ביאור ואתחנן
הנה ענין: בא"י שבברוך שאמר, שהוא ענין ובטובו מחדש כו'.
כי הנה שם הוי' הוא באצילות. והנה מחכמה ואילך הוא בחינת השתלשלות, משא"כ החכמה מאין תמצא, שלא בבחי' השתלשלות. כי יש פרסא המפסיק בין חכמה לכתר.
(וע' בזהר פרשה נח (דס"ה א'). ובמ"ש בביאור ע"פ כי ביום הזה יכפר בפרשת אחרי: וכל זה אחר הצמצום ומקום פנוי כו'. וע' בסש"ב ח"ב פ"ט בהג"ה)
שעל ידי זה משתנה השפע למהות אחר, ולא בבחי' השתלשלות עילה ועלול שמחכמה ולמטה כו'.
ולכן נקרא החכמה לגבי הכתר: יש מאין.
וזהו ענין: ובטובו מחדש - ממש יש מאין. והיינו ע"י יו"ד דשם הוי' שהוא בחי' הפרסא כו'.
(ע' מק"מ שם שפי': דפרסא היינו מוחא סתימאה. וי"ל דהיינו קרומא דאתחפייא על מו"ס דאתכסייא האי ח"ס בההוא קרומא - ע"כ נק' הקרומא פרסא.
וגם פי' שם עוד בחי' פרסא שלמעלה גם ממו"ס. גם בפרדס שער הצחצחות פ"ו פי': דהפרסא היינו הכתר בעצמו כו'. וזהו דהיו"ד דשם הוי' הוא בחינת הפרסא, כי היו"ד וקוצו הוא חכמה וכתר)
וזהו ענין: זרע ברך הוי' - שממשיכים גילוי שם הוי' למטה, דהיינו מלמעלה מהשתלשלות. והיינו על ידי אתעדל"ת, בירורי רפ"ח ניצוצין בתפלה, שהוא בחי' העלאת מ"ן: ויצעקו אל ה' כו'.וכן העשייה דמעשה המצות, קלף התפילין כו'- הם בירורי רפ"ח. ועי"ז נמשך מ"ד משרשו מח"ס.
והנה ענין ברכת המצות הוא, המשכת אתעדל"ע לפני אתעדל"ת. ולכן הוא: עובר לעשייתן. והמשכה זו שרשה מבחי' שאין אתעדל"ת מגעת שם.
וזהו שהברכות תקנו אותם החכמים שהם עיני העדה. בחי': עיניך יונים. והוא ע"ד מ"ש בע"ח (שער א"א פי"ד): שע"י הסתכלו או"א או זו"נ בא"א, או הסתכלות א"א בהם - נמשך אליהם כח הזווג כו'.
והענין, כי הזווג דמ"ן ומ"ד הוא רק באצילות לבד, אבל למעלה מאצי' שם היחוד בבחי' הסתכלות לבד, מפני שממקום גבוה כ"כ א"א להיות הגילוי רק ע"י בחי' ראיה לבד. (וכמ"ש בסוף ביאור חכלילי עינים)
ובחי' הסתכלות זו, שנמשך ההארה ממצחא דעתיקא לזו"נ, הוא גורם יחוד מ"ן ומ"ד דזו"נ. כי להיות היחוד הוא ע"י המשכת המוחין תחלה.
כמו עד"מ למטה הקטן אינו מוליד, לפי שאין לו דעת, שהמוחין שלו הם בקטנות ואינן בשלימות, וכשנעשה גדול ומתחזקין המוחין שלו ונגדלים, אזי יש בו כח ההולדה.
וכך עד"מ יחוד עליון, הוא ע"י המשכת מוחין עליונים לאו"א וזו"נ. וזה נמשך בהם ע"י ההסתכלות דא"א. שעי"ז נמשך בהם הארה גדולה, כמ"ש בע"ח שם ובמ"ח מסכת זיווג או"א. לכן עי"ז נמשך בהם הכח לזיווג כו'.
ולכן עד"ז תקנו חכמים, שנק': עיני העדה, את ברכת המצות, שהוא המשכת הכח להיות אתעדל"ת ואתעדל"ע שע"י מעשה המצות, שהם בחי' מ"ן ומ"ד שיש במעשה המצוה.
והמשכה זו דהברכה היא מבחי' עיני העדה דוקא, שיש בכחם להמשיך בחי' הסתכלות דעתיקא בזו"נ, שהוא הכח לזיווג מ"ן ומ"ד. כי בחי' ההסתכלות הוא למעלה מהמ"ן והמ"ד עצמן, שהם מבחי' תהו ותיקון, והשבירה היה בעולם הנקודים, ובירורי ניצוצים משבה"כ זהו ענין המ"ן, ועי"ז נמשך מ"ד מעולם התיקון. וזהו ענין אתעדל"ת ואתעדל"ע שע"י אתעדל"ת.
אבל בחי' עקודים, הוא למעלה מהשבירה והתיקון. ומשם הוא ענין האתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת. ועיין מה שכתוב ע"פ: אכלוהו היום בענין מן.
וזהו ענין ההסתכלות כו' אשר משם שורש ענין ברכת המצות.
(וע' מ"ש במ"א בד"ה להבין מארז"ל ע"פ כי טובים דודיך מיין- ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה, דקאי על ברכת המצות כו'. ועמ"ש עוד מענין ערבים עלי ד"ס ע"פ ושאבתם מים בששון)
והנה זהו ענין בקשת משה: אעברה נא ואראה את הארץ. כי משה הוא יסוד אבא וחכמה היא בחי' ראיה. וז"ש במשה: וירא ראשית לו, ועד רום המעלות בכל העולמות הוא כן.
והנה בחי' מל' היתה בבחינת אב"א[1] כ"ז משך דור המדבר, (וע' בע"ח של"א ושל"ז רפי"ו) ומרבע"ה רצה שיהיה החזרת פב"פ[2] שזהו ענין בואם לארץ על ידו דוקא, ע"י: ואראה את הארץ - שימשיך בה מבחי' ראיה והסתכלות הנ"ל, שהוא בחי' אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת.
(וע' מענין בחי' ראיה בע"ח שער אח"פ[3] פרק א' ופרק ג'. ועמ"ש ע"פ השמים כסאי כו' ואל זה אביט כו')
ויובן קצת ענין בחי' ראיה מהו ברוחניות ממ"ש בפע"ח שט"ז פ"א: שפעם א' נכנס ר' אברהם הלוי אצל האריז"ל ומצאו שהיה ישן והקיץ. ואמר: ששמע בישיבה של מעלה סודות ורזין עילאין בפרשת בלק ובלעם, שאם הי' דורש שמונים שנה רצופים יומם ולילה לא יוכל להשלים.ואיך הוא זה שישיג בשני שעות מה שצריך זמן פ' שנה ויותר לאומרם?
הענין כי השגה וגילוי זה נק' בחי' ראיה, שהוא למעלה מבחי' תבונה והשגה ממש.
(וכמ"כ יש ב' בחי' אלו בהשגות עליונות למעלה בג"ע ג"כ: מה שהוא נמשך בחי' השגה ממש, ומה שהוא למעלה מההשגה. ונקרא: וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו - בבחי' ברק המבריק על השגתו. וכמ"ש על פ' אז ישיר ישראל כו' עלי באר כו'. וכן איתא בע"ח שער אח"פ פ"ג דראיה היא בחי' מקיף כו'.
ועד"ז יובן ענין השגת האריז"ל הנ"ל שהיא בבחי' ראיה כו'.
וזהו ענין: וירא ראשית לו. ובחי' זו רצה להמשיך בכנס"י. וזהו ענין: ואראה את הארץ כו'.
ועיין מה שכתוב מענין זה בביאור ענין קי"ס. ושם נתבאר שזהו בחי' עדן, והוא שיתגלה לע"ל ע"י משיח.
וז"ש בזהר ואתחנן: (דר"ס ע"ב) סיומא מלכא משיחא הוא כו' ע"ש.
וז"ש במשה: ועתה ישראל שמע כו' - כי לא פעל המשכת בחי' ראיה הנ"ל בכנס"י אלא בחי' שמיעה. אכן לע"ל יתגלה בחי' זו כנ"ל):
ב וזהו: ואתחנן אל ה - שהוא ענין מתנת חנם. והמגיד נ"ע פי' במ"ש: (במדבר י"א, ה') זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, דפרש"י: חנם - מן המצות. דהיינו שנמשך השפע ממקום גבוה שלמעלה מאתעדל"ת, אשר אין מגיע לשם העלאת מ"ן ממעשה המצות.
(ע' בזהר פרשת בהר דק"ח ע"א. ועמ"ש: ע"פ ואלה המשפטים כו' ובשביעית יצא לחפשי חנם. ע"ש).
והנה כתיב: חנון ורחום הוי', וכתיב: הוי' רחום וחנון.
והענין. שיש בחי' מדת רחמים הנמשכת משם הוי', וע"ז נאמר: הוי' רחום וחנון כו'.
אך יש בחי' רחמים שלמעלה משם הוי', שהם בחי' רחמים גדולים. וע"ז נאמר: חנון ורחום הוי' - שהקדים בחי' חנון ורחום להיות הוי'. (וכמ"ש במ"א ע"פ: אשירה להוי', ע"ש)
והיינו פי': ואתחנן אל ה', ולא נאמר כדכתיב גבי שלמה: אשר התחננתי לפני הוי', מפני שבחי' החנון שנאמר בשלמה, היא למטה משם הוי', וכענין: הוי' רחום וחנון.
אבל: ואתחנן אל ה' - היינו שמשה המשיך מבחי' י"ג מדות הרחמים, מקור האצילות, אל בחי' הוי'.
וזהו: אל הוי' בעת ההיא, שהוא בחי' זו"נ - שע"י כח המשכה זו, נמשך ונעשה יחוד זו"נ, וכנז"ל.
(ועפ"ז יובן ג"כ מ"ש בספ"ד (תרומה קע"ז א') בהאי זמנא: "אד' ה'[4] אתה החלות כו'" - דקאי על התגלות י"ג מדות הרחמים שבחדש תשרי, ע"ש.
דלכאורה אינו מובן, איך מרומז כאן ענין התגלות ההוא?
ולפמש"כ א"ש[5] כי זהו ענין: אתה החלות, דר"ל שאתה הוא המתחיל מעצמך, כי הוא בחי' אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת. והיינו ענין י"ג מדות הרחמים. וזהו ג"כ ענין: ואתחנן כנ"ל.
וענין מ"ש ב' שמות אלו: אד' ה' אתה החלות, יובן עפמ"ש במ"א ע"פ: כי כארץ תוציא צמחה כו' כן אד' ה' יצמיח צדקה ותהלה - שב' שמות אלו שם אד' הוא המאיר בר"ה ושם הוי' בניקוד אלקים הוא המאיר ביוה"כ, והם המצמיחים וממשיכים אור וגילוי י"ג מדות הרחמים כו'. ע"ש.
ועוי"ל. כי הנה באברהם אצל ברית בין הבתרים כשנאמר לו: לתת לך את הארץ הזאת, הזכיר גם כן ב' שמות אלו: אד' הוי' במה אדע כי אירשנה.
והיינו כי ב' שמות אלו הן הן שרש הארץ החיים, שנק': ארצות החיים - ב' ארצות. מל' ובינה. כדפי' בפרדס בעה"כ ערך ארץ. וכמ"ש ע"פ: וללבן שתי בנות. והן הן ב' שמות הנ"ל כנודע. וע' מענין בארצות החיים בזהר ס"פ תרומה. (דקע"ח סע"ב)
ולכן משה שביקש ליכנס לארץ, לכן הזכיר ג"כ ב' שמות אלו דייקא.
ועיין עוד מענין: אתה החילות בפ' שמות (י"ג א'), פ' שלח (קע"ד א'). ומענין: ואתחנן בפ' פינחס, (רכ"ו א', ודר"ס ע"ב).
וענין: אעברה נא - יש לפרש ג"כ על המשכות י"ג מדות הרחמים. וע"ד שפי' פ' לך לך (דע"ט ע"ב) מ"ש: ויעבר אברם בארץ, כתיב הכא ויעבר וכתיב התם ויעבר ה' על פניו ויקרא כו'. ע"ש בפי' הרמ"ז.
וכך הפי' כאן בענין: אעברה נא - להמשיך מבחי': ויעבור כו': אל הארץ, והיינו ע"י: ואראה כו' וכנ"ל).
והנה בזה יובן מה שברוב משנה תורה נאמר: הוי' אלקיך, ובפסוק שמע ישראל נאמר: הוי' אלקינו.
והענין. דהוי' אלקיך, היינו הלבשות אור א"ס במוחין דזו"נ, שמשם מקבלים כל נשמות ישראל ובאי הארץ.
אבל מרבע"ה שזכה לבינה, נקרא: איש אלקים, שהיה למעלה מבחי' מל' דאצי', שהיא בחי' דבור. והיה כבד פה, שלא יכול להשפיל א"ע בבחי' דבור, רק: שכינה מדברת מתוך גרונו של משה.
ולכן אמר על מוחין דזו"נ: הוי' אלקיך דייקא, כי משה עצמו זכה לבינה שמקבל מאו"א, ששם גילוי אור א"ס יותר כו'.
(וע' בע"ח שער רחל ולאה ספ"ו. ועיין בסה"מ[6] סי' קנ"ו דפ"ו ע"ב)
ואמנם בפסוק ראשון דק"ש: שמע ישראל, שהוא יחוד או"א, אמר: הוי' אלקינו כו'.
וזהו שבמשה נאמר: וירא ראשית לו - הוא בחי' ח"ע. ולכן משה רצה: ואראה את הארץ, בחי' ארץ חפץ היא כנס"י, שימשיך בה מבחי' זו דייקא.
אך לא פעל זאת שיעבור בארץ, שאז היה משפיע בה בבחי' א"פ, כ"א ראה אותה מרחוק, שעי"ז הראי' מרחוק, נמשך לה בחי' אור מקיף, ולא בחי' א"פ ממש.
והוא ענין ברכת המצות, שהוא אתעדל"ע בבחי' מקיף: עובר לעשייתן, ע"ד עובר לסוחר כו'.
מה שאין כן להיות הגילוי אתעדל"ע בבחי' פנימי' ממש, אינו אלא ע"י אתעדל"ת תחלה. והוא הנמשך ע"י קיום המצות. ועמ"ש בביאור ע"פ אלה מסעי כו'.
(וע' מ"ש בביאור ע"פ: צאינה וראינה.
והנה הגם: שתורה צוה לנו משה מורשה, והרי התורה היא אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת, וא"כ איך לא נתקיימה בקשה זו עכשיו? וגם הרי כבר ניתנה התורה קודם שביקש משה: ואתחנן כו'?
אלא הענין. שהרי ארז"ל: כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו. כי גם המשכה זו שע"י התורה צ"ל ע"י שיתפלל תחלה מקרב איש ולב עמוק.
וכמ"ש במ"א שזהו ענין: קומי לך רעיתי כו'. קומי לך - זהו ענין התפלה, ועי"ז אח"כ תהיה: רעיתי - בחי': לכו לחמו, שהוא עסק התורה. כמשנ"ת ע"פ: יונתי בחגוי הסלע כו'.
והגם שהתורה היא באמת המשכה ממקום שלמעלה מאתעדל"ת - אך שהוא כמ"ש ע"פ: פתחי לי אחותי רעיתי, שארז"ל: פתחי לי כחודה של מחט ואני אפתח לך כפתחו של אולם - שעם היות פתחו של אולם, לא היה לו דלתות והוא פתוח תמיד, שהוא רומז להמשכת אתעדל"ע שאינו תלוי במעשה התחתונים - אך מ"מ אינה שורה ומתגלה אלא כשיש שלימות למטה, שהרי א"א להגיע לפתחו של אולם עד שיפתח תחלה הפתחים שיש להן דלתות שהיו קודם האולם, שזהו ענין אתעדל"ע[7]: פתחי לי כו'.
וכך להיות מגיע להמשכת אור זה שע"י התורה, שהיא אתעדל"ע מבחי' עליונה מאד - הוא ע"י פתחי לי תחלה, וה"ע התפלה כו'.
ועם היות שגם ע"י התורה לבד גם בלי הקדם התפלה נמשך ג"כ המשכה עליונה מבחי' אתעדל"ע לבד - אך עכ"ז הרי נודע שיש מעלות ומדרגות אין קץ בהמשכה זו. ולכן לא דמי התורה שקודם התפלה לעסק התורה שאחר התפלה. כמ"ש במ"א, שזהו מאמר אבא בנימין: על תפלתי שתהא סמוכה למטתי כו'. ועמ"ש סד"ה אדם כי יקריב מכם.
אך עיקר בקשת משה היה להמשיך בחי' ראיה בעסק התורה על דרך מה שאמר דהע"ה: גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך: