בס"ד. ש"פ מקץ, שבת חנוכה ה'תשמ"ח*
ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם כו' מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים כו'1, ומדייק כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו ד"ה זה (שנאמר לפני חמישים שנה2), הרי עיקר הנס (דחנוכה) הוא הנס דנצחון המלחמה שהי' בכ"ד בכסלו3, ועד שזה הי' גם הסיבה להנס דפך השמן שהי' בכ"ה בכסלו, [כדאיתא בגמרא4 וכשגברו בית חשמונאי ונצחום (אז דוקא) מצאו פך אחד של שמן כו' נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים], ולמה קבעו התחלת ימי חנוכה בכ"ה בכסלו שבו הי' נס הנרות ולא בכ"ד בכסלו.
ויש לומר, דזה שמדייק בהמאמר הטעם על שקבעו חנוכה בכ"ה בכסלו ולא בכ"ד בכסלו, ודלא כהדיוק בכמה דרושים5 (כולל גם דרושים שהתחלתם היא בד"ה זה) מדוע קבעו חנוכה על הנס דפך השמן ולא על הנס דנצחון המלחמה, הוא, כי בדרושים הנ"ל קאי להשיטה6 שהיו"ט דחנוכה נקבע (רק) על נס הנרות7, ולכן מדייק שלכאורה העיקר הוא נצחון המלחמה, ולמה עשו מהטפל עיקר ומהעיקר טפל8. ובמאמר זה קאי להשיטה6 שקביעת היו"ט דחנוכה היא גם מצד הנס דנצחון המלחמה9, ועד שההודאה דועל הנסים היא (בעיקר10) על נס זה [וההודאה על הנס דפך השמן היא על ידי הדלקת נר חנוכה], ולכן הדיוק במאמר זה הוא זה שימי חנוכה [שנקבעו גם על הנס דנצחון המלחמה, ואדרבא, ענין זה הוא (לכאורה) עיקר הנס, ועד שזה הי' גם הסיבה להנס דפך השמן] מתחילים בכ"ה בכסלו שבו הי' נס הנרות ולא בכ"ד בכסלו11.
ב) וממשיך בהמאמר, שבנס השמן גופא היו שני נסים. הנס12 שמצאו פך אחד שמן טהור חתום בחותמו של כהן גדול13, שנס זה (דמציאת פך השמן) הי' בכ"ה בכסלו, והנס שלא הי' בו אלא להדליק יום אחד והדליקו ממנו שמונה ימים<4>, דנס זה הותחל בכ"ו בכסלו14. ומדייק בהמאמר, מפני מה לא הוקבע איזה תוספות דבר ביום כ"ו בכסלו שבו הותחל נס הספקת השמן לשמונה ימים.
ג) ונקודת הביאור בזה בהמאמר, שהנס דנצחון המלחמה הוא יחודא תתאה, והנס דמציאת פך שמן טהור הוא יחודא עילאה. וזהו שהנס דנצחון המלחמה הי' בכ"ד כסלו והנס דמציאת פך השמן הי' בכ"ה כסלו, כי מספר כ"ד רומז על יחו"ת כנגד כ"ד האותיות15 שבברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד16, ומספר כ"ה רומז על יחו"ע כנגד כ"ה האותיות15 שבפסוק17 שמע ישראל גו' הוי' אחד. והנס דהספקת השמן לשמונה ימים שהתחיל בכ"ו בכסלו, כ"ו בגימטריא הוי', הוא למעלה גם מיחו"ע. דהגם שגם יחו"ע הוא בשם הוי' (הוי' אחד), כמבואר בכ"מ18 שהביטול שמצד שם אלקים הוא ביטול היש (יחו"ת), והביטול דיחו"ע (ביטול במציאות) הוא דוקא מצד שם הוי', מ"מ, זה דכתיב בי' הוי' אחד (ולא יחיד) שישנם ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם אלא שהם בטלים ומיוחדים עם אוא"ס אלופו של עולם19, הוא לפי שהוי' זה הוא הוי' דהשתלשלות, הוי' דלתתא. דזהו מ"ש17 הוי' אלקינו הוי' אחד, דהוי' הראשון הוא הוי' דלעילא20 שלמעלה מהשתלשלות, ובהוי' זה לא שייך לומר שהוא אחד בז' רקיעים וארץ ובד' רוחות העולם, שהרי הוא יחיד ואפס זולתו, והוי' הב' הוא הוי' דלתתא20, הוי' דהשתלשלות, ולכן שייך בו לשון אחד21. וזוהי מעלת הנס דהספקת השמן לשמונה ימים שהתחיל בכ"ו בכסלו (כ"ו בגימטריא הוי') על הנס דמציאת פך שמן טהור, שהנס דמציאת פך השמן שהי' בכ"ה (בכסלו) כנגד כ"ה האותיות שבשמע ישראל (יחודא עילאה), המשכתו הוא מהוי' דלתתא, הוי' אחד, והנס דהספקת פך השמן לשמונה ימים, דמספר שמונה מורה על בחינה שלמעלה מהשתלשלות22, המשכתו היא מהוי' דלעילא שלמעלה מהשתלשלות. ויש לומר, דזהו גם שבשמע ישראל יש כ"ה אתוון<15> בחינת כה, אף שיחו"ע (בכלל) היא בחינת זה23, כי הוי' דלתתא לגבי הוי' דלעילא נחשב כמו אלקים (צמצום)24, והביטול דיחו"ע שמצד הוי' דלתתא (לגבי הוי' דלעילא) הוא כמו יחו"ת25, כה. ועד"ז הוא גם הנס דמציאת פך השמן שהי' בכ"ה בכסלו, שהוא בחי' כה26 לגבי הוי' דלעילא, ואמיתית ענין בחי' זה הוא בהנס דהספקת השמן לשמונה ימים שהתחיל בכ"ו בכסלו, שהמשכתו הוא מהוי' דלעילא שלמעלה מהשתלשלות.
ד) וממשיך בהמאמר, דהגם שנרות חנוכה תקנום מפני הנס שהי' בנרות המקדש, וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון27, מ"מ הם חלוקים בכמה ענינים. דבהמנורה (שבמקדש) היו ז' נרות ומקום עמידתה בדרום (ימין), ונרות חנוכה הם שמונה ומקום עמידתם הוא בשמאל. והענין הוא (כמבואר בהמאמר), דמלחמת היונים היתה מלחמה רוחנית להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצוניך<1>, ועי"ז נעשה התגברות החושך דלעו"ז, שעיקר יניקתו הוא מקו השמאל, ולכן כשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחו את היונים תקנו נרות חנוכה, בכדי להאיר את החושך. ולכן תיקנו שמונה נרות, דשמונה הוא למעלה מהשתלשלות (כנ"ל), כי בכדי להאיר את החושך הוא דוקא ע"י האור שלמעלה מהשתלשלות, והוי'28 (בתוס' וא"ו) יגי' חשכי29. ואור זה (שלמעלה מהשתלשלות) נמשך ע"י המס"נ דמתתיהו ובניו. והיינו, שהשייכות דאור זה עם החושך שהי' אז היא בשני ענינים, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה. מלמטה למעלה, שמצד גודל החושך שהי' אז נתעורר אצלם כח המס"נ שלמעלה מהשתלשלות שבאדם ועי"ז המשיכו מעצמות אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות, ומלמעלה למטה, שע"י אור זה מאירים גם את החושך, והוי' יגי' חשכי. וזהו שבחנוכת המקדש היו ז' נרות ומקומה בדרום, שהאור שהאיר במקדש (כיון שהמשכתו היתה לא ע"י מס"נ) הי' גילוי דהשתלשלות, ז' נרות, ולכן מקום המנורה הי' בדרום (ימין), כי באם היתה עמידתה בצפון (שמאל) הי' אפשר להיות יניקת החיצונים, ונרות חנוכה (שלאחרי המס"נ) הם ח' נרות, אור שלמעלה מהשתלשלות, שמתקן גם את קו השמאל.
ה) וע"פ המבואר בהמאמר שע"י המס"נ דמתתיהו ובניו המשיכו האור שלמעלה מהשתלשלות (הוי' דלעילא), יש לומר, שגם שרש הנס דנצחון המלחמה הוא בהוי' דלעילא שלמעלה מהשתלשלות. כי המס"נ של מתתיהו ובניו היתה שהגם שהיו חלשים ומעטים מ"מ לחמו נגד גבורים ורבים, וכיון שעל ידי המס"נ שלהם (למעלה מהשתלשלות שבאדם) המשיכו האור שלמעלה מהשתלשלות, מובן, שהנס דמסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים שנמשך ע"י המס"נ שלהם, הוא מהוי' דלעילא. וזה שמבואר בהמאמר (הובא לעיל סעיף ג) שרק הנס דהספקת השמן לשמונה ימים נמשך מהוי' דלעילא, משא"כ הנס דנצחון המלחמה וגם הנס דמציאת פך השמן הם מבחינת השתלשלות, יש לומר, שבנסים אלו, ההמשכה היתה בלבושים דהשתלשלות (כדלקמן סעיף ו), אבל שרשם הוא מהוי' דלעילא. ויש לומר, שזהו גם מהטעמים על זה שבמאמר זה קאי להשיטה שהיו"ט דחנוכה נקבע גם על הנס דנצחון המלחמה, בכדי לרמז, שגם הנס דנצחון המלחמה שייך להוי' דלעילא. כי זה שהיו"ט דחנוכה הוא במספר שמונה (יומי דחנוכה תמניא אינון<4>) הוא לפי שמספר זה מורה (כנ"ל סעיף ג) על אור שלמעלה מהשתלשלות, וזה שהיו"ט דחנוכה נקבע גם על הנס דנצחון המלחמה הוא לפי שגם השרש דנס זה הוא בהאור שלמעלה מהשתלשלות.
ו) והענין הוא, דהמס"נ של מתתיהו ובניו היתה זה שלחמו נגד היונים. ויש לומר, דזה שגם לאחרי המס"נ (הבאה ע"י גילוי היחידה) נרגש אצלם שישנו מנגד שצריך ללחום נגדו הוא לפי שגילוי היחידה הי' באופן ששייך לכחות הגלויים דהנשמה. דכאשר גילוי היחידה הוא כמו שהיא במקומה, מכיון שבחינת היחידה אין כנגדה לעומת זה30, המס"נ היא באופן שאינו חושב כלל אודות המנגד, וזה שהמס"נ דמתתיהו ובניו היתה באופן שלחמו נגד המנגדים31 הוא לפי שגילוי היחידה הי' באופן כמו ששייך לכחות הגלויים32. ולכן גם האור שלמעלה מהשתלשלות שנמשך ע"י המס"נ שלהם, הנס דמסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים, הי' מלובש בטבע, ויתירה מזו – בטבע דעוה"ז התחתון שהקליפות גוברים בו33, שהמנגדים הם גבורים ורבים (וצריך ללחום כנגדם). ויש לומר, דזהו מ"ש בהמאמר שהנס דנצחון המלחמה הוא יחו"ת, אף שגם נס זה נמשך מהאור שלמעלה מהשתלשלות, כי האור שלמעלה מהשתלשלות שנמשך בנס זה הי' בלבוש שנותן מקום למציאות וישות, יחודא תתאה (וע"ד המס"נ דחנוכה, שהגילוי דיחידה הי' בהתלבשות בכחות הגלויים)34. ולאח"ז נמשך האור באופן נעלה יותר, שמצאו פך אחד חתום בחותמו של כהן גדול, שאינו נותן מקום למנגד, דכשהפך הוא חתום בחותם אינם יכולים לנגוע בהשמן שבו ולטמאו. ומכ"ש הענין דחתום בחותמו של כהן גדול בפנימיות הענינים שהוא אור כזה שאין החיצונים יכולים ליגע שם כלל35. אבל גם נס זה הי' בלבושי הטבע, דזה שמצאו הפך, אין זה נס שיוצא מדרך הטבע. ויש לומר, דזהו מ"ש בהמאמר שהנס דמציאת פך השמן הוא יחודא עילאה, הוי' דלתתא, כי לגבי שם הוי', אין נתינת מקום למנגד, אבל מ"מ, גם שם הוי' (דלתתא) הוא מקור להתהוות36. ולאחרי זה נמשך האור באופן נעלה יותר, שהדליקו ממנו שמונה ימים, דנס זה אינו מלובש בטבע, גילוי הוי' דלעילא כמו שהוא למעלה מהתלבשות.
ויש להוסיף, דזה שגם הנסים דנצחון המלחמה ומציאת פך השמן הם מהוי' דלעילא שלמעלה מהשתלשלות (אלא שנתלבשו בדרגות דהשתלשלות, יחו"ת ויחו"ע), הוא (בעיקר) מפני שהם היו הכנה להנס דהספקת השמן לשמונה ימים, נס שאינו מלובש בטבע. דנסים אלו מצד עצמם הם (בעיקר) הענינים דיחו"ת ויחו"ע. וע"י שהנס דנצחון המלחמה הי' סיבה להנס דמציאת פך השמן (כנ"ל בתחילת המאמר), הנה לאחרי שנעשה בו (בהפך שמצאו) נס והדליקו ממנו שמונה ימים, עי"ז נמשך גילוי הוי' דלעילא שלמעלה מהשתלשלות גם בהנס דמציאת פך השמן וגם בהנס דנצחון המלחמה.
ז) וזהו שקבעו התחלת ימי חנוכה בכ"ה בכסלו שבו הי' נס הנרות, כי השלימות של הנס דנצחון המלחמה37 שהי' בכ"ד בכסלו (יחו"ת) הוא, שמגלים בו ע"י נס השמן שגם הוא (הנס דנצחון המלחמה) שרשו הוא למעלה מהשתלשלות. ואף שיש מעלה ביחו"ת על יחו"ע [ויש לומר, דזהו מה שהנס דנצחון המלחמה הי' הסיבה לנס השמן, דהסיבה היא למעלה מהמסובב38], מ"מ, הרי השלימות דיחו"ת הוא שיהי' בו האור והגילוי דיחו"ע, כמבואר בהמאמר39. והטעם על זה שביום כ"ו בכסלו לא חידשו דבר40, הוא, כמבואר בהמאמר39, לפי שעיקר הגילוי דהוי' דלעילא יהי' לעתיד לבוא, כנור של ימות המשיח של ח' נימין41, משא"כ בבית המקדש האיר רק הגילוי דהוי' דלתתא, שלכן כנור של ביהמ"ק הי' של ז' נימין41, והגילוי דהוי' דלעילא שהי' בהנס דהספקת השמן הי' רק לפי שעה (בהשנה שבה הי' הנס), ולכן לא קבעו שבכ"ו בכסלו יחדשו איזה דבר42.
ח) ויהי רצון, שיקויים בנו ענין זה דעמדת להם בעת צרתם, דקאי על כללות ענין הגלות שהוא הצרה הכי גדולה. [דהגם שכבר עברו כל השמדות ולא יהיו עוד כמ"ש אדמו"ר האמצעי43, ולא תקום פעמיים גו'44, כיון שכבר די במה שעברנו עד עתה, ועכשיו הכל הוא בטוב, ואדרבא, עוד בזמן הגלות מתקיים בכאו"א מישראל והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך45, וכדאיתא בגמרא46 שענין זה כבר הי' בפועל בזמן הש"ס, ובפרט כשהמלכות עוזרת לישראל בעסק התומ"צ, וגם כשנדמה שיש איזה בלבול הרי הולכים בדרכו של אברהם אבינו, היהודי הראשון, שבראותו נהר המעכבו מלקיים ציווי השם, עמד בתוקף ולא נתפעל, ואז נתגלה שלא הי' לזה שום מציאות אלא הוא דמיון בלבד47, מ"מ, המצב דגלות (באיזה אופן שיהי') הוא צרה]. והבקשה היא שבקרוב ממש יהי' עמדת להם בעת צרתם. וכיון שבכל צרתם לו צר48 (לו בו'49), הרי בודאי שבקרוב ממש מוציא הקב"ה את ישראלמהגלות, כמ"ש50 ושב ה' אלקיך את שבותך, והשיב לא נאמר אלא ושב, ועד שבאים להודות ולהלל לשמך הגדול, והדליקו נרות בחצרות קדשך<1>, בבית המקדש השלישי, מקדש אד' כוננו ידיך51.
**********
*) יצא לאור בקונטרס חנוכה – תש"נ, "לקראת ימי החנוכה . . עש"ק וערב חנוכה שנת ה'תש"נ".
1) נוסח הודאת "ועל הנסים" דחנוכה.
2) משנת אמירת מאמר זה (תשמ"ח) – ש"פ מקץ ש"ח, צ"ח. נדפס בסה"מ תרח"ץ ע' קעא ואילך.
3) כ"ה דעת המאירי (שבת כא, ב). וברוב המקומות בחסידות (תו"א ס"פ וישב. לקו"ת צו טז, א. מקומות שבהערה 5) מבואר כדיעה זו. וראה לקו"ש ח"ל ע' 206 הערה 22.
5) סה"מ תקס"ג ח"א ע' נז. שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו פנ"ג (כב, א). סהמ"צ להצ"צ ריש מצות נר חנוכה (דרמ"צ עא, א). ד"ה ואתה ברחמיך הרבים תרפ"ד (סה"מ תרפ"ד ע' קנז) ותרפ"ו (סה"מ תרפ"ו ע' קסד).
6) ע"ד ב' שיטות אלו – ראה בארוכה לקו"ש ח"י ע' 143 ואילך. ח"ל ע' 204 ואילך.
7) כפשטות ל' הש"ס (שבת שם) "מאי חנוכה . . ולא מצאו אלא פך אחד כו' נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים". ובפרש"י שם: "מאי חנוכה – על איזה נס קבעוה".
8) ראה שערי אורה שם. סהמ"צ להצ"צ שם.
9) ופירוש "מאי חנוכה" בשבת שם הוא זה שתיקנו ח' ימי חנוכה (פר"ח לשו"ע או"ח הל' חנוכה ר"ס תרע), או זה שתיקנום לימי הלל והודאה (כי באם היו"ט הי' רק מפני הנס דנצחון המלחמה היו ימי שמחה ולא ימי הלל והודאה) – ראה בארוכה לקו"ש שבהערה 6.
10) בהמאמר דשנת חצר"ת, שבההודאה דועל הנסים "הולך ומונה פרטי עניני נצוח המלחמה . . ואח"כ מבאר ענין הנרות . . מציאת פך השמן וכו'". ולכאורה צריך לומר דבמאמר זה מפרש ש"והדליקו נרות בחצרות קדשך" קאי על נרות המנורה (וראה בארוכה השקו"ט בזה בלקו"ש חכ"ה ע' 236 ואילך). אבל גם לפי פירוש זה – "והדליקו נרות כו'" הוא רק הזכרת כללות המאורע (מבלי לפרט הנס), ועיקר ההודאה דועל הנסים הוא על נצחון המלחמה.
11) ראה גם לקו"ת צו טז, א [ועד"ז בתו"א ס"פ וישב], שמדייק מה שהיו"ט דחנוכה הוא ביום המנוחה. ולכאורה צ"ל שגם שם קאי להשיטה שהיו"ט נקבע (גם) על הנס דנצחון המלחמה. והחידוש שבמאמר זה הוא, דבלקו"ת שם הטעם על זה שנקבע בכ"ה (למחרת הנצחון) הוא לפי שהוא יום המנוחה (שלאחרי הנצחון), ובמאמר זה – מפני שבכ"ה הי' נס הנרות, כדלקמן ס"ז.
12) ראה מאירי שבת שם. שערי אורה שם פמ"ב (יז, ב). פנ"ג (כב, א). ד"ה (כתיב) כי אתה נרי פט"ז ורפי"ז (מב, א). וראה רד"ה ואתה ברחמיך הרבים תרפ"ד (סה"מ תרפ"ד ע' קנז).
13) שבת שם. בגמרא שם: מונח. אבל כ"ה גם בטור או"ח הל' חנוכה סתר"ע. וראה ב"ח שם ד"ה ה"ג.
14) להעיר מב"י או"ח שם (ד"ה והטעם). ואולי יש לומר, דמ"ש בהמאמר שנס זה התחיל בכ"ו בכסלו – הכוונה בזה היא שנס זה הי' בשביל ההדלקה דכ"ו.
15) תקו"ז תי"ג (כט, רע"א). זח"ג רסד, ב.
18) המשך תרס"ו ע' רכד. ובכ"מ.
19) סמ"ק הובא בב"י או"ח סס"א. שו"ע (ואדה"ז) שם ס"ו. לקו"ת תזריע כג, ג. וראה ברכות יג, ב.
20) אמרי בינה שבהערה הבאה. ובארוכה – המשך תער"ב ח"ב ס"ע תתקפז ואילך. ע' תתקצה.
21) ראה אמרי בינה שער הק"ש רפ"ח ואילך.
22) ראה ד"ה ת"ר מצות נר חנוכה ה'תשל"ח (לעיל ע' קסב ואילך) ס"א. סוס"ב. ס"ז. וש"נ.
23) אוה"ת מטות ע' א'רפד. סה"מ תרס"ט ע' ה ואילך.
24) ראה תו"א ויצא כא, ד. כב, ג. לקו"ת דרושים לשבת שובה סד, ד. סה, ד.
25) ראה המשך תרס"ו שבהערה 18.
26) ראה אוה"ת מטות שם, שכ"ה בכסלו הוא בחי' כה (ע"ד כ"ה באלול).
29) תו"א מקץ ד"ה ת"ר מצות נר חנוכה לד, א. ד"ה כי אתה נרי מא, א. שם, ג. ועם הגהות – באוה"ת ד"ה זה ס"ז (שכה, ב). שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו ספנ"ב. ד"ה (כתיב) כי אתה נרי ספי"ח. שם פי"ט. ד"ה נר חנוכה מצוה להניחה עטר"ת (ע' קמח). ועוד.
30) לקו"ת תצא לז, ג. ובכ"מ.
31) אלא שאעפ"כ, המלחמה כנגד המנגדים היא באופן דמס"נ, שאמיתית הענין דמס"נ הוא שאי אפשר להיות באופן אחר (המשך תרס"ו ע' רסז. ובכ"מ), לפי שזה בא ע"י הגילוי דיחידה. ולהעיר מהמבואר בד"ה לך אמר לבי תש"כ (לקמן ח"ד ריש ע' רפד ואילך), דהארת נקודת הלב היא מה שמאיר מפנימיות הלב לחיצוניות הלב, ולכן כתיב בה "על אויביך – למעלה מאויביך" (לקו"ת תצא לו, א), שלשון זה מורה על שני ענינים: שיש לגבה מציאות האויב (כי ענינה הוא שמאיר לחיצוניות הלב); ואעפ"כ (להיותה הארה מפנימיות הלב) היא "למעלה מאויביך", שאין להאויב שליטה ואחיזה (ראה בארוכה שם ע' רפה).
32) אלא שמ"מ יש מעלה בהמס"נ שבאופן זה, כי עי"ז דוקא נעשה ביטול המנגד (גם) כמו שהוא במקומו. וע"ד המעלה בהגילוי דיחו"ע שמאיר ומתגלה ביחו"ת לגבי הענין דיחו"ע כמו שהוא מצד עצמו – ראה לקמן סעיף ז.
33) ראה תניא פ"ו (יו"ד, סע"ב).
34) ראה בהמאמר (דשנת חצר"ת ע' קפג) שהנס דנצחון המלחמה בכ"ד בכסלו (כ"ד אותיות דבשכמל"ו) "בא ע"י המלחמה דביטול היש".
35) ראה שערי אורה ד"ה (כתיב) כי אתה נרי פי"ז (מב, ב).
36) ראה בארוכה לקמן ח"ד ס"ע רפו. וש"נ.
37) בהמאמר (דשנת חצר"ת ע' קפג) "וקבעו הנס בהדלקת נרות ולא הנס דנצחון המלחמה". אבל מזה שמבאר שם שהטעם על זה הוא כי "עיקר הכוונה . . אשר ביחו"ת יהי' האור והגילוי דיחו"ע", מוכח לכאורה (אף שהלשון דוחק קצת) שכוונתו ב"וקבעו הנס בהדלקת נרות כו'" הוא לבאר הדיוק שבתחלת המאמר מה שימי חנוכה [שנקבעו גם על הנס דנצחון המלחמה] מתחילים בהיום שבו הי' נס הנרות.
38) להעיר מהמבואר בהמאמר (דשנת חצר"ת ע' קפ) בענין נר מצוה ותורה אור, דע"י המצוות נתברר ונעשה כלי לאלקות (בירור והעלאה מלמטה למעלה) ותורה אור היא המשכת וגילוי אוא"ס מלמעלה למטה. ומ"מ (ומצד זה גופא) יש מעלה במצוות לגבי תורה, דע"י בירור והעלאת הגשמי (ע"י המצוות) נשלמת הכוונה דדירה בתחתונים (שם ע' קעח), ולכן המשיל המצוות לנר "שגורם את האור (דתורה)".
40) כ"ה הלשון בהמאמר. ולכאורה הכוונה שבכ"ו בכסלו אין עושין דבר חדש שלא הי' כלל בכ"ה בכסלו. אבל זה שמוסיפים בכ"ו בכסלו נר שני – אין זה דבר חדש. וי"ל, כי ההדלקה בכ"ה בכסלו מלכתחילה היא באופן שבכל לילה יוסיף עוד נר, עד לח' נרות. וראה להלן הערה 42.
41) ערכין יג, ב. וראה ד"ה ת"ר מצות נ"ח שבהערה 22 ס"ז (לעיל ס"ע קסו). וש"נ.
42) ומה שמדליקין בחנוכה ח' נרות מצד זה שהדליקו ממנו שמונה ימים – אולי יש לומר: כשהי' הנס שמצאו פך השמן – ידעו שהשמן ידליק (שמונה ימים) עד שיהי' שמן טהור, שהרי סברא לומר שהנס שעשה הקב"ה (שמצאו פך השמן) הי' בכדי שידליקו בשמן טהור כל הזמן*. ועפ"ז יש לומר, דבזה שדלק השמן שמונה ימים – שני ענינים: פרט בהנס דמציאת השמן, שבו נכלל גם שיוכלו להדליק ממנו עד שיהי' שמן טהור (ואין נוגע בזה המספר דשמונה); ושנעשה בו נס שהדליקו ממנו שמונה ימים – ענין שמונה שלמעלה מהשתלשלות. ועפ"ז יש לומר, דזה שאומר בהמאמר "שהי' הגילוי לפי שעה" הוא בנוגע לענין הב', אבל זה שמדליקין עכשיו ח' נרות הוא מצד הנס שהדליקו שמונה ימים כמו שהוא פרט בהנס דמציאת השמן**.
43) שערי תשובה ח"א שער התשובה ספ"ה (ה, ב).
44) לשון הכתוב – נחום א, ט. וראה בהנסמן בלקו"ש חכ"ג ע' 306 הערה 55.
48) ישעי' סג, ט. תענית טז, א.
49) חדא"ג מהרש"א לתענית שם (מסוטה לא, רע"א). זח"א קכ, ב. *) ועפ"ז מתורץ מה שהקשו על הב"י (דלעיל הע' 14 בתירוץ הא') שחילקו את השמן שבפך לח' חלקים. **) ולהעיר מהמבואר לעיל סעיף ה-ו, שגם הנס דמציאת שמן טהור שרשו הוא בעצמות אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות (ענין שמונה), אלא שבא בלבוש.
50) נצבים ל, ג. מגילה כט, א. פרש"י עה"פ שם. ספרי בהעלותך י, לה. מסעי לה, לד.
51) בשלח טו, יז ובפרש"י. וראה זח"ג רכא, א.