Video part 1 Video part 2 Video part 3
לבאר הדברים בענין וירד הגבול
הנה: גבול - ד' רוחות דא"י י"ל שהוא ענין י"ב גבולי אלכסון[1] הנזכר בספר יצירה, ופי' ענינם בפרדס שכ"א פ"ז: שהם גבול מזרחית רומית גבול צפונית רומית כו' גבול מזרחית תחתית כו' גבול מזרחית צפונית כו' ע"ש.
ואע"פ שבגבול הארץ בגשמיות לא שייך רומית - מ"מ שרש גבולות אלו נמשכו מי"ב גבולי אלכסון הנ"ל. וכן מצינו (ביחזקאל סי' מ"ח[2]) חשב י"ב גבולים בחילוק הארץ לי"ב שבטים. וכנודע די"ב שבטים שרשם ג"כ מי"ב גבולי אלכסון.
וכדאיתא בזהר פ' במדבר (דקי"ח ע"ב): תריסר שבטין תריסר תחומין כו' דהא אילנא עילאה קדישא בהו אחתם בחותמוי. וזה ע"ד מ"ש בפרדס שכ"א פ"ו בשם ספר הבהיר: אילן א' יש לו להקב"ה ובו י"ב גבולי אלכסון כו'. וגבול ותחום ענין א' הוא.
והטעם שנק' בשם גבולים ותחומים - כי הנה ענין י"ב גבולי' האלו הם בחי' התכללות הו"ק שהם הששה מדות חג"ת נה"י כשמתכללים זה עם זה כמו התכללות החסדים בגבורות או התכללות גבורה בנצח כו' או התכללות הקוין כי חח"ן[3] - קו ימין, ובג"ה[4] - קו שמאל. והתכללותן הוא ע"י גבולי אלכסון כו'.
והתכללות זו אינה בעצם האור - כי האור הוא אור פשוט אלא הוא ע"י התלבשות האורות בכלים, שעי"ז נתלבש חסד בגבורה או בנצח כו' כפי סדר ההנהגה.
והנה הכלים הם מגבילים את האור, שהאור נגבל בכלי. הן מצד שהאור הוא אור פשוט ונגבל בכלי להיות מחי' ומהוה כלי החסד, א"כ הכלי מגבילתו. הן שהאור הוא בחי' א"ס והכלי מגבלת להיות ההשפעה בבחי' גבול.
וכיון שעיקר התכללות זו להיות נעשה י"ב בחי' הוא ע"י התלבשות האורות בכלים דוקא, דאילו האור מצד עצמו הוא אור פשוט כו', לכן נק' י"ב גבולים או י"ב תחומין היינו הגבלות שהאור נגבל בכלים ומתכללים לי"ב גבולים י"ב תחומין. ומ"ש הזהר דהא אילנא עילאה קדישא בהו אחתם בחותמוי - יש לפרשו.
אך יותר י"ל כי חילוף אותיות יש כאן וצ"ל: אתחם בתחומוי כו'. והפי' כנ"ל. (וע' עוד מענין פי': גבול בפי' הרמ"ז בזהר שם, ובפרדס בעה"כ[5] ערך גבול).
והנה י"ב בחי' אלו הם ג"כ ענין י"ב צרופי הוי', וי"ב צירופי אד'. ומזה נמשך ג"כ י"ב חדשים, שבכל חדש מקבלים כנ"י מצירוף א' מהי"ב צירופי הוי' כו'. כי מבחי' התכללות המדות עליונות זע"ז כמו חסד עם הוד שזהו גבול דרומית תחתית כך נמשך ג"כ מבחי' זו ג"כ למטה לכנ"י לעבודת ה' בבחי' זו, שהוא להיות התכללות בחי' אהבה עם בחי' ההודאה. ומבחי' התכללות הגבורה בהוד שזהו גבול צפונית תחתית נמשך להיות התכללות היראה בבחי' ההודאה. ועד"ז בכל המדות. ועמ"ש מזה ע"פ אלה מסעי כו'. וזהו ענין גבולות א"י.
והנה שרש י"ב ג"א[6] נמשכו מלמעלה מעלה ומשתלשלין ויורדין בבחי' מל' וגם למטה בבי"ע. וזהו: וירד הגבול וכו' מקדם לעין. וכדאיתא בזהר ס"פ וישלח (דקע"ו סע"א): תריסר דאתכסיין וכו'. וכמ"ש במק"מ[7] שם: ששרשם מת"ת דא"א כו' - שהם המדות שלמעלה מהחכמה והבינה, עד דאו"א מלבישים אותן, שהם רק לבוש למדות אלו. ושם הוא תכלית ואמיתית ההתכללות. ומשם יורד ומשתלשל בי"ב גבולי אלכסון דז"א עד שנמשך ג"כ במל'. וזהו: ומחה על כתף ים כנרת - להיות בחי' אהבה בתענוגים מתוק ככנור.
וביאור הענין הוא ע"ד מ"ש בפ' תצוה ע"פ: זכור את אשר עשה לך עמלק, בפי': אכלתי יערי עם דבשי - שהוא ק"ש בקיום: אחד, ואהבת - אהבה בתענוגים כו'. ולכן נק' בחי' זו מתוק ככנור בחי' דבשי. וע' באגה"ק ע"פ מה יפית כו'.
וזהו שאה"ר זו נמשך מלמעלה ע"י אהרן שושבינא דמטרוניתא. והוא כמ"ש ע"פ: ועשית בגדי קדש לאהרן כו' - שאהבה זו נמשך מבחי': ורב חסד - שלמעלה מבחי' חסד עולם כו'.
וז"ש כאן שאהבה זו היא מבחי' שלמעלה מבחי' עולם וקדמה לעולם, דעולם היינו ו"ק חסד עולם כו'. ונמשלה לכנור - דאיתא בתקונים סוף תיקון עשרים בפי': הללוהו בנבל וכנור - כנור כ"ו נר. הקב"ה דאיהו הוי'[8] דאתמר: ה' אורי וישעי - נהיר בנר דאיהו שכינתא כו'. ועמ"ש מענין נר בפ' שלח ע"פ: והיה לכם לציצית.
וז"ש באהרן: בהעלותך את הנרות כו'. ועל ידי הארה זו הכנור מנגן מאליו, שהוא בחי' עליית המל', וכל העליות הוא ע"י שיר. ועמ"ש בפ' בראשית ע"פ: ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תופש כנור כו'. ועמ"ש בפי': ענו להוי' בתודה זמרו לאלקינו בכנור, ובפי': עלי עשור ועלי נבל כו' ע"ש.
וע' בזהר ס"פ שלח (דקע"ה ע"ב): שהתכלת שבציצית שמדם חלזון הוא מים כנרת, והיינו כמ"ש ע"פ: והיה לכם לציצית הנ"ל - שהתכלת הוא ממוחין דאבא כו' המשכת הביטול כו' וע"ש. וע' בהרמ"ז בפי' הזהר פ' תרומה (דקכ"ז ע"א) כ': ימא דגנוסר הוא ים כנרת שסודה מל' דמלכות דבריאה שנעשית עתיק ליצירה כו', וע"ש (בדקמ"ט ע"ב). ובפי' ספד"צ[9] מהאריז"ל בפ"ק כ' בענין זה: ויש כנור וכנרת והם הוד דידיה והוד דידה שבבריאה כו' והאריך שם.
והנה פי': ומחה על כתף - הוא כמ"ש במ"א: שהאהבה שבאה מלמעלה שלא ע"פ השגה הוא כמשל שא' דוחפו בעורף ואינו יודע מאין היה לו זאת. ובכל עליי' המל' צ"ל מתחלה בבחי' זו שנק' אב"א[10] וזהו: ומחה על כתף כו' - ואח"כ יבוא לבחי' פב"פ כו'.
גם י"ל: ומחה על כתף - ע"ד קוצי דשערי שמכה כו'[11] כמש"ל ע"פ זכור הנ"ל. וע' בפע"ח שער התפילין פ"ח.
והנה על בחי' זו ארז"ל: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה כו'. וגם כאן גבי: וירד הגבול ומחה על כתף ים כנרת - פרש"י: שהגבול הולך מצפון לדרום, וים כנרת הוא תוך לגבול במערב[12]. וזה ממש כענין הנ"ל דרוח צפונית שהיה מנשבת בכנור דדוד לפי' הפרדס שם גבי כנור: שהוא התעוררות הגבורה כו', והוא מבחי' אימא עילאה, כמ"ש בלקוטי הש"ס להאריז"ל על מאמר זה במסכת ברכות.
וע' מזה בזהר ויקרא (דכ"ג סע"א) גבי: בשעתא דאתער רוח צפון כו', (ודכ"ה סע"א) ובמק"מ שם, ור"פ בהר (דק"ז סע"ב): בשעתא דאתער רוח צפון ובפי' הרמ"ז שם. ובפ' לך לך (דצ"ב ע"א): סטרא דצפון אתער כו'. ועיין בזהר פ' במדבר (דק"כ ע"א) גבי: ומה דאתמר צפונית דאיהי טמירא עילאה. וע' בזהר תרומה (דף קנ"ד ע"ב) ע"פ: והשלחן תתן על צלע צפון, מ"ט - בגין דמתמן שירותא דחדוה כו'. ועמ"ש במ"א בפ' תזריע על ענין: ורוח צפונית אינה מסובבת כו' - יעו"ש:
והנה י"ב גבולי אלכסון נמשכים ג"כ במל' דבי"ע. ובבריאה הם בחי': י"ב בקר שלשה פונים נגבה כו' והים עומד עליהם מלמעלה.[13] והים - הוא ענין מל' דאצי', כי מלכות היא הדבור וצירופי אותיות הדבור הם מלמעלה מן הדעת וזה נק' ים. ובחי' מל' היא כללותם המשפעת בהם, ולכך היא באמצע כולם להשפיע לכולם.
וזהו: שמתי חול גבול לים[14] - כי י"ב בקר הנ"ל נק' בשם חול (כמ"ש בפ' בלק ע"פ: מי מנה כו'). והם הם בחי' גבולות לבחי' ים הנ"ל, ע"ד שהכלים מגבילים את האור כו'. וכך בגבולות הארץ (ביחזקאל סי' מ"ח[15]) ששה גבולים מכאן וששה מכאן והתרומה באמצעיתם כו'[16].
והנה י"ב מזלות שברקיע נבראו ע"י הי"ב גבולים הנ"ל. וזהו: גבוה מעל גבוה שומר כו'[17] - שמקבלים חיותן והשתלשלותן זמ"ז עד י"ב בקר שבבריאה, שמקבלים מבחי' מלכות: מלכותך מלכות כל עולמים כו'[18]. ונודע דגם הנה"ב שהיא מק"נ שרשה ג"כ מבחי' י"ב בקר הנ"ל, שהם בחי' פני אריה פני שור כו', רק שהיא מבחי' הפסולת שלא נברר משא"כ המרכבה שהיא לאחר הבירור כו'.
ומבואר במ"א ענין שתים שלפניה דק"ש ששם נאמר ונשנה באריכות סדר המלאכים ושרפים וחיות איך שהם בטלים לאורו ית'. והוא שעי"ז יאיר אור האהבה גם על הנה"ב שבאדם שנלקחה משם לעורר לבו להיות נעתק מתענוגים גשמיים אשר נשקע בהם, ולהיות נמשך אחר שרשו להבטל ולהכלל באור ה' כמו שהוא למעלה במרכבה העליונה. וכמ"ש כ"ז במ"א באריכות ע"פ: כי תצא למלחמה על אויביך כו'.
וזהו ענין: וירד הגבול הירדנה - ירדן הוא בחי' קליפת נוגה, וכמ"ש ג"כ בלקוטי הש"ס להאריז"ל. שנוטל מזה ונותן לזה - פי' להעלות הרפ"ח ניצוצים מהשבירה להעלותם ליכלל בקדושה. והוא ענין בירור נפש הבהמית וכו' ובירור כל המאכלים כו'. ונק': אהבת עולם. ועמש"ל ע"פ חכלילי כו'.
וכדי שיהיה בחי' זו שיתברר ק"נ ותוכלל בקדושה - ע"ז צריך המשכת כח וסיוע מלמעלה. דאל"כ הא אדרבה יוכל להיות ח"ו בהיפוך, שיטול מהקדושה ויתן וכו'. וכמ"ש האריז"ל שם.
ולכן ע"ז נאמר: וירד הגבול הירדנה - שנמשך מי"ב גבולי אלכסון דמדות עליונות כח זה שיתבררו הרפ"ח ניצוצים. וכנודע שעיקר הבירור ע"י ו"ק, ולכן הם ששת ימי המעשה, אלא שהם כלולים זמ"ז כנ"ל, לכן בכל יום יש י"ב שעות וכן בלילה כו'. וזהו ענין ירידת הגבול הירדנה כו'.
ועפ"ז י"ל ג"כ שיובן שבצאת ישראל ממצרים היה קריעת ים סוף, ומי הירדן. כי כבר מבואר למעלה ענין: והים עומד עליהם כו' - שהוא בחי' מל' ונק': ים סוף - סופא דכל דרגין. וירדן הוא בחי' ק"נ. וקי"ס שהוא הפך ים ליבשה, שעלמא דאתכסיא נעשה בבחי' גילוי - זהו הגילוי בנפש אלקית עצמו שבחי' מדריגות עליונות שבבחי' העלם יומשכו בבחי' גילוי. וכמש"ל ים הוא בחי' שלמעלה מהדעת כו'. וכנודע ג"כ שקי"ס נק': לידת הנשמות שהוא התגברות וגילוי אור האצי' בבריאה. וזהו כענין וירד הגבול ומחה על כתף ים כו' ולכן נחלק הים לי"ב גזרים דוקא, שהוא להיות התחברות וגילוי י"ב גבולי אלכסון שבאצילות בי"ב שבטים י"ב גבולי אלכסון שבבריאה. וזהו: ששם עלו שבטים כו'. ושיהיה התחברות זו הוא בעתיקא תליא. וזהו: וירד הגבול כו' מקדם לעין - ועי"ז: ומחה על כו'. וכן קי"ס ע"י רוח קדים כו'.
ואחר שנמשך הגילוי בנשמות ע"י קי"ס, אזי כדי שיומשך הכח לבירור ק"נ שהוא התהפכות נה"ב היה ענין שנכרתו מי הירדן. וישראל עברו בתוכו ביבשה:
ואופן אחר י"ל בפי': וירד הגבול - והוא ע"ד מ"ש במ"א בפי': וכל גבולך לאבני חפץ - דגבולך הם ל"ב נתיבות החכמה, והוא התורה שהיא גבולות חכמתו ית', וירדו ונתלבשו בדברים גשמיים, כי כל התורה היא בשיעורים וגבולים כו'', וע"י המשכות ל"ב נתיבות החכמה במדות יומשך להיות: אבני חפץ - שגם לב האבן תהיה חפיצה ושוקקה לדבקה בו ית' כו'. ע"ש.
והטעם שנק' ל"ב נתיבות החכמה ג"כ בשם: גבולך - הוא כי ל"ב נתיבות הם ל"ב אלקים שבמעשה בראשית כמ"ש בפרדס בשער הנתיבות, ושם אלקים הוא בחי' צמצום ודין, כי צ"ל כמה צמצומים עד שיוכל להיות התפשטות החיות בעולמות. ואפילו להיות התהוות החכמה הוא ג"כ ע"י גבורות וצמצומים מבחי' שערות כו', ולכן נק' המשכות הל"ב נתיבות בשם גבול שהוא בחי' צמצומים וגבולים דל"ב אלקים. ושרש בחי' גבולים אלו נמשכו מקו המדה.
והנה מבואר ג"כ במ"א (בפ' בשלח ע"פ: לסוסתי) בענין: את השמים ואת הארץ אני מלא - דהיינו מהותו ועצמותו ית', שהוא פי': אני. אך איך יוכל להתלבש בעולם הגשמי - זהו ע"י: שמלא כל הארץ כבודו, ואין כבוד אלא תורה - כבוד בגימט' ל"ב, והם ל"ב נתיבות החכמה והיא חכמת התורה, ועי"ז יוכל להיות: את השמים ואת הארץ אני מלא - ממש ע"י התלבשותו באותיות התורה כו', ע"ש.
א"כ מובן דאע"פ של"ב נתיבות החכמה נק' בשם גבולות שהם בחי' גבולות חכמתו ית' שנתלבשה בשיעורים וגבולים של התורה עכ"ז מלובש בהם מהו"ע ית' בחי' אני ממש. (ועיין פ' שמות בד"ה: לבך יהגה אימה איה סופר כו', ובפ' מקץ בביאור דמזוזה מימין).
ועפ"ז י"ל גם כאן בפי': וירד הגבול, וא"ש לשון: וירד - כי ל"ב נתיבות החכמה ירדו ונשפלו למטה בדברים גשמיים פיאה וביכורים תרומות ומעשרות.
ושייך ג"כ לגבולות ארץ ישראל, כי הרי רוב המצות תלוין בארץ. ולכן התפלל משה תקט"ו תפלות ליכנס לארץ כדי לקיים מצות התלויות בה.
ועוד, שהל"ב נתיבות נמשכים מח"ע עד המלכות שהיא חכמה תתאה, ונק' ג"כ ל"ב, כמ"ש בפרדס שער הנתיבות פ"א. וזהו פי': ברוך כבוד הוי' - שהיא המל' הנק' ג"כ כבוד: ממקומו - הוא בחי' ח"ע. והמל' היא הנק' א"י - לכן שפיר שייך וירד הגבול גבי גבולות א"י.
וזהו: וירד הגבול וכו' מקדם לעין. שהיא למעלה מבחי' עין. כי עין הוא שורש עולם הנקודים והוא בחי' חכמה. אבל הגבולים ול"ב נתיבות שבתורה אע"פ: דאורייתא מחכמה נפקת. היינו נפקת דייקא, שהתגלותה בבחי' גבולים ושיעורים הוא מהחכמה, אכן שרשה למעלה מהחכמה. כי תרי"ג מצות דאורייתא עם ז' מצות דרבנן הם תר"ך עמודי אור שבכתר וזהו בחי' מקדם לעין. וכתר הוא בחי' עקודים שלמעלה מבחי' נקודים כו', והוא הממשיך ומחבר הארת המאציל א"ס ב"ה לנאצלים. לכן ע"י מכה"כ[19] ואין כבוד אלא תורה נמשך בחי': אני מלא - אני ממש כנ"ל. והיינו ממש וירד הגבול וכו' מקדם לעין, שהוא בחי' קדמון לכל הקדומים:
ועוי"ל בפי': מקדם לעין - כי עין הוא חיצוניות החכמה לבד כמ"ש במ"א בביאור הרע"מ פ' תשא גבי מחצית השקל כו', אבל ל"ב נתיבות הן המשכות עצמיות ח"ע. וע"ז נאמר: נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה[20] וע' בפרדס שער הנתיבות רפ"ג.
ופי': וירד הגבול כו' ומחה על כתף ים כנרת - שהוא בחי' אהבה בתענוגים, היינו שגילוי אה"ר זו הוא ע"י עסק התורה. וע"ז נאמר: פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון כו', וכמ"ש במ"א ע"פ: חכלילי עינים, וע"פ: ויקהל משה וע"פ: מי מנה עפר יעקב.
ולכן ע"י המשכת ל"ב נתיבות החכמה שבתורה, שע"ז נאמר: וירד הגבול כנ"ל עי"ז: ומחה כו' ים כנרת כו' שיבוא לבחי' אהבה רבה מתוק ככנור כו'.
והוא ענין: ה' אורי - נהיר בנר. שהנשמה נק' ג"כ נר כמ"ש: נר הוי' נשמת אדם: והוי' אורי - הוא ע"י עסק התורה שנאמר: ותורה אור - שעי"ז נהיר בנר, ונמשך בחי' אה"ר מתוק ככנור כנ"ל.
ואח"כ: וירד הגבול הירדנה - שהוא בחי' ק"נ. והיינו כי ע"י התורה נמשך ג"כ כח בירור נה"ב וכנ"ל בפי': וכל גבולך לאבני חפץ - שגם לב האבן תהיה חפיצה ושוקקה לדבקה בו ית'.
וע' בפ' יתרו בד"ה בחדש השלישי מענין שנק' התורה עוז ותושי', ע"ש שנותנת כח בנה"א ומתשת כח נה"ב כו'.
אך הנה באמת שני האופנים שבפי': וירד הגבול עולים בקנה אחד, שע"י עסק התורה שהם בחי' ל"ב נתיבות החכמה, עי"ז נמשכי' ומתגלים ג"כ המדות עליונות שהם שרש י"ב גבולי אלכסון כו'.
(וע' עוד מענין ירדן בזהר שלח דקס"ו ע"א, ושם פי' ירדן בע"א. וכמ"ש מזה בביאור ע"פ אלה מסעי. בפי' ירדן יריחו):