המצווה הרמ"ה
הציווי שנצטווינו בדין מקח וממכר, כלומר: הדרכים שבהן מתקיים המקח והממכר בין המוכרים והקונים.
וכבר למדו על אופן זה ממה שאמר יתעלה: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך וגו'[1]" (ויקרא כה, יד). אמרו: "דבר הנקנה מיד ליד, כלומר המשיכה".
וכבר נתברר, שדבר תורה מעות קונות, ואין המשיכה במטלטלין אלא תקנת חכמים; וכן המסירה וההגבהה.
ובפרוש אמרו: "כדרך שתיקנו משיכה בלוקחין כך תיקנו משיכה בשומרין".
הנה נתבאר לך, שזה שהתנו משיכה במקח וממכר - תקנה, כמו שנתבאר במקומו.
אבל שאר הדרכים שבהן נקנות הקרקעות וזולתן, כלומר שטר וחזקה - הסמיכון לפסוקים.
וכבר נתבארנו משפטי דין זה כלומר: ידיעת הדרכים שבהן מתקיים המקח בכל סוג וסוג, בפרק א' מקדושין, ופרק ד' ופרק ח' מ[בבא] מציעא, ופרק ג' ופרק ד' ופרק ה' ופרק ו' ופרק ז' מ[בבא] בתרא.