ביאור הדברים.

הנה נודע ענין יחו"ע ויחו"ת. שיחו"ת הוא בשם אלקים, שהוא המפריד להיות בחי' יש דוקא, שיהיה היש בטל. 

כי יש ב' מיני ביטול: הא', ביטול יחו"ע: אתה הוא הוי' לבדך כו' - דכולא קמיה כלא כו'. והב', ביטול יחו"ת: אתה עשית את השמים שמי השמים וצבא השמים לך משתחוים - ביטול כו'. והוא ענין: מודים אנחנו לך, ומאן דלא כרע במודים כו' שהוא בחי' ביטול היש כו'. (ועמ"ש לקמן בביאור לפסוק שובה ישראל בד"ה איתא במ"ח)

והנה ב' בחי' אלו, יש ע"ז ב' מיני השגחות שמשגיחים כך מלמעלה. (עמ"ש בפי': לבבתני באחת מעיניך).

וזהו ענין: משמים הביט ה', שהוא משגיח באופן כמו שהוא מלמעלה למטה, דכולא קמיה כלא כו'. ולפעמים משגיח במדת החסד ולפעמים במדת הגבורה כו', כי מדה הוא ל' לבוש מלשון: מדו בד כו'. וכשם שהוא במדות כך הוא בהשתלשלות העולמות - חו"ג דז"א נק': משמים הביט. ויש חו"ג דמל'.

ולפעמים משגיח כמו שהוא בבי"ע, שבחי' בי"ע הוא בחי' חיצוניות ממש ואין ערוך לאצי'. שבאצי': איהו וחיוהי חד כו', ושם הביטול יותר עליון מה שאין כן ביטול דבי"ע.

(ובמדרש רבה ע"פ וירא איתא: אין שייך לומר הבט אלא מלמעלה למטה. והיינו: כי משמים הביט - שהוא ההשגחה ע"ד שהוא מלמעלה למטה כנ"ל. ועמ"ש בפ' וירא ע"פ ארדה נא ואראה, מענין ב' השגחות הנ"ל).

וע"ז נאמר: עיני ה' אל צדיקים - עיני להיות התחברות ויחוד בין ב' בחי' השגחות: כי אל דעות ה' - ב' דעות כלולים: עין בעין יראו כו'.

(עמ"ש מזה בפ' יתרו ע"פ משה ידבר ובד"ה לבבתני)

והיינו: אל צדיקים - ב' צדיקים: יוסף ובנימין. יוסף שושבינא דמלכא מלמעלה למטה, ובנימין שושבינא דמטרוניתא ממטה למעלה.

וכענין עליות שבת: ואתתקנת למשרי עלה מלכא קדישא עילאה, למשרי עלה, רזא דאחד, יחו"ע. אך: קב"ה אחד לא שריא עד דאיהי אתעבידת ברזא דאחד - יחו"ת, למהוי אחד באחד. דהיינו כשיש יחו"ת אזי שורה ומתגלה יחו"ע שיהא למטה כמו למעלה.

ובשבת הוא בפנימית העולמות לבד, ולע"ל יום שכולו שבת בזמן התחיה, יהיו גם הגופים מרכבה: אין בו לא אכילה כו'. והמחבר הוא עמוד אחד וצדיק שמו כי כל בשמים וארץ.

(דאחיד בשמיא ובארעא, שמחבר בחי' יחו"ע: משמים הביט, עם בחי' יחו"ת. וזהו: בן פורת יוסף - אותיות תופר. וכמ"ש סד"ה ויקח קרח. וע"כ: עיני ה' אל צדיקים, התחברות ויחוד ב' ההשגחות)

אבל: אל יראיו - מפתחות החיצוניות: עין ה' אל יראיו - עין א', או יחו"ע או יחו"ת, אבל לא בהתכללות כו'.

(וצ"ל דההתכללות עדיף גם מבחי' השגחה עין יחו"ע. וכמארז"ל גבי מצות ראיה: מה לראות בשתי עיניו של מקום כו' - בשתי עיניו דוקא, דהיינו יחוד ב' ההשגחות שיהיה ביחו"ת כמו ביחו"ע כו', שזהו תכלית הבריאה.

ועוד, כי זה שגם ביחו"ת יהיה הגילוי כמו ביחו"ע, הוא ע"י המשכה מלמעלה מב' הבחי'.

ועוי"ל, דהמעלה בזה כי כשהוא בחי': עין ה' אל יראיו, אפילו מיחו"ע, הרי אח"כ יוכל להיות ההשגחה ע"י עין דיחו"ת. משא"כ בבחי': עיני ה' אל צדיקים - התכללות ב' הבחי' לא שייך שינוי אח"כ.

ועד"ז נת' במ"א פי': המתפלל צריך שיתן עיניו למטה - היינו בבחי' יחו"ת: ולבו למעלה - לבחי' יחו"ע. והוא כדי שיהיה התכללות ב' הבחי', בכדי שלא יסתיר היש אח"כ כו').

וזהו למטה בנפש. וכן למעלה הוא ענין יחודא עילאה ויחודא תתאה, שהוא בחי' התחברות ויחוד זו"נ.

ואמנם יובן ענין זה עוד למעלה יותר. דפי': עיני ה' - שהוא התחברות ויחוד ב' השגחות. הוא ענין אסתכלותא דע"ק בז"א, כי הז"א ק"נ נהורין, ונמשך לו: יאר ה' פניו, ונעשה ש"ע נהורין. כי ז"א שהוא באצי' נק' עדיין מפתחות החיצוניות.

ועיין בזח"א תולדות (קמ"א ב') ע"פ: חכמות בחוץ - מתמן ולהלן איהו חוץ. ובפ' אחרי (דע"ח א') ע"פ או מולדת חוץ.

וע"ק הוא פנימית א"ס ב"ה בעצמו, שהוא למעלה מאצי'. וכנודע ממ"ש: והיה הוי' לי לאלקים, גבי יעקב - אחר שאמר: ושבתי בשלום אל בית אבי, אמר: והיה הוי' לי - לבחי' - אלקים. כי נגד בחי' ע"ק, יהיה הוי' וז"א, כאלקים, הוא בחי' צמצום (וכמו שבחי' יחו"ת נק' אלקים לגבי יחו"ע כנ"ל)

וכמ"ש בנעילת יו"כ ז"פ: הוי' הוא האלקים, עליות ז"א לגבי ע"ק. (וכמ"ש בביאור ע"פ שובה ישראל הנ"ל) והתחברות זה שיומשך מלמעלה מבחי' ע"ק וא"א, שהם עולמות א"ס לבחי' אצילות - הוא ע"י התורה. וכמו שכתוב באדרא (קל"א ב', ק"מ ע"א) בפי': חכמות בחוץ ע"ש. (ודרס"ב א')

וזהו: בן פרת יוסף בן פרת - ב"פ בן פרת, ע"ש ב' התחברות הנ"ל.

וזהו: עלי עין - היינו למעלה מבחינת: עין ה' אל יראיו, אלא בבחינת: עיני ה' אל צדיקים.

וזהו: לעשות הישר בעיני - ישר כמו: ישר יחזו פנימו שיהיו שוים יחו"ע ויחו"ת. שהתורה היא מתרי"ג ארחין דא"א, והיא העושה הישר בחי' קו אמצעי כו'.

[ור"ל שגם בזו"נ יהיה האור והגילוי מבחי' ע"ק ממש. ועמש"ל פ' צו בפי': והיה אור הלבנה כאור החמה כו', כאור שבעת הימים כו'. וזהו בחי' הישר שיהיה למטה כמו למעלה.

וזהו פי': ישר יחזו פנימו. פנימו היינו פנים דע"ק ודז"א, שכאשר יחזו פנימו, והוא אסתכלותא דע"ק בז"א, זהו בחי' ישר. וכדפי' בזהר ויקרא (דט"ו סע"א).

וע' בהרמ"ז שם, שזהו פי': כמים הפנים לפנים - ונודע דהתורה נק': מים, שע"ז נאמר: כל צמא לכו למים. והיינו שעל ידי התורה נעשה בחי' הפנים לפנים, להיות: יחזו פנימו. שהתורה היא מבחי' קו האמצעי המחבר.

וז"ש באד"ר (קכ"ט א') בפלגותא דשערי כו' ["ואחר כך יוצא האור הנזכר דרך טבורו של אריך, ומאיר בפלגותא דשערי דרישא דזעיר אנפין, דהיינו מן המצח עד הקדקד, דהיינו דרך אמצעיות הראש, ששם מתחלקים השערות, חציים לימין וחציים לשמאל", (עמק המלך שער ט"ז פכ"ד)] ובפי' האריז"ל שם - כי תשב"כ היא עמודא דאמצעיתא כו'. ועמש"ל פ' מטות בביאור לפסוק החלצו בפי': או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי כו'.

גם יובן ע"ד מ"ש ע""פ: שחורה אני כו' כיריעות שלמה כו' [שיר השירים א, ה] - דע"י ל"ת התלויות בשערות דז"א ממשיכים מבחי' גבוה יותר ממ"ע התלויות בשערות דא"א, לכן ע"י התורה נעשה השלום וההתחברות מבחי': יריעות שלמה - שגם בזו"נ יהיה גילוי ע"ק ממש.

וע' עוד מפי': ישר, במ"ש ע"פ הזהר וישלח (דקע"ה ע"ב) ע"פ: כי ישרים דרכי ה'. וע' בזהר אמור (דק"ז) ובפ' תרומה (דק"נ ע"א) ובס' ע"ה [=עמק המלך] (דכ"ח א')]:

קיצור מד"ה כי תשמע בקול

(א) היראה נקרא מפתחות החיצוניות לגבי התורה שנק' מפתחות הפנימיות. (בפ"ב דשבת ל"א ב').

רמ"ח פקודין אינון רמ"ח אברים שממשיכים חיי העוה"ב לצדיקים, זיו השכינה. והוא זיו המצות עצמן. עמ"ש בד"ה מנורת זהב, ובד"ה אני דפ' ציצית. וע' במא"א אות זיין סי"ח בענין זיו.

ובעוה"ז בעבודה המשכת הזיו הוא - ההתבוננות בתפלה, שהיא נוגעת רק בבחי' זיו והארה. ונק': שם, כמ"ש: יהללו את שם. וכמ"ש בד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו. ולכן היראה הלקוחה מזה נקראת מפתחות החיצוניות.

אבל העיקר הוא מפתחות הפנימיות מפתח לפתוח בגילוי בחי' פנימיות גילוי אור א"ס ב"ה ממש. והיינו על ידי התורה.

ובזח"ב תרומה (קע"ד א') משמע שיסוד אבא נקרא מפתח. ועיין זח"א (די"ג סע"ב) גבי פטר כל רחם. ועמ"ש מזה סד"ה מה טובו אהליך. וע' במא"א אות ב' סנ"ז פי' שאו"א נק': בתי גוואי וזו"נ נק': בתי בראי. וע' זח"ג נשא (קל"ג ב') בענין חסד דלגאו וחסד דלבר:

(ב) וזהו כי תשמע בקול. ועמ"ש סד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה בפי' לשמוע בקול דברו. אך צ"ל תחלה כסדר, תחלה מפתחות החיצוניות ואחר כך מפתחות הפנימיות. וכענין: אם אין יראה אין חכמה:

(ג) והיינו ג"כ שיסוד התורה הוא מיוסד על מ"ע ומל"ת: כי לא יגורך רע. עמ"ש ע"ז בביאור ע"פ במדבר סיני באהל מועד. והתורה שאינה בבחינה זו נקרא רק: תרעא לדרתא לגבי יראה.

וזהו: לשמור את כל מצותיו - שע"י המצות תהיה שמירה לבחי' המשכה פנימית שע"י התורה.

וז"ש: כ"א בזאת יתהלל כו' עושה חסד ומשפט כו'.

ועמ"ש בד"ה וידבר הנ"ל בענין קדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך:

(ד) ותכלית המכוון לעשות הישר בעיני ה'. כי: עין ה' אל יראיו, שהיראה הואיל והיא עדיין מפתחות החיצוניות, ע"כ נאמר: עין ה' - מביט להם בעינו אחת. אבל אל צדיקים מביט אליהם בשתי עיניו, דהיינו שיהיה שוה מלמטה למעלה כמו מלמעלה למטה, מחמת שהצדיק הוא המקשר העולמות.

ועיין זח"ב בשלח (דף ס' ע"ב) ע"פ: והישר בעיניו תעשה - דא צדיק. וזהו ענין: ישר יחזו פנימו:

ה ובספר פנים יפות פי': לעשות הישר - שיהיה כמו מדרגת אדה"ר קודם חטא עה"ד, שעליו נאמר: אשר עשה האלקים את האדם ישר (בקהלת ס"י ז'). וכמ"ש ברבות שם. וע' מזה בזח"א ויחי (דרכ"א), אמור (דק"ז סע"א). וברבות בראשית פכ"א. והוא ג"כ עולה בקנה א' עם משנ"ת.

והנה ברבות לך לך ר"פ מ"ם פי': הנה עין ה' אל יראיו - זה אברהם שנאמר: עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה. וא"כ לפ"ז א"א לומר שזהו למטה ממדרגת עיני ה' אל צדיקים. שהרי אין לך עושין רש"מ [רצונו של מקום] יותר מאברהם ובפרט ע"י העקדה שהיה נסיון העשירי?

אך הענין, דבלא"ה יש להבין מ"ש בגמרא: שהיראה נק' מפתחות החיצוניות לגבי התורה - שהרי שם גופא אמר שהתורה לגבי יראה נקרא תרעא לדרתא? ועמש"ל אות ג' ליישב בדוחק.

אך הענין י"ל עפמ"ש במ"א בד"ה וידבר אלקים כו' אנכי הוי' כו' פי' המאמר: אם אין יראה אין חכמה אם אין חכמה אין יראה - דהיינו שיש ב' בחינות יראה. הא' היא יראה תתאה שע"ז אמרו: שצ"ל: יראת חטאו קודמת לחכמתו. כי היא מפתחות החיצוניות, וע"ז אמר: אם אין יראה אין חכמה. והב' היא יראה עילאה, שא"א להשיגה כ"א ע"י החכמה שהיא התורה. והתורה נקרא אצלה תרעא לדרתא. כמ"ש בסש"ב ס"פ כ"ג, כי יראה עילאה זו שרשה ממו"ס שלמעלה מהחכמה דאצילות, דאורייתא מחכמה נפקת. ולכן על יראה זו נאמר: עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה.

ועיין מענין כי ירא אלקים אתה בגמ' ספ"ה דסוטה (דל"א ע"א), ובשל"ה פרק בעשרה מאמרות גבי ועתה אבאר היראה, שהיא לפני ולפנים, בד"ה נחזור לענין. ובפ' וירא בד"ה הדרך השלישי. וע' מזה ברבות ר"פ מטות, ובפ' בהעלותך, ובפ' וירא פמ"ט, ובפ' חיי פנ"ט. והיא בחי' פנימיות יותר מהחכמה. (ועמ"ש בד"ה שובה ישראל בענין וראית את אחורי כו')

וא"כ א"ש דלא סתרי אהדדי המדרשים. דמ"ש בשה"ש רבה שבחי': אל יראיו, היינו כשאין עושין רצון של הקב"ה - זהו כשהם רק בבחי' יראה תתאה, שאזי הם למטה מבחי' צדיקים, ואזי הפי' שמביט אליהם בעינו אחת, היינו בחי' מל'. כמ"ש בזח"ג פנחס (דרנ"ה סע"ב). ולכן בחי': עיני ה' אל צדיקים שמביט אליהם בשתי עיניו, שהם זו"נ גבוה מבחי' זו, כי זהו התחברות ב' ההשגחות דיחו"ע ויחו"ת יחד.

וע' מענין עיני ה' אל צדיקים בזח"א ויצא (קס"ד א'). בשלח (ד"ס סע"ב) פקודי (דרכ"ה סע"א) ובפי' הרמ"ז שם ויקהל (דר"ב ע"ב) ס"פ שלח (דקע"ה סע"ב).

ומ"ש בזח"ג נשא (דק"ל ע"א) דאדרבא בחי' ומדרגת הנה: עין ה' אל יראיו הוא הגבה מאד נעלה - זהו ליראיו, שבבחי' יראה עילאה, כענין הנז' ברבות לך לך ר"פ מ' כנ"ל, ואזי נמשך אליהם מבחי' סוכ"ע, בחי': כי לא אדם הוא, שהוא למעלה מבחי': כמראה אדם. שבבחי': דמות כמראה אדם שייך ב' עינים, דהיינו ב' מיני השגחות ימין ושמאל אלא שמתחברים יחד להיות שוה כו', אבל בבחי' סוכ"ע שאין בו התחלקות המדרגות כלל ולית שמאלא כו' עז"נ: הנה עין ה' אל יראיו לשון יחיד.

ועמ"ש בד"ה וידעת היום בפי' ממעל לעצים שהן עה"ח ועה"ד כו':