Enjoying this page?

מוצאי שבת בראשית – בחדרו – ה'תשל"ח בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ

Video part  Video part 2

בס"ד. מוצאי שבת בראשית – בחדרו – ה'תשל"ח*)

בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, וארז"ל[1] אמר ר' יצחק לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם כו', ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים[2], שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. ומבואר בזה בדרושי רבותינו נשיאינו[3], דזה מה שהי' צריך להתחיל את התורה מהחודש הזה לכם הוא, כי ענין "החודש הזה" הוא יחוד סובב וממלא. כי חודש הוא בחינת מלכות, חודש אשתו[4], [דברי הימים א, ח, ט וַיּוֹלֶד, מִן-חֹדֶשׁ אִשְׁתּוֹ--אֶת-יוֹבָב, וְאֶת-צִבְיָא, וְאֶת-מֵישָׁא, וְאֶת-מַלְכָּם.] בחינת ממכ"ע, ו"זה" הוא ענין גילוי [כמרז"ל[5] מראה באצבעו ואומר זה], יסוד וז"א, יחוד סוכ"ע וממכ"ע. ופירוש "החודש הזה (לכם)" הוא שבבחי' ממכ"ע (חודש) יהי' בו גילוי סוכ"ע (הזה). והי' צריך להתחיל את התורה מהחודש הזה לכם, כי תכלית התורה ומצוותי' הו"ע יחוד סובב וממלא.
ב) והנה ענין המשכת הסובב שע"י תורה ומצוות בשרשו הראשון הוא המשכת אוא"ס שלפני הצמצום. וכדאיתא בעמק המלך בתחלתו[6], דבריאת העולמות הי' ע"י צמצום הראשון שהי' באוא"ס ונשאר חלל ומקום פנוי, ומזה הוא שרש התהוות הכלים ומציאות העולמות (ענין מעשה בראשית). ומ"ש[7] ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה [שקאי על העבודה דתומ"צ, לעבדה זה רמ"ח מ"ע ולשמרה זה שס"ה מל"ת[8]] הוא להמשיך תוספות אורות ע"י הקו מאוא"ס שלפני הצמצום, עד שלעתיד יהי' גילוי אוא"ס במקום החלל כמו שהי' קודם הצמצום. וזהו לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם כו', כי סיפור מע"ב הכל הוא אחר הצמצום, ומכיון שענינה של התורה הוא המשכת אוא"ס שלמעלה מהצמצום, הוצרך להתחיל את התורה (לא במע"ב, כ"א) מהחודש הזה שהו"ע המשכת בחי' הסובב ("הזה"), שבשרשו הוא המשכת אוא"ס שלפני הצמצום.
ג) ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. והיינו שהענין דכח מעשיו גו' לתת להם נחלת גוים הוא נעלה יותר גם מענין המשכת הסובב, בחי' אוא"ס שלפני הצמצום. דהנה תכלית הכוונה (דתומ"צ) הוא להמשיך בחי' אור חדש, היינו בחי' עצמות אוא"ס שלמעלה מהאור שהי' ממלא מקום החלל[9]. והמשכת אור זה הוא דוקא ע"י עבודת הבירורים[10]. וזהו היתרון שבכח מעשיו גו' לתת להם נחלת גוים על החודש הזה, כי ענין החודש הזה הוא המשכת אור הסובב, שבשרשו הוא בחי' האור שהי' ממלא מקום החלל, וע"י[11] עבודת הבירורים דעניני העולם שנפלו מז"מ, מלכי אדום שברצונו נתנה להם – כמרז"ל[12] בונה עולמות ומחריבן – ובנ"י מבררים ויורשים[13] אותם ונעשו נחלת יעקב, ממשיכים בחי' אור חדש שלמעלה מהאור שהי' ממלא מקום החלל. וכמו שהוא בכלל העולם (עולמות בי"ע, דמשם יפרד) בא ג"כ בפרט הבירור דכיבוש ארצות שבעה גוים, שישראל מהפכים אותם לארץ ישראל.
ד) והנה מכיון דזה ש"ברצונו נתנה להם" (לזמן מסויים) הוא בכדי שיהי' אח"כ "ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו", הרי פשוט, שבאם מחליטים בתוקף, אזי מבררים בנקל ביותר את ארצות שבעה גוים, וכל העולם כולו, שיהי' דירה לו ית'. וזה מה שנדמה שצריך לזה יגיעה ועמל, ועד שאומות העולם טוענים בנוגע לכל בירור[14] לסטים אתם הוא מצד גודל ההעלם והסתר, מה שאין נרגש בעולם אשר "כל הארץ של הקב"ה היא" (ו"כי[15] ממך הכל"[16]). אבל הרי תכלית הכוונה של ההעלם והסתר הוא בכדי שיהי' ובקשתם משם[17], אַז אידן זאָלן זוכן און געפינען דעם אויבערשטן בכל עניני העולם, בההעלמות וההסתרים[18] [וכמשל האב המסתיר את עצמו מבנו הקטן בכדי להראות את חכמת הבן שמבין שההסתר וההעלם אינו אלא בכדי שיבקשנו וימצאנו[19]], והבטיחה תורה שכאשר ובקשתם משם אז בודאי "ומצאת"[20], שכובשים את כל העולם ועושים ממנו דירה לו ית', עד אשר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו' לעבדו שכם אחד[21]. והיתה לה' המלוכה[22].
ה) ויש לקשר זה גם עם ענין ד"ויעקב הלך לדרכו" (שבמוצאי שבת בראשית[23]), דהגם שהולך לדרכו (גם) בעניני הרשות ובעובדין דחול במשך כל השנה, מ"מ אינו יירא מזה, כי אם, הולך לבטח דרכו, ובשמחה ובטוב לבב. וזהו גם מה שבמוצאי שבת [ובפרט במוצאי שבת בראשית, שאז מתחיל (בעיקר) הסדר דויעקב הלך לדרכו[23]] אומרים[24] אל תירא עבדי יעקב[25], כי "במוצאי שבת מסתלקת הנשמה יתירה וצריך לחזור ולירד בבחי' יעקב עבדי בכל ששת ימי המעשה לברר בירורים בבי"ע כו' לכך אומר אל תירא עבדי יעקב כו' מלירד שם, ובזה נותנים כח ועוז כו'"[26]. והטעם לזה (לענין אל תירא) הוא כי הוי' אלקיו עמו[27], שכאו"א מישראל (גם מי שהוא בבחי' יעקב), בכל מקום ובכל זמן ובכל ענין (גם בחו"ל ובימי החול ובעובדין דחול), הוי' אלקיו (הוא) עמו, ועד שנעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית[28], שהוא פועל חידוש בהבריאה (כמו הקב"ה כביכול). כי ע"י עבודתו בעבודת הבירורים לעשות את העולם דירה לו ית', הוא פועל חידוש בהבריאה [דזהו גם מה שבשבת בראשית קורין בתורה בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, שעי"ז נעשה בריאת השמים והארץ וכל צבאיהם מחדש ובאופן חדש], ועד שיהי' השמים החדשים והארץ החדשה גו'[29].
**********
*) יצא לאור בקונטרס מוצאי ש"פ בראשית – ה'תשל"ח, "ר"ח מ"ח ה'תשל"ח". 
  1. 1 תנחומא (באָבער) יא. ועוד – הובא בפרש"י עה"ת.
  2. 2 תהלים קיא, ו.
  3. 3 אוה"ת בא ע' רסב.
  4. 4 שם ע' רנה, רעח.
  5. 5 תענית בסופה (ובפרש"י שם). פרש"י בשלח טו, ב.
  6. 6 הובא באוה"ת שם. ובארוכה יותר בהמשך תרס"ו בתחלתו (ס"ע ג ואילך), ד"ה יו"ט של ר"ה תש"י ס"ז. ובכ"מ.
  7. 7 בראשית ב, טו.
  8. 8 אוה"ת בראשית (ח"ו ע' 2082 – בשם ארז"ל). וראה לקו"ת שה"ש (מח, ד). יל"ר בראשית. זח"א כז, א. תקו"ז תכ"א (סב, א). שם תנ"ה (פח, ב).
  9. 9 המשך תרס"ו שם (ע' ד). ע' תקט. ד"ה יו"ט של ר"ה תש"י שם. ועוד.
  10. 10 המשך תרס"ו ע' שלז ואילך. ס"ע שנד ואילך. ועוד.
  11. 11 להעיר גם מהמשך הנ"ל ס"ע שמ ואילך.
  12. 12 קה"ר פ"ג, יא.
  13. 13 המשך וככה תרל"ז פס"ח. ד"ה אם רוח המושל תרצ"ה פ"ו. ובכ"מ.
  14. 14 ראה אוה"ת שבהערה 3. וראה לקו"ש ח"י ע' 3, 5.
  15. 15 לשון הכתוב – דה"א כט, יד.
  16. 16 ראה אוה"ת שבהערה 3.
  17. 17 ואתחנן ד, כט. וראה לקו"ת ראה לב, ג.
  18. 18 ומכיון שמצד ההעלמות וההסתרים, הבירור הוא "בבחי' התחדשות גמורה כחידוש יש מאין", לכן, עי"ז דוקא הוא עיקר המשכת האור חדש (המשך תרס"ו ע' שנד-ה).
  19. 19 לקו"ת סוכות פב, א. שער האמונה בהקדמה. המשך תרס"ו ע' רמח ואילך (ולהעיר גם מהמשל המובא שם ס"ע שפ ואילך).
  20. 20 ואתחנן שם.
  21. 21 צפני' ג, ט.
  22. 22 עובדי' א, כא.
  23. 23 כמבואר בהשיחה (סעיף ד' – נדפסה בלקו"ש ח"כ ע' 269).
  24. 24 כ"ה בלקו"ת שבהערה 26. ולהעיר, שבכ"מ בדא"ח מבוארים גם (נוסחאות ו)מנהגים שאין נוהגים בחב"ד.
  25. 25 לשון הכתוב – ישעי' מד, ב. ירמי' ל, יו"ד. ועוד.
  26. 26 לקו"ת בלק עב, ב.
  27. 27 בלק כג, כא. ובלקו"ת שם (עא, סע"ד), שענין זה (דהוי' אלקיו עמו) "הוא העזר מלמעלה" לבחי' יעקב. – ושייך לתרועת מלך בו – עבודה דר"ה (לקו"ת ר"ה נד, ג. וראה גם לקו"ת בלק עב, סע"ב).
  28. 28 שבת קיט, רע"ב. וראה לקו"ש ח"ו ע' 22 הע' 73.
  29. 29 ישעי' סו, כב. ובסה"מ תרע"ח ע' רפד: והוא ההמשכה מבחי' עצמות א"ס שלמעלה מגילוי הקו ולמעלה מהאור שהי' ממלא מקום החלל.