Video part 1  Video part 2 Video part 3  Video part 4  Audio of part missing in 4

להבין ענין יו"ט שני של גליות.

כי הנה כל יו"ט הוא בחי' שמחה, התגלות הפנימית. כמשל המלך שדרכו לישב בחדרי חדרים, ובזמן שמחתו הוא מתגלה ומתראה. וראייה זו היא גורמת האהבה. וכמשל אהבת המלך שהיא באה מחמת ראיית פניו, שעי"ז תיקר אהבתם אליו. משא"כ ע"י שמיעה מרחוק, הנה לשמע המלך נופל בחי' יראה ולא אהבה.

וזהו: פני אריה אל הימין - אריה אותיות ראיה, שמזה נמשך אל הימין שהוא בחינת אהבה. (ועמ"ש בד"ה: יהודה אתה גבי ראובן ושמעון)

והנה עיקר ענין גילוי זה שהמלך מתגלה ומתראה הי' בזמן בהמ"ק בעליית רגלים, שאז היו מקבלים ישראל בחי' ראי' המלך. כדכתיב: יראה כל זכורך - ויראה יראה, כדרך שבא לראות כו' - שהיה בחי' ראיה והתגלות מלמעלה. ומזה נמשך: כל זכורך - מדת האהבה, כדכתיב: זכר חסדו כו'.

[ועמ"ש מענין שלש פעמים בשנה יראה בד"ה: בשעה שהקדימו ישראל נעשה, ובד"ה: מה יפו פעמיך בנעלים, ובד"ה: מזמור שיר חנכת הבית - גבי ואין אנו יכולים לעלות ולראות כו'. ועמ"ש עוד מענין: וה' עליהם יראה בד"ה: שמאלו תחת לראשי בפ' כי תשא. ועמ"ש עוד בד"ה ואתחנן גבי אעברה נא ואראה כו'. ועמ"ש בד"ה בהעלותך את הנרות, ובד"ה: ועשית בגדי קדש בענין אהרן אותיות נראה כו' שמזה נמשך בחי' אור האהבה רבה כו'. וזהו ענין: יראה כל זכורך - שהיא אה"ר שנק' דכר, כמ"ש בד"ה: שוש תשיש בפ' תזריע. וע' בזהר (בתחלתו דף ב' ע"א). ועמ"ש בד"ה: והיה לכם לציצית גבי פי': למען תזכרו - שתהיו בבחי' זכרים. והיינו ע"י: וראיתם אותו. כי ציצית ג"כ מלשון מציץ מן החרכים (דלקמן). ועמ"ש בד"ה: ועשית ציץ זהב טהור, ועמ"ש בד"ה: עיני כל אליך ישברו. וע' בזהר פקודי (דרכ"ה ע"ב) ע"פ עיני ה' אל צדיקים. ועמ"ש מזה בד"ה כי תשמע בקול ור"פ בחקתי (דקי"ב סע"א) ואשגח עלן כו' ובפי' הרמ"ז שם ושם]

(ועיין מענין יראה כל זכורך ברבות בשה"ש בפסוק} יונתי בחגוי שזהו ענין הראיני את מראיך, זח"ב בא ל"ח א' ס"פ משפטים קכ"ד א' תצוה קפ"ג א' פ' שלח קס"ה סע"ב קס"ח א').

והנה כתיב: קול דודי הנה זה בא כו' משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. פי': קול דודי - הוא המשכה. ופי': משגיח - היא המשכת הראיה שמלמעלה בא: מן החלונות - ע"י בחי' חלון שהוא פתוח. והוא עד"מ בחי': השמחה - פתיחת הלב כו'.

וזהו בזמן שהיה בהמ"ק קיים שהיתה השמחה על מכונה, והיו מקבלים בחינת הראיה בגילוי הלב בבחינת חלון פתוח. וזהו: עיניך יונים - כמשל היונים שמסתכלים זה בזה וזהו תענוגן. ועמ"ש מזה בד"ה: אני ישנה כו' גבי יונתי.

אך בזמן שאין בהמ"ק קיים, הוא: מציץ מן החרכים - ע"י נקב וסדק קטן שבכותל.

(וע' בזהר פ' בחקתי (דף קי"ד ע"ב) על פסוק זה. ומענין: חלון - הנה בזהר (ח"א ק"מ ע"ב) ע"פ: וישקף כו' בעד החלון - פי', באצטגנינותא דיליה. ור"פ בלק: (דקפ"ד ב') מאי: בעד החלון - דא חלון דחכמתא. וע"ש במק"מ, ובפי' הרמ"ז שם בשם הרמ"ק. ומהתם נלמוד ג"כ לסט' דקדושה. ועד"ז פי' במ"א: דחלון הוא חסדים שביסוד, וחרכים גבורות שביסוד.

ובפרדס בעה"כ בערך חלון ע"פ: חלון התיבה - פי': דחלון הוא הדעת שממשיך ומחבר חו"ב או שהוא בחי' תפארת כו'. ועמ"ש ע"פ: ושמתי כדכד שמשותיך. דפי': שמשותיך - היינו חלונות, והוא גילוי בחי' שמש הוי' כו'.

ובע"ח בתחלתו שער הכללים רפ"א כ' וז"ל: ודע כי שמש ומגן ה' צבאות, וכמו שהשמש אור עליון גדול ואין יכולת להביט בו כ"א בהתמעטות דרך חלון או ע"י מסך כו' או ע"י נקב קטן כו'. והנה בעולם האצילות האור בא שלא ע"י מסך כלל כו' אבל בא ע"י חלון, פי' מיסוד דא"א הנק' חלון שנתמעט האור מכמות שהוא. גם מחכמה לבינה בא ע"י חלון, פי' מיסוד אבא שהוא חלון אחר קטן כו', אח"כ מיסוד למלכות בא האור מחלון קטן וצר מאד, פי' מיסוד דז"א הנקרא חלון ג"כ וצר מאד דוגמת נקב קטן כו', אך מבריאה ולמטה האור בא ע"י מסך גמור והאור עובר בתוכו ומאיר עכ"ל.

וע' מזה ג"כ בע"ח היכל הז' (שער מ"א רפ"א וספ"ב. ובשער מ"ז פ"א) שהמל' דאצילות משברת ובוקעת את המסך שבין אצילות לבריאה ויורדת ומתלבשת בכתר דבריאה.

ועפ"ז י"ל שזהו ענין: מציץ מן החרכים - שהוא מה שמשברים הכותל ונעשה חרך ונקב קטן. וכך הוא שהמל' משברת המסך כו'. ואין זה דומה לחלון שהוא גילוי האור ממש בלי מסך וכותל שיצטרכו לשוברו, וכמש"ש ספ"א שכבר אין לה ערך עם אצילות כו', ע"ש באריכות.

ואפשר להבין מעט ענין זה עפמ"ש בביאור ע"פ: כי תשמע בקול, בפ' ראה: שיש ב' השגחות. הא' באופן כמו שהוא מלמעלה למטה, דכולא קמיה כלא חשיב, יחו"ע. ולפעמים משגיח כמו שהוא בבי"ע כו'. וזהו ענין: חלונות וחרכים - שבבחי' חלונות היינו כמו שהוא באצילות, שהאור בא שלא ע"י מסך כלל, והיינו הגילוי כמו דכולא קמיה כלא כו'. משא"כ: חרכים - היינו נקב וסדק שבכותל שהכותל הוא ענין המסך המפסיק, שהוא הגורם להיות בחי' יש. ואע"פ שהמל' דאצי' בוקעת המסך ונעשה כמו נקב וסדק, ומזה נמשך ביטול היש - מ"מ היינו יש ובטל, יחו"ת. וההשגחה שבבחינה ואופן זה נק': מציץ מן החרכים.

ועפ"ז יתבאר המדרש שה"ש ע"פ זה: משגיח מן החלונות - זו זכות אבות, מציץ מן החרכים - זו זכות אמהות. כי הנה נתבאר בד"ה: לבבתני כו'- באחד מעיניך כתיב, והקרי באחת. היינו כי בכנס"י שהחכמים נק': עיני העדה - שהם בבחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא: יש שהם בבחי' באחד ל' דכר, שהם מסתכלים בביטול דיחו"ע כמו דקמיה כולא כלא כו', ויש שהם בבחי' ביטול דיחו"ת כו'. וזהו ענין האבות והאמהות דכר ונוק' מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. ועד"ז נמשך ג"כ ההשגחה מלמעלה מן החלונות ע"י זכות אבות, והם היסודות דאצילות כנ"ל. ומן החרכים - מה שהמל' שוברת המסך כו' ע"י זכות אמהות.

וז"ש בזהר ויחי (דרמ"ז ע"א) ע"פ: בנות צעדה עלי שור - ההוא עין דכתיב לעילא כו'. כי: שור - הוא לשון הבטה והסתכלות, והשגחה זו נמשך ע"י המלאכים דהיכלות דבריאה, וזהו ענין: החרכים כו'.

א"נ י"ל: חלונות וחרכים יש ג"כ בהתלבשות בבי"ע, ע"ד מ"ש בד"ה: ארדה נא ואראה - בענין ב' הבחינות. דלפעמים כתיב: עיני ה' המה משוטטים, ולפעמים כתיב: עיניו משוטטות - לשון נוק'. וקרוב לזה איתא ברע"מ פ' משפטים: (דקי"ז סע"א) עיניו על דרכי איש ובהון משגיח מן החלונות בז' נקבין דב"נ בתרין עיינין ותרין אודנין כו' ע"ש. ובזהר פקודי (דר"נ ע"א) תריסר גלגלין כו' ואינון אקרון שרפים כו' אלין אינון קיימין לאשגחא תדיר כו' ואקרון חלונות, והיינו דכתיב: משגיח מן החלונות כו'. ושם ריש עמוד ב': מאלין נפקי ארבע סמכין לאינון תריסר דקאמרן כו' ואלין אקרון חרכים, כד"א: מציץ מן החרכים כו' - מציץ כמאן דאשגח מאתר דקיק דחמי ולא חמי כל מה דאצטריך, ולבתר משגיח מן החלונות אתר אשגחותא יתיר. (ודרנ"א ע"א) לעילא כנסת הגדולה אית בה תריסר חלונות עילאין כו'. וע"ש במק"מ שהם י"ב אותיות של שם אד' מלא. וע' במק"מ ר"פ בראשית סוף המאמר: כשושנה בין החוחים - מצאתי בדברי האריז"ל שנקודת המ' היורדת לבריאה נק' בשם אד'.

ומזה יובן שייכות ענין זה למש"כ אח"כ בסמוך בענין: כשושנה בין החוחים. כי הנה בזהר הרקיע שם ר"פ בראשית ד"ה: מה שושנה כו' פי': שכינתא תתאה העומדת על י"ב בקר, והים עומד עליהם מלמעלה, הרי הם י"ג והם י"ג עלין דילה - אשר כעין זה ממש הוא ענין י"ב חלונות הנ"ל דכנסת הגדולה דלעילא כו', וד"ל.

והנה אפשר להבין ענין זה דחלונות וחרכים שבבי"ע עצמן איך ידמה ענין זה לדרך שנת' לעיל: דחלונות היינו באצילות שהאור נמשך שלא ע"י מסך וחרכים היינו שבירת המסך.

והענין דכמו שיש מסך בין אצי' לבי"ע שבאצילות הוא ביטול אמיתי ובבי"ע מחמת המסך נעשה בחי' יש אלא שאעפ"כ הוא ביטול היש. כך עד"ז יש מסך המפסיק בין קדושה לסט"א. שהוא מסך מבדיל גמור שמעלים ומסתיר האור עד שנעשה נפרד ממש כמו היכלות החיצונים. וכמ"ש כ"ז בפ' לך לך בד"ה: ולא יקרא עוד את שמך אברם.

והנה ע"י התשובה ולב נשבר ורוח נשברה משברים מסך הנ"ל שיהיו בחי' החולין ג"כ נעשים על טהרת הקדש כו'. וזהו ענין: החרכים - דהיינו שבירת מסך הנ"ל. אמנם החלונות זהו הגילוי כמו שהוא בבריאה למעלה מבחי' מסך המפסיק בין קדושה כו'. וזהו ע"י פתיחת הלב דהיינו שמחה וטוב לב מרוב כל שלאחר בחי' לב נשבר כו'.

ועד"ז יתבאר מאמר הזהר דפ' בחקתי: (דקי"ד ע"ב) וסליק כותלין לאסתכלא ולאשגחא בין נקבי כותלא עלייהו. ופי': סליק - היינו שביו"ט ההמשכה נמשך ע"י עולם הבריאה, ויצי' ועשייה עולות לשם כו'.

וענין: חלונות - לשון רבים, י"ל ע"ד מ"ש בזהר (ח"ב דל"ז ע"א) בפי': המשפילי לראות - מכתרא לכתרא כו' מנהירו לנהירו כו'. והיינו כנ"ל מיסוד דא"א לח"ע ומיסוד אבא כו' וכנ"ל. וע"ש במק"מ.

ובספר עמה"מ שער השני פ"א פי': החלונות - ה' חלונות, דהיינו ה' בחינות ההוי"ה ה' פרצופים עם הקוץ העליון של היו"ד. והם: ארובות השמי' הנוזלי' חכמה כו'. ועד"ז: החרכים - ה' חרכים ה"ג. וע"ש דהיינו גם למעלה מהאצילות).

והנה בהתגלות המלך יש מדרגות רבות חלוקות כמ"ש: על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה כו' עשה משתה לכל שריו ועבדיו כו'. ושרי המדינות לפניו כו'. ואח"כ: לכל העם הנמצאים בשושן למגדול ועד קטן כו' בחצר גינת ביתן המלך כו'.

כך הוא בבחינת הראי' שמלמעלה שבחי' שריו ועבדיו, [כמ"ש במ"א בענין מאמר רבי יוחנן בן זכאי על ר' חנינא בן דוסא: שאני כשר לפני המלך והוא כעבד לפני המלך (בגמ' ספ"ה דברכות). ועמ"ש ע"פ: באר חפרוה שרים כו', ובענין: עבד, בד"ה: ועתה יגדל נא] הם בחינת נשמות הגבוהות שבזמן בית המקדש היו מקבלים בחי' ראייה מכסא מלכותו כו'. פי' בהגלות נגלות בבחי': כסא מלכותו בבית המלכות: נכח פתח הבית כו' - שהוא בחי' גבוה ומדרגה גבוה מאד נעלה. (ע' בע"ח שער כסא הכבוד שהוא היכל קה"ק דבריאה. וע' בסש"ב (ח"א פנ"ג). א"נ שהמלכות דאצילות עצמה נק' כסא כמ"ש בביאור דפ' זכור) וזהו: אשר בשושן - בחי': שושנת העמקים, שושן עמק איומה כו'.

משא"כ בזמן שאין בהמ"ק קיים צריך גילוי בחינה ומדרגה השנית שהיא: בחצר גינת ביתן המלך - שהוא: לכל העם הנמצאים בשושן. דהיינו כל מי שיש לו ניצוץ אלקות ממקור כנס"י שהיא בבחי': כשושנה בין החוחים - בגלות כו'. שהוא גילוי אחר גילוי במדרג' אחר מדרגה.

[עיין בזהר בתחלתו: בגין דאית שושנה ואית שושנה כו', ובזהר הרקיע שם. ובזהר ויחי (דרכ"א ע"א) ובמק"מ שם: דשושנת העמקים זהו שושנה עילאה. ובפ' כי תשא (דקפ"ט ריש ע"ב) ובפי' הרמ"ז שם: ודע כי שושנה העליונה כו'. וע' בסה"מ (סי' קנ"ו) ובזהר פ' פנחס דרל"ג ע"ב].

וצריך לעשות י"ט שני לקבלת בחי' הראי' גם בבחי' זו שאין בהמ"ק קיים, שאין אנו יכולים לעלות ולראות כו'. וכמ"ש: מי יעלה בהר ה' כו'.

והנה המשכיל יבין כמה תגדל השמחה ביתר שאת בגילוי המלך בגילוי אחר גילוי גם לכל העם כו' יותר מגילוי הראשון שהוא לכל שריו כו' דוקא וכמשל בן כפר שראה את המלך כו'.

(והוא כענין: והאופנים ברעש גדול - לגבי השרפים. שלפי שהאופנים וחיות הם בעשיי' ויצירה תגדל הרעש שלהם יותר מהשרפים שבבריאה. וכמ"ש במ"א בכמה דוכתי. וע' מזה לעיל בד"ה: האזינו השמים)

וכמו דאיתא בתיקונים: מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה - בגלותא כו': בוז יבוזו לו. והיינו מפני שאז האהבה היא בצמאון וחולת אהבה, וכמ"ש: (תלים סג) צמאה לך נפשי כו' בארץ ציה ועיף בלי מים - בלי מים דייקא. שמחמת שאין מים גדלה בחינת הצמאון כו'.

(וע' על פסוק זה בזהר פ' ויקרא דכ"א ע"ב, ובפ' תרומה דק"מ סע"א, ועמ"ש לעיל בפ' נח בד"ה מים רבים)

וזהו: ואני אראה בשונאי - דוקא, היינו היצה"ר כד אתכפיא כו'. אך ע"ז התפלל דוד המע"ה: כן בקדש חזיתיך. (עיין בזהר תרומה דק"מ תחלת ע"ב) שיהיה אהבה כזו גם בקדש דהיינו במעלת ומדרגת הצדיקים.

כי הנה אהבה זו היא מבחי' בע"ת ובמקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים כו'. אלא שמשה רבינו ע"ה קודם מותו זכה לבחי' תשובה. ומעלת המשיח הוא: לאתבא צדיקייא בתיובתא - דהיינו שתהי' מעלת ומדריגת התשובה מתגלה בצדיקים גמורים שזה תלוי בביאת משיח דוקא.

וזהו: כן בקדש חזיתיך - שיהי' בחי' לאתבא צדיקייא כו'. כי כללות ישראל צריכים לחזור בתשובה קודם ביאת המשיח וביאת המשיח תלוי בזה כמארז"ל: אם ישראל עושים תשובה נגאלין כו'. אבל צדיקים שיזכו למעלת התשובה יהי' אחר ביאת המשיח דוקא:

עוי"ל בענין יו"ט שני. דהנה ענין יראה כל זכורך כו' שיהיה בחי' ראיה והתגלות מלמעלה. והיינו ע"י שהאדם בא לראות המקום בשתי עיניו של אדם כו' (רפ"ק דחגיגה ע"ש). והנה כל הנביאים ראו ע"י אספקלריא אלא שמשה רבינו נתנבא באספקלריא המאירה ושאר הנביאים נתנבאו באספקלריא שאינה מאירה. ועיין בשמונה פרקים להרמב"ם פ"ז מה שכתב בזה ע"פ דרך המחקר. אך ע"פ הקבלה יש ממש ב' בחי' ראייה הנ"ל וכמ"ש מזה בד"ה: ת"ר מצות נר חנוכה ב"ש אומרים כו' מענין ב' בחי' אספקלריא הנ"ל. וזהו ענין: שכל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה. כמ"ש מזה סד"ה ראשי המטות ושאר דוכתי.

והנה מבואר שם בד"ה: ת"ר הנ"ל - איך בכל אדם בעבודת ה' יש ג"כ ב' בחינות אספקלריא הנ"ל. והיינו כי עסק התורה ומצות זהו כענין בחי' אספקלריא דנהרא, שהרי בעסק התורה נאמר: ודברי אשר שמתי בפיך. שזהו ע"ד: משה נתנבא בזה, וכמ"ש בד"ה: ראשי המטות בפי': לאמר זה הדבר. ובחי' ק"ש ותפלה: בכל לבבך בשני יצריך - זהו ענין אספקלריא שאינה מאירה, שהוא ע"י כיסוי וצפוי מכסף דק, שעי"ז נעשה אור חוזר כו' להיות: בכל מאדך. ועמ"ש מזה בביאור ע"פ: צאינה וראינה בענין: ממושבותיכם תביאו כו'.

והנה עיקר בחי' זו דאספקלריא שאינה מאירה הוא עכשיו שאין בהמ"ק קיים, וכמ"ש מזה סד"ה: יונתי בחגוי בפי' וענין: הראיני את מראיך כו', ע"ש באריכות. וכמ"ש סד"ה: לא טוב היות האדם לבדו בפי': אעשה לו עזר כנגדו.

ועפ"ז י"ל שזהו ענין: יו"ט שני - כי יו"ט ראשון שהוא מדאורייתא נמשך בחי' יראה את פני מבחי' ומדרגת אספקלריא דנהרא, אבל י"ט שני עושים לקבלת בחי' ראיה מבחי': אספקלריא דלא נהרא כו'. וכמ"ש ברבות: דבחי' יראה כל זכורך זהו ענין הראיני את מראיך, והרי מבואר סד"ה: יונתי בחגוי הנ"ל - דבחי': הראיני את מראיך - זהו ע"ד תשובה שהיא בחי' מראה כמו (שפיג"על) הנק' אספקלריא דלא נהרא. ויש בזה מעלה יתירה בבחי' אחת כו', וכמו: והאופנים ברעש כו':

גם יש להעיר לענין יו"ט ראשון וי"ט שני ממ"ש חכמי האמת בפי' בית ראשון ובית שני, שהם ה' עילאה וה' תתאה, וכמ"ש מזה בד"ה: יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת ע"ש אות ה'. ולכן נק' בחי' זו שני כי אות ה' נכפלה ב' פעמים בשם הוי'.

ועד"ז יש לפרש בענין יו"ט, שביו"ט ראשון מקבלים כנס"י מבחי' ה' עילאה וביו"ט שני מבחי' ה' תתאה. או י"ל כי גם בבחי' ה' אחרונה יש מילוי ה' והיא בחי' ההכפלה, כמ"ש בענין: שדה המכפלה בד"ה: יגלה לן טעמיה כו'. ואפ"ל שזהו ענין יו"ט שני כו'. ואפשר שהן הן ג"כ ב' בחי' אספקלריא הנ"ל.

ועפ"ז י"ל שזהו מ"ש הרמ"ק בספר אור נערב: שבח"ל אינם יכולים לקבל ההארה ביום אחד כמו שמקבלים בא"י אלא צ"ל יום שני כו' - כי כל יו"ט הוא המשכה והתגלות קדושה עליונה מלמעלה מהזמן בבחי' הזמן, כמאמר: מקדש ישראל והזמנים, ולכן עושים אותו יו"ט ע"ד: את האור כי טוב, וע"ד: שער החצר הפנימית כו' וביום השבת יפתח. ולכן נאמר: מזמור שיר ליום השבת טוב להודות. ועמ"ש מענין פי': טוב בקיצור ע"פ ואתחנן.

והנה בא"י שנאמר בה: ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה יכולים לקבל ביום אחד אותו האור כי טוב ובח"ל צ"ל שני ימים.

ויש לפרש כי כל המשכת האור למטה הוא ע"י ה' אחרונה דשם הוי' ויש בה מילוי ה' כנ"ל והנה כמו המילוי של הה"א שכשכותבים האות בכתב א"צ כלל להמילוי כי משיגים בטוב את האות ע"י עצם האות לבד. רק כשצריך לומר האות בדבור הוא ע"י המילוי של האות כו' דלא סגי בלאו הכי. וידוע מענין קרי וכתיב שהכתיב הוא בעולם העליון יותר וכמשארז"ל ספ"ג דפסחים בענין זה שמי לעולם לא כמו שאני נכתב אני נקרא כו'. וכך בא"י יכולים לקבל השפע מעצם אות ה' דשם הוי'. וכמו שבמקדש היו אומרים את השם ככתבו אבל בחו"ל א"א לקבל מבחי' זו לבד כ"א ע"י התלבשות בהמילוי ה' וכמו עד"מ אור וזיו השמש שכל שהאור והזיו קרוב להמאור יותר אזי נראה מעט הכמות יותר ואחר שנמשך בריחוק מקום מהמקור אזי נראה רב יותר. וכמו מעין ונהר שהמעיין לקרבתו אל מקורו הוא קטן יותר כו'. ובאמת זה המועט של המעין הוא כמו כל הנהר ע"ד רגלי החיות כנגד כולן ולכן המעיין מטהר בכל שהוא כו'. ועמ"ש סד"ה מים רבים בפ' נח ומ"ש בשה"ש סד"ה ששים המה מלכות בענין מעיין ונהר. וז"ש ברבות בשה"ש ע"פ שמוני נוטרה את הכרמים אמרה כנ"י בא"י הייתי שומר יום אחד עכשיו שני ימים סבורה הייתי לקבל שכר על שניהן ואיני מקבלת אלא על יום אחד שהרי באמת אותה ההארה המאיר בחו"ל בשני ימים מאיר בא"י ביום אחד לקורבתו אל מקורו וע' זח"א ס"פ נח (ע"ו ב') גם כמו בעצם האות ה' כלול ג"כ המילוי שלו שהיא ה' השנייה היא כלולה בהעלם ג"כ בעצם האות כו' ומ"מ מ"ש לעיל שיש מעלה יתירה בגילוי זה די"ט שני ג"כ נכון ע"פ מ"ש במ"א כה"ג בענין המלוי שזהו עיקר הכוונה להיות הגילוי למטה וכמ"ש האריז"ל בפי' העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו ופי' כח אד' היינו כח אותיות מלוי המלוי של השם כו'^[1]):