המצווה הקע"ג
האזהרה שהזהרנו מלאכל דג טמא.
והוא אמרו באותם המינים מן הדגים: "ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו" (ויקרא יא, יא).
והאוכל מבשרם כזית - לוקה.
המצווה הקע"ה
האזהרה שהזהרנו מלאכול שרץ העוף, כגון הזבובים והדבורים והצרעין וזולתם מן המינים האלה.
והוא אמרו במשנה תורה: "[ו]כל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו" (דברים יד, יט).
ולשון ספרי:"וכל שרץ העוף' וכו' - מצוות לא תעשה",והאוכלם - לוקה.
המצווה הקע"ו
האזהרה שהזהרנו מלאכול שרץ הארץ, כגון התולעים והחפושיות והטחביות.
וזהו הנקרא: שרץ הארץ.
והוא אמרו יתעלה: "וכל השרץ השרץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל" (ויקרא יא, מא).
והאוכל מהם דבר - חייב מלקות.
המצווה הקע"ז
האזהרה שהזהרנו מלאכול השרץ המתהווה מן העיפושים, אף על פי שאינו מין מסוים, ואינו נולד מזכר ונקבה.
והוא אמרו: "ולא תטמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרמש על הארץ" (ויקרא יא, מד).
ולשון ספרא: ",השרץ הרמש על הארץ' - אף על פי שאינו פורה ורובה".
וזהו החילוק שיש בין אמרו "השרץ השרץ על הארץ" ובין אמרו "השרץ הרמש".
לפי שה"שרץ השורץ" - הוא השרץ שיש בו כוח המוליד את המין והרי הוא משריץ על הארץ.
וה"שרץ הרומש" - הוא השרץ המתהווה מן העיפושים שאינו מוליד כמוהו, וגם האוכל ממנו - לוקה.
המצווה הקע"ח
האזהרה שהזהרנו מלאכול בעלי החיים המתהווים בתוך הזרעים והפרות משיצאו וירמשו על פני אותו הזרע או אותו הפרי.
אפילו מצאנום אחר כך בתוך האוכל - אסור לאוכלם. והאוכלם - לוקה.
והוא אמרו: "לכל השרץ השרץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם" (ויקרא יא, מב).
ולשון ספרי:"להביא את שפירשו לארץ וחזרו".