המצווה הרי"ח
הציווי שנצטווה האונס לישא את אנוסתו.
והוא אמרו יתעלה: "ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו" (דברים כב, כט).
וכבר נתבאר בגמרא מכות, שלאו זה של אונס, שהוא לא יוכל לשלחה, הוא לא - תעשה שקדמו עשה.
וכך אמרו: "ואמאי, לא תעשה שקדמו עשה עשה הוא?"
הנה נתבאר שזה שנאמר: 'ולו תהיה לאשה' - מצוות עשה.
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק ג' ופרק ד' מכתבות.
Download Here
המצווה הרי"ט
היא דין המוציא שם רע.
כלומר: הציווי שנצטווינו להלקותו ושתשאר אשתו עמו.
לפי שגם בו נאמר: "ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו" (דברים כב, יט).
ונתבאר בגמרא מכות גם בלאו זה, כמו שנתבאר באונס.
כלומר: שזה לאו שקדמו עשה.
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק ג' ופרק ד' מכתובות.
Download Here
המצווה הר"כ
הציווי שנצטווינו בדין המפתה.
והוא אמרו יתעלה: "וכי יפתה איש בתולה" (שמות כב, טו).
וכבר נתבארנו כל דיני מצווה זו בפרק ג' ופרק ד' מכתובות.
המצווה השנ"חהאזהרה שהזהר האונס מלגרש אנוסתו.
והוא אמרו: "ולו תהיה לאשה [וגו'] לא יוכל שלחה כל ימיו" (דברים כב, כט).
ולאו זה קדמו עשה, והוא אמרו: "ולו תהיה לאשה".
וכך ביארו בגמרא מכות, שזה לאו שקדמו עשה.
ושם אמרו:"אונס שגרש, אם ישראל הוא - מחזיר ואינו לוקה; ואם כהן הוא - לוקה ואינו מחזיר".
ודע שאפילו היה ישראל וגרש אנוסתו ומתה קדם שיחזירנה, או נשאת לאחר - לוקה, שהרי לא קיים עשה שבה, כפי שהכלל שאצלנו: קיימו ולא קיימו.
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ג' ובפרק ד' מכתובות.
Download Here
המצווה השנ"טהאזהרה שהוזהר מוציא שם רע מלגרש את אשתו.
והוא אמרו גם בו: "לא יוכל לשלחה כל ימיו" (דברים כב, יט).
וגם לאו זה קדמו עשה והוא אמרו: "ולו תהיה לאשה" (שם).
ודינו בגרושין לעניין המלקות כדין האונס, כמו שנתבאר בסוף מכות.
ושם ובפרק ג' ובפרק ד' מכתובות נתבארו דיני מצווה זו.