המצווה הק"ז
הציווי שנצטווינו בטומאת המת.
ומצווה זו כוללת כל דיני טומאת מת.
המצווה הק"ז
האזהרה שהזהרנו מלשנות את הקדשים מקרבן לקרבן, כגון שהיה שלמים, לעשותו אשם, או אשם, לעשותו חטאת - שזה וכיוצא בו בלא תעשה.
והוא אמרו יתעלה בבכור בהמה: "לא יקדיש איש אתו" (ויקרא כו, כו).
ובא בקבלה"לא יקדיש איש אתו" - הקדש מזבח.
ולשון ספרא:"אין לי אלא בכור, מנין לכל הקדשים שאין משנין אותם מקדושה לקדושה?
תלמוד לומר: "בבהמה לא יקדיש איש אתו".
- רמז על מה שנאמר: "אשר יבכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אתו".(שם)
כאילו אמר: "כל מה שהיא לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו קדושה אחרת, אלא ישאר כמו שהוא.
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ה' מתמורה.