המצווה הקכ"ז
הציווי שנצטווינו להפריש מעשר מצמח הארץ.
והוא אמרו יתעלה: "כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה" (במדבר יח, כד).
וכבר באר הכתוב, שהמעשר הזה ללויים.
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו במסכת מעשרות.
וזהו הנקרא: מעשר ראשון, ואינו חובה מן התורה אלא בארץ ישראל.
המצווה הקכ"ח
הציווי שנצטווינו להפריש מעשר שני.
והוא אמרו יתעלה: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה" (דברים יד, כב).
ולשון ספרי: "שנה שנה מלמד שאין מעשרין אותו משנה לחברתה. אין לי אלא מעשר שני שבו דבר הכתוב, מנין לרבות שאר מעשרות? תלמוד לומר, עשר תעשר".
ומפרש בתורה, שמעשר שני זה עולה לירושלים ובעליו אוכלים אותו שם.
וכבר הזכרנו מקודם את דבריהם בעניין זה. והכתוב פרט הלכות מצווה זו ואמר, שמה שאי אפשר להביאו מחמת ריחוק הדרך, יפדה ויעלה דמיו לבית הבחירה ויוציאם שם על מזון בלבד. והוא אמרו יתעלה: "וכי ירחק ממך המקום כי לא תוכל שאתו" (שם שם, כד).
גם אמרה תורה בהלכות מצווה זו, שאם יפדה אותו לעצמו יוסיף חומש. והוא אמרו יתעלה: "ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמשיתו יסף עליו" (ויקרא כז, לא).
וכבר נתבארנו כל דיני מצווה זו במסכת מעשר שני.
וגם היא אינה חובה מן התורה אלא לפרות ארץ ישראל. ואין מעשר זה נאכל אלא בפני הבית.
ולשון ספרי: "מקיש אכילת בכור למעשר שני: מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית, אף מעשר שני לא יהא נאכל אלא בפני הבית".
המצווה הקנ"ב
האזהרה שהזהרנו מלהוציא דמי מעשר שני בזולת האכילה והשתיה.
והוא אמרו בו: "ולא נתתי ממנו למת" (דברים כו, יד).
ולשון ספרא:"שלא לקחתי ממנו ארון ותכריכין".
ואם הוציא ממנו איזה דבר - יאכל כנגדו, כמו שנתבאר במקומו. והזהיר את המת לחיזוק, כאילו יאמר: אף על פי שהיא מצווה - לא יוציא עליו מעות מעשר שני.
ונראה לי שכיון שציווה יתעלה להוציא דמי מעשר שני במזון בלבד, כמו שאמר: "ונתתה הכסף וגו'" (שם יד, כו) - הרי המוציא אותו בזולת המזון, כאילו נתנו למת, שאין תועלת למת בכך.