המצווה הק"ח
האזהרה שהזהרנו מלפדות בכור בהמה טהורה.
והוא אמרו יתעלה: "אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם" (במדבר יח, יז). אבל מותר למכרו, כמו שנתבאר במסכת בכורות.
ולשון ספרא:"בבכור הוא אומר 'לא תפדה' - אבל נמכר הוא".
המצווה הקמ"ד
האזהרה שהזהרנו מלאכול את הבכור חוץ לירושלים אם הוא תמים.
והוא אמרו: "לא תוכל לאכל בשעריך וכו' ובכרת בקרך" (שם יב, יז).
ולשון ספרי:"בכרת" - זה הבכור, לא בא הכתוב ללמד אלא לזר שאכל בכור בין לפני זריקת דמים ובין לאחר זריקת דמים, שעובר בלא תעשה.
הנה נתבאר לך שלאו זה כולל שני ענינים: אזהרה לזר שלא יאכל בכור תמים וגם אזהרה לכהן על אכילתו חוץ לירושלים. ובשני עניינים הדין תלוי בבכור תמים; והעובר על לאו זה - לוקה.