המצווה הרכ"ד
הציווי שנצטווינו להלקות בשוט את העוברים על מצוות מסוימות.
והוא אמרו יתעלה: "והפילו השפט והכהו לפניו" (דברים כה, ב).
ובהזכירנו מצוות לא תעשה, נעיר על אותן המצוות שהעובר עליהן, חייב מלקות.
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו במסכת מכות.
Download Here
המצווה המשלימה שלש מאות
האזהרה שהוזהר הדיין מלהכות את החוטא מכות כבדות המחלחלות.
ביאור דבר זה: שכל מחייב מלקות, תכלית מה שמלקים אותו ארבעים חסר אחת, כמו שבא הפירוש המקבל.
ואין מלקים שום אדם עד שיאמדו את המכות כפי יכולת הלוקה וגילו ומזגו ובנין גופו.
אם יוכל לסבול את עונש המלקות בכללותו - ילקה.
ואם לא יוכל לסבל - מלקים אותו כפי מה שיוכל לקבל, לא פחות משלש מכות.
אמר יתעלה: "כדי רשעתו" (דברים כה, ב).
ותכלית המלקות ארבעים חסר אחת, ובאה האזהרה מלהוסיף להלקותו אפילו מכה אחת נוסף על מה שאומד הדיין שיכול לסבול.
והוא אמרו: "כדי רשעתו במספר. ארבעים יכנו לא יסיף". (שם ב-ג).
ולשון ספרי: "אם הוסיף - עובר בלא תעשה. אין לי אלא בזמן שמוסיף על הארבעים, מנין על כל אומד ואומד שאמדוהו בית דין?
ת"ל: לא יסיף, פן יסיף".
ומן הלאו הזה היא האזהרה מלהכות - שאר כל אדם לא כל שכן!
וכבר הזהירו, עליהם השלום, מלרמוז שיכה, אע"פ שאינו מכה.
אמרו: "כל המגביה ידו על חברו להכותו נקרא רשע, שנ': 'ויאמר לרשע למה תכה רעך'" (שמות ב, יג).
המצווה הש"י
האזהרה שהזהרנו מלחיות מכשף.
והוא אמרו: "מכשפה לא תחיה" (שמות כב, יז).
ואם נפטרנו - נהיה עוברים על מצוות לא תעשה, ולא רק שביטלנו מצוות עשה בלבד, כמו אלו פטרנו אחד ממחייבי מיתת בית דין.