המצווה הס"ג
הציווי שנצטווינו במעשה קרבן העולה.
והוא: כשכל קרבן עולה שקרב, בין שיהיה קרבן יחיד או קרבן צבור, יהיה באופן כזה וכזה.
והוא אמרו בויקרא: "אדם כי-יקריב מכם קרבן לה' וגו' אם-עולה קרבנו מן הבקר וגו'" (ויקרא א, ב-ג).
המצווה הס"ד
הוא הציווי שנצטווינו שיהא מעשה קרבן חטאת באופן הנזכר, תהיה החטאת אשר תהיה.
והוא אמרו יתעלה: "זאת תורת החטאת וגו'" (ויקרא ו, יח).
וגם ביאר שם בויקרא איך היא נשחטת ומה ממנה נקטר ומה נאכל.
המצווה הקמ"ו
האזהרה שהזהרנו מלאכול מבשר העולה.
והוא אמרו יתעלה: "לא תוכל לאכל בשעריך וגו' כל נדריך אשר תדר". כאילו אמר: לא תוכל לאכל נדריך אשר תדר.
ובא הפירוש: "ונדריך" - זו עולה.
לא בא הכתוב אלא ללמדך לאוכל עולה, בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים, בין לפנים מן הקלעים בין חוץ לקלעים שהוא עובר בלא תעשה.
ולאו זה הוא האזהרה לכל מועל.
והעובר על לאו זה, כלומר: האוכל מבשר עולה או הנהנה משאר הקדשים שחייבין עליהם מעילה, כמו שנתבאר במסכת מעילה: אם הוא מזיד - לוקה. ואם הוא שוגג - מקריב קרבן מעילה, ומחזיר מה שנהנה ומוסיף חומש, כמו שנתבאר במסכת מעילה.
ובפרק ט מסנהדרין אמרו:"הזיד במעילה, ר' יהודה אומר: במיתה. וחכמים אומרים: באזהרה". והביאו ראייתם מאמרו "ומתו בו כי יחללהו" (ויקרא כב, ט) אמרו: "בו" - ולא במעילה.