המצווה השנ"חהאזהרה שהזהר האונס מלגרש אנוסתו.
והוא אמרו: "ולו תהיה לאשה [וגו'] לא יוכל שלחה כל ימיו" (דברים כב, כט).
ולאו זה קדמו עשה, והוא אמרו: "ולו תהיה לאשה".
וכך ביארו בגמרא מכות, שזה לאו שקדמו עשה.
ושם אמרו:"אונס שגרש, אם ישראל הוא - מחזיר ואינו לוקה; ואם כהן הוא - לוקה ואינו מחזיר".
ודע שאפילו היה ישראל וגרש אנוסתו ומתה קדם שיחזירנה, או נשאת לאחר - לוקה, שהרי לא קיים עשה שבה, כפי שהכלל שאצלנו: קיימו ולא קיימו.
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ג' ובפרק ד' מכתובות.