוג הפנימי נמשך בג"ע והפסולת נמשך ע"י השתלשלות בהמזלות ומשתלשל למטה להתלבש בענינים גשמיים כסף וזהב כו'.
וזהו שנאמר: יאר ה' פניו אליך כו'[16] - היינו מפנימיות תענוג עליון שמאיר בתורה ומצות. ועיין מענין וכל קרבי בזח"א לך לך דפ"ז ע"א ובפרדס ערך קרביים,
וזהו שארז"ל בר' עקיבא כשראה כרך גדול של רומי מלא' כל טוב ובשלוה גדולה שחק ואמר אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה כו'[17] - כי מזה דוקא יכולים להכיר איך שלגדולתו אין חקר ממש, כי אם פסולת תענוג עליון שירד ונפל בקליפות הוא גדול כ"כ, על אחת כו"כ לעושי רצונו פנימיות תענוג העליון המאיר בתורה ומצות שהוא רב ועצום כו'. [ועמ"ש ע"פ וישב יעקב, וע"פ ויהי בשלח פרעה].
אך מה שאפשר להן להגיע יניקה ושפע מתענוג העליון לעוברי רצונו ית', ויהיה איך שיהיה אפילו מפסולת תענוג שבו - הוא כמאמר שלמה המלך ע"ה: שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך[18]. ועיין ברבות פ' תולדות ס"פ ס"ו. כחשכה כאורה.
ותכלית ירידה זו הוא כמ"ש: כיתרון האור מן החשך[19] דוקא. [ע' בזהר ס"פ תצוה דקפ"ז סע"א, ובפ' תזריע דמ"ז ע"ב]. והיינו ע"ד מארז"ל: בכל לבבך בשני יצריך.[20] וכמארז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין כו'.[21] כי מן ההיפוך דוקא, עד"מ שמתחלה נהנה מתענוגי עוה"ז תהיה אח"כ הצעקה יותר גדולה בחילא יתיר. והוא בחי': מאדך בלי גבול.
וז"ש: נפשי אויתיך בלילה[22] בעוה"ז שדומה ללילה בחי' חושך, משם יהיה יתרון אור בבחי' אהבה רבה הנ"ל.
[וגם כמ"ש במ"א שיש שני מיני תענוג לפני המלך. האחד, בעשיית המצות. והשני, כשרואה את בנו בא מרחוק שיש זמן רב אשר לא ראהו, וכראות המלך את בנו נתמלא חדוה ותענוג. וכך הנמשל בענין התשובה כו' ע"ש. ועד"ז הוא ענין ירידת התענוג עליון למטה בשבה"כ, שמזה יומשך אח"כ בחינת התענוג השני ע"י התשובה כו'. וזהו ירידה צורך עליה]
ולמעלה ג"כ: האופנים ברעש גדול מתנשאים לעומת השרפים[23] - הרי סבת הרעש הזה של האופנים הוא דייקא מצד הסתר האלקות, משא"כ השרפים, דאימא מקננא בכורסייא כו' - שהוא בחי' גילוי אור א"ס המתגלה להיות מושג בעולם הבריאה, ושם מעמד השרפים. וע"כ הם עומדים בלי רעש ואומרים קדוש - שמשיגים איך שהוא ית' קדוש ומובדל, כמ"ש: אני הוי' לא שניתי[24] - שאין שינוי בעצמותו כלל בין קודם בריאת העולם ובין לאחר בריאת העולם. לפי שמקור חיות כל העולמות הוא רק הארה ממנו בלבד ונק' אור א"ס, עד"מ אור השמש שאינו פועל שינוי כלל כו'.
ומ"ש בספרים: כח הפועל בנפעל כו' - הוא למטה בבחי' עשי' שנק' פעול כידוע. [וכמ"ש* במ"ח ובסידור האריז"ל בפי:' וידע כל פעול כי אתה פעלתו בתפלת ר"ה. ועמ"ש בפ' יתרו בד"ה בחדש השלישי בפי': על כל שבח מעשה ידיך].
אמנם האופנים וחיות הקדש, שהם בעולמות שלמטה מבחי' כורסייא, שאין שם גילוי אלקות בהשגה כ"כ - הם ברעש גדול. [ועמ"ש מזה בשה"ש בד"ה שחורה אני ונאוה] ועד"מ הצעקה בחילא יתיר. וזהו שהתקינו שתים לפניה דהיינו קודם ק"ש אחד ואהבת, להיות בבחי' רעש כו':
ב והנה באתערותא דלתתא בחי' רעש נמשך מלמעלה שער.[25] ויש שער בשין ימין ויש שער בשמאל. שער בימין היינו כמ"ש: זה השער לה'[26]. ובשמאל הוא כמ"ש: ושער רישי' כעמר נקא[27] - פי' עד"מ השערות שגידולם הוא מן המוח אבל הוא הארה חיצוניות ממנו עד שבהחתך השערה ממנו אינו מרגיש במוח.
וכך למעלה התורה נקראת בשם בחי' שערות, כמ"ש: קווצותיו תלתלים[28] תילי תילים של הלכות. כי: אורייתא מחכמה נפקת, והמשכה זו מענג העליון מקור כל התענוגים - נק': שערה - כי מקור התענוג הוא בחי' עצמותו ית'.
ואינו עד"מ התענוג שלמטה באדם שמתענג מאיזה דבר שמקבל ממנו התענוג. ואפילו תענוג הנשמות בעוה"ב הרי הם נהנין ומקבלים הענג מזיו השכינה כו'. משא"כ בו ית' שאין לך דבר שחוץ ממנו, והוא המדע כו', ובחי' התענוג שבו היינו בחי' עצמיות התענוג שהוא עצמו בחי' תענוג. וזהו שנקרא: מקור התענוגים כי הוא מקור לכל בחי' התענוגים שלמטה.
ואמנם גילוי והמשכת התענוג משם הוא ע"י צמצום שמתצמצמ'[29] התענוג להיות מאיר בחכמת התורה. וזהו שנקרא בחי' שערות, עד"מ בחי' צמצום חיות המוחין בשערה כו'.
וזהו ג"כ ענין תענוג הנשמות בג"ע, שהוא ג"כ מהשגת התורה כו'. כנודע שבג"ע התחתון הוא הלימוד פנימית של התורה הנגלית לנו, וג"ע העליון רזא דרזין כו'. וכ"ז הוא בחי': שער רישי' כו' וכנודע.
אמנם המצות שהם יותר נעלות, דהיינו שנמשכים מעצמיות התענוג שלמעלה מגילוי התענוג המתצמצם ע"י שערות ונמשך בחכמה. וכמ"ש: מרב כל[30] - פי' למעלה מתענוג האלקי שהוא ג"ע העליון, שהוא בחי' צמצום: ביו"ד נברא העוה"ב כו'. (ועמ"ש מזה בד"ה מנורת זהב כולה, ובד"ה ואתה תצוה את בני ישראל)
ועליהם הוא שנאמר: לבושי' כתלג חיור. וכנודע שהמצות נקראים לבושים - פי' עד"מ הלבוש שמעלים ומסתיר את האדם המלובש בו, כך שורש המצות הוא מבחי' מקור התענוגים שהוא בבחי' העלם, ואינו מתגלה בבחי' חכמה והשגה כו'.
אבל הוא נמשך ע"י מצות מעשיות - כי תרי"ג מצות דאורייתא עם שבע מצות דרבנן עולה תר"ך, והם תר"ך עמודי אור עד"מ העמוד שמחבר כו'. והיינו משום דנעוץ סופן בתחלתן, וע"י קיום המעשה יכולים להמשיך ממקור התענוגים שהוא מה שאינו מתגלה בחכמה.
וזהו ענין הקרבנות שהקרבת בהמה גשמיות מכפר על חטא האדם, דכתיב: אדם ובהמה תושיע ה'.[31] וכתיב: והם הביאו את קרבנם לפני ה'.[32] כי חלק ה' עמו[33] וכשפוגם וחוטא הוא פוגם בשם הוי' עצמו - כי הוי' היינו שמהוה וע"י החטא הוא ממשיך חיות המהווה למקום שאינו ראוי.
והכפרה על זה הוא מבחי': לפני הוי' - שהם י"ג מדות הרחמים: נושא עון כו'. וא"א להמשיך ולעורר מבחי' זו זולת ע"י הקרבת בהמה גשמיות דוקא משום דנעוץ סופן כו'.
כידוע הכלל דכל הגבוה יותר בירידתו למטה הוא נשפל יותר. וכמו כן הבהמה שהיא למטה נמוכה במדרגה מן האדם שהוא בחי' מדבר, הוא הוראה על עוצם רוממות שרשה למעלה, רק שנפלה למטה ע"י שבה"כ.
והיינו כי הבהמה היא למטה מן הדעת אבל שרשה הוא מלמעלה מן הדעת. ועמ"ש מזה ע"פ וידבר משה אל ראשי המטות כו'. ואמנם ע"י הקרבתה ע"ג המזבח הוא מעורר וממשיך מבחי' שלפני הוי' כו'.
וכמו כן במצות הצדקה כתיב: והיה מעשה הצדקה שלום.[34] וענין השלום ידוע מענין: עושה שלום במרומיו בין שר של מים ובין שר של אש כו'[35] - דהיינו ע"י גילוי ההארה שלמעלה מההשתלשלות. וכמו כן כל משפיע ומקבל הם ב' הפכים וע"י הצדקה עושה שלום. וזהו בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה כו'.
והפי' של: לבושי' כתלג חיור - היינו עד"מ השלג שהוא מחלקים מקובצים ונקפים מעט מעט עד שנעשה רב כו'. כך בצדקה כתיב: וילבש צדקה כו'[36] - כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. וכן הוא בכל המצות מעשיות שמכמה ביחד נעשה לבוש א'. והוא עד"מ הלבוש שהוא מכמה חתיכות בגד:
ג והנה מצות ציצית היא שקולה כנגד כל המצות[37]. וכנודע ג"כ דציצית בגימ' ת"ר ועם ח' חוטין וה' קשרים תרי"ג. והענין כי בציצית יש מב' בחי' הנ"ל: לבושי', ושער רישי' - כי הטלית עצמו פריסא דמלכא הוא בחי' לבושיה.
ובפ"ק דר"ה (די"ז ע"ב[38]) מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור. כ' מהרש"א בח"א[39] וז"ל: ובספר ישן מחכמת המקובלים מצאתי וז"ל נתעטף הקב"ה באותה טלית לבנה שנתעטף בברייתו של עולם שעליו נאמר: עוטה אור כשלמה שמבהיק מסוף העולם ועד סופו כו' עכ"ל. ועמ"ש בת"א בביאור ע"פ יביאו לבוש מלכות. ועמ"ש מענין לבושיה כתלג בביאור ע"פ כי ביום הזה יכפר.
והציצית הם בחי' שערות - כי ל"ב חוטין הם ל"ב נתיבות החכמה. פי' עד"מ הנתיב שבהם עוברים ממקום למקום. כך למעלה יש בחי' נתיבות שבהם נמשכו שפע התענוג בחכמה והוא בחי' שערות עליונות, וכנ"ל בענין שער רישי' כו'.
וזהו שנאמר בציצית: למען תזכרו ועשיתם - פי' שתהיו בחי' דכר שהוא בחי' משפיע. כי בלא זה הרי כנ"י בחי' מקבל: ואל אישך תשוקתך,[40] אבל עי"ז תהיו בחינת דכר משפיע, דהיינו שימשיכו אור א"ס ב"ה בתורה. כמארז"ל על פסוק: תורה צוה לנו משה מורשה כו'[41] אל תקרי מורשה אלא מאורסה[42] - שהתורה נק' כלה והעוסק בתורה נק': בעל תורה. כמאמר הזהר: מארי דאורייתא.
והיינו ע"ד מ"ש במעיין החכמה: דוד המלך ע"ה היה מחבר תורה שלמעלה עם קוב"ה, שהיה ממשיך השראת אור א"ס בחכמה. וזהו פי': עוסק בתורה לשמה[43] - לשמה ממש, לשם התורה עצמה. והיינו ע"ד הנ"ל בענין רעש ושער שמבחי' רעש נעשה שער.
ויש שער בימין: זה השער להוי' - לכניסה ויציאה. שהמלך בעצמו יוצא ומתגלה. ושער בשמאל: שער רישי' כעמר כו'. והוא מ"ש: שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני.
[ועמ"ש בפ' מקץ גבי ענין מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, שמזוזה היא בחי' המצות והיא בימין וזהו כענין שער בימין, ונר חנוכה היא המשכת התורה והיא משמאל. וזהו כענין ושער רישיה שהוא שער בשמאל. וע' מ"ש בביאור ע"פ מארז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע כו'].
ובתחלה אמר: ולא תתורו כו' אשר אתם זונים כו' - כי כל דבר שמשתוקק אליו הוא נק' בחי' נוק' ומקבל, ואז נק' בחי' זונה, דהיינו שיחפוץ בתענוגים גשמיים, ואזי לא יוכל לקבל מתענוג העליון, ומכ"ש שלא יוכל להיות בחי' דכר. [ועמ"ש מזה בד"ה והיה לכם לציצית] משא"כ כאשר: ולא תתורו וכו' אזי תזכרו ועשיתם כו', וד"ל.
ועתה יובן ענין: אני הוי' אלקיכם - אני אותיות אי"ן. והוא ע"ד מ"ש: היש בה עץ אם אין[44] [וע' בזהר שלח דקנ"ח ב' ובפי' הרמ"ז שם] - פי' עץ הוא מלשון עצה, והוא בבחי' חכמה שנק' עצה ותושיה. כי העצה הוא התחכמות והשגות דבר מה. ופי': "אם אין" - היינו בחי' האין שמשם תמצא בחי' החכמה, והוא בחי' סתימו דכל סתימין ואינו בגדר תפיסא והשגה.
ואמנם הוי' הוא בחי' השתלשלות: יו"ד צמצום ה"א התפשטות כו', והיינו ע"י בחינת צמצוצים כנודע. ואעפ"כ אמר: "אני הוי'" - שבחי' אני הוא ממש בחי' הוי'. כי הצמצום וההסתר אינו אלא בערכינו שוכני מטה, אבל אצלו ית' כולא חד ממש בלא פרודא.
וזהו: אשר הוצאתיך מארץ מצרים - כי העוה"ז בכלל נק' מצרים ע"ש המצרים וגבולים, שהוא מוגבל מן הארץ לרקיע ת"ק שנה. וע"י היציאה ממצרים וגבולין הללו, דהיינו כנ"ל בענין הרעש בחילא יתיר כו' נמשך: "להיות לכם לאלקים" - אלקים הוא בחי' צמצום, והוא המשכת התענוג בג"ע בבחי' שערות: יושבין ונהנין כו'.
וזהו ענין: כי אלקים קדושים הוא.[45] ובירושלמי רפ"ט דברכות: דרכו בקדושה דברו בקדושה כו'[46] - היינו המשכות בחי' קדוש ממש, רק שנמשך ע"י בחי' שערות וצמצוצים. כי קדוש בוא"ו זהו בחי' המשכת קדש על שערה בחי' ו', כמו: קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו.[47] משא"כ קדש העליון עצמו זהו למעלה מבחי' שערות והמשכות. ולכן נק' בחי' זו: להיות לכם לאלקים.
וזהו ענין: אלקים חיים.[48] עיין מ"ש בסידור בד"ה אדני שפתי תפתח. ועיין במא"א אות א' סעיף פ"ג. גם ע"ד מ"ש: עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו.[49] (וע' זח"א ד"ו סע"א וח"ג פנחס דרס"ז ב') והגם שבגמרא פירשו זה על זמן התחייה - מ"מ יש לפרשו ג"כ על ג"ע. עיין בפ' תרומה קמ"ב ב'. ועמ"ש בד"ה: כי כאשר השמים החדשים דלקמן.
ואח"כ: "אני הוי' אלקיכם" פעם ב'. היינו על גודל השכר לזמן התחי', שהוא בחי' גילוי עצמות התענוג, שאינו בגדר צמצום והתחלקות, בחי' קדש העליון ממש.
והוא כמ"ש: לבושי' כתלג חיור - שהוא בחי' תענוג שלמעלה מהתענוג המתגלה בבחי' פנימי' הנקרא: שער רישי'. והוא המתגלה לעתיד לבא, והוא מתן שכרן של מצות כנ"ל.
וז"ש רז"ל: צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם.[50] ענין העטרה הוא בחי' מקיף שלמעלה מן המוח שבראש ומכש"כ מן השערות. ועמ"ש במ"א ע"פ: בעטרה שעטרה לו אמו.[51]
וז"ש: אני הוי' - נאמן לשלם שכר. כי תשלום שכר זה שהוא בחי' עצמיות התענוג הוא כעת למעלה מן ההשגה אלא רק בבחי' אמונה.
והנה לכך נאמר ב' פעמים: "אני" שהם כנגד ב' בחי' הנ"ל: לבושי', ושער רישי' כו' במצות ציצית דייקא, כי בציצית יש ב' הבחי' כנ"ל.
וזהו הטעם שקבלת תענוג זה הוא דוקא ע"י תחיית המתים, שהגוף דוקא יקום ויתענג כא' עם הנפש. לפי שהתענוג זה שהוא מבחי' עצמיות התענוג שלמעלה מצמצום והתחלקות, הוא נמשך ע"י מצות מעשיות, משום דנעוץ סופן כו'. ע"כ התגלותו לעתיד הוא בגוף דייקא. משא"כ תענוג שבג"ע השגת פנימית התענוג הוא הנשמות בלא גופים*: