המצווה הפ"ז
הציווי שנצטווינו שתהא התמורה קדש.
והוא אמרו יתעלה: "והיה הוא ותמורתו יהיה קדש" (ויקרא כז, לג).
ובפרוש אמרו בריש מסכת תמורה, שאמרו יתעלה:"לא ימירנו" הוא מצוות לא תעשה שנתק לעשה. אמרו: הלא ממיר דלאו שנתק לעשה הוא? ושם נאמר עוד טעם לכך, שהממיר לוקה, אף על פי שהוא לאו שנתק לעשה: "לא אתי עשה ועקר תרי לאוין". כלומר: הלאו על התמורה נכפל פעמים: 'לא יחליפנו' ו'לא ימיר אותו' (שם שם, י) ובא עשה אחד 'והיה הוא ותמורתו יהיה קדש'. הנה נתבאר מה שרצינו.
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו במסכת תמורה, כלומר: איך תתקיים ואיך לא תתקיים ומה דינה ואיך קרבה.
המצווה הק"ו
האזהרה שהזהרנו מלהחליף את הקודשים וזו היא התמורה.
והוא אמרו יתעלה: "לא יחליפנו ולא ימיר אתו" (ויקרא כז, י).
וכבר בא לאו מיוחד במעשר בלבד. והטעם לכך מה שאמרו בספרא, והוא אמרם: "מעשר בכלל היה ולמה יצא? להקיש אליו? כשם שהמעשר קדשי מזבח ואסור להמירו - כך כל הקדשים שהזהיר על תמורתם באמרו: "לא יחליפנו" אינם אלא קדשי מזבח בלבד; ומי שהמיר - לוקה.
וכבר נתבארו דיני מצווה זו במסכת תמורה.