Video part 1  Video part 2 

A Brief Overview of Events Featuring the Sefer Torah in Anticipation of Greeting Mashiach

בס"ד. יום ו' ערב שבת קודש פ' בא, יו"ד שבט, אחרי חצות, תש"ל*

– סיום כתיבת ספר תורה לקבלת פני משיח צדקנו – שעורר בזה והותחל בכתיבתה – בפני כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו –

להבין ענין כתיבת ספר תורה, כמ"ש ברמב"ם^[1] שמצות עשה על כל איש ואיש^[2] מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו^[3] שנאמר^[4] ועתה כתבו לכם את השירה^[5], והמלך מצוה עליו לכתוב ספר תורה אחד לעצמו לשם המלך יתר על ספר שיהי' לו כשהוא הדיוט שנאמר^[6] והי' כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת וגו' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו גו'^[7]. והראשון שכתב ספר תורה הי' זה משה רבינו, שהוא הרעיא מהימנא של כל ישראל^[8], ואתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא^[9], וסיים אותה בערב שבת קודש, כמבואר בכ"מ^[10] – הנה כותב בזה כ"ק אדמו"ר הצ"צ^[11], שענין כתיבת ספר תורה יובן ע"פ מה שמבאר כ"ק אדמו"ר הזקן בענין ויכתוב משה, וכדלקמן.

ב) והנה כתיב^[12] אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים, ומדייק בזה כ"ק אדמו"ר הזקן בדרושי אלה מסעי^[13], שצלה"ב לשון אלה מסעי שהוא לשון רבים, ומסיים אשר יצאו מארץ מצרים, והרי מארץ מצרים הוא רק יציאה ונסיעה ראשונה (שנסעו מרעמסס לסוכות). ומבאר בזה^[14], שכל המ"ב מסעות עד חנייתם מעבר לירדן יריחו, בארץ הקודש תבנה ותכונן במהרה בימינו ע"י משיח צדקנו, הכל נקרא אשר יצאו מארץ מצרים. וע"ז אומר^[15] ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם גו' ואלה מסעיהם למוצאיהם. ומדייק בזה כ"ק אדמו"ר הזקן^[16], דצריך להבין למה גבי ויכתוב משה הקדים מוצאיהם למסעיהם (ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם) ואח"כ הפך הסדר ואמר ואלה מסעיהם למוצאיהם. ומבאר, ע"פ הידוע דתכלית כוונת ירידת הנשמה בגוף, שהנשמה ירדה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא^[17], שהו"ע מצרים דעולם, או עכ"פ מצרים דקדושה^[18], הוא צורך עלי'. והעלי' היא לדרגא שלמעלה מהמקום שממנו ירדה, כמבואר בכ"מ^[19], שדוקא בזה מובן למה היתה הירידה, כי ע"י הירידה היא מגעת לדרגא שלמעלה ממקום ירידתה. וזהו ואלה מסעיהם למוצאיהם, העלי' מלמטה למעלה, לבחינת מוצאיהם^[20]. וההקדמה והנתינת כח ע"ז הוא ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, היינו^[21] שמשה [הרעיא מהימנא, הרועה נאמן של כל ישראל בכל הדורות] כתב (וכתיבה ענינה המשכה^[22]) והמשיך מבחינת מוצאיהם, מקור נשמות ישראל, למסעיהם, בחינת הנשמה המלובשת בגוף. ואומר בזה מוצאיהם (ולא – יציאתם וכיו"ב), שענינו הוא כמו מוצא^[23], שהענין שנמשך ממנו הוא כאילו בדרך ממילא. כי מוצאיהם היא דרגא כזו שאין שייך לומר עלי' שממנה נשפע איזה ענין ונעשה בה שינוי, כ"א מוצא, בדרך ממילא^[24]. ומ"מ, משם דוקא נמשך הענין למטה, כמ"ש^[25] ויפח באפיו נשמת חיים, ומאן דנפח מתוכי' נפח מתוכיותו ומפנימיותו^[26]. ויתירה מזו, דבענין ויכתוב (משה) נכלל גם ענין החתימה, כדאיתא בגמרא^[27] בפירוש וכתב לה ספר גו'^[28], שלדעת ר' מאיר [שנקרא כן ע"ש שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה^[29]] וכתב פירושו וחתם^[30]. היינו, שמשה פעל ענין הכתיבה והחתימה דבחינת מוצאיהם למסעיהם. ועי"ז הי' אפשר להיות אח"כ והי' בפועל ואלה מסעיהם למוצאיהם, העלי' מלמטה למעלה, כנ"ל.

ג) וביאור הענין הוא (כמבואר בדרושים הנ"ל), דהנה איתא בזהר^[31] שתיקון השביעי שבי"ג תיקוני דיקנא הוא תיקון ואמת. דאף שכל הי"ג תיקוני דיקנא נמשכים מלמעלה מסדר ההשתלשלות לגמרי, שלכן י"ג מדות הרחמים הם מתקנים כל הפגמים, כמבואר באגה"ת^[32], מ"מ ה"ה נקראים תיקוני דיקנא, שערות דדיקנא. דענין השערה הוא^[33], דעם היות שיניקתה הוא מהמוחין שבתוך הגולגולת, מ"מ אופן המשכת החיות בהשערה הוא ע"י הפסק עצם הגולגולת, שזהו"ע צמצום עצום ביותר, ועד שאם יחתוך האדם שער ראשו לא ירגיש כאב כלל. והדוגמא מזה יובן למעלה, דאע"פ שההמשכה שבבחינת שערות דדיקנא היא למעלה מעלה מסדר ההשתלשלות, מ"מ אופן ההמשכה הוא בבחינת הארה בלבד שבא ע"י צמצום גדול הנקרא בשם שערות. משא"כ בתיקון השביעי די"ג תיקוני דיקנא, שהוא תיקון ואמת, בו נמשך ומתגלה האור שלא ע"י צמצום דבחינת שערות. אשר דוגמתו בהאדם למטה הוא חלק הפנים הפנוי משערות, כמבואר בזהר^[34]. ועוד זאת, שעז"נ חכמת אדם תאיר פניו^[35], דבמאור פניו של האדם ניכר החידוש של ההמשכה החדשה מבחינת החכמה, וכמו ר' אבהו^[36] שצהבו פניו מפני שמצא תוספתא חדתא^[37]. והשינוי שבפניו הוא באופן שגלוי לכל, וכדאיתא בגמרא^[38] גבי ר' יהודה שאפילו האינו-יהודי הכיר בו שהיו פניו צהובין, מפני שחכמת אדם תאיר פניו. וזהו מהחילוקים שבין ההמשכה שבשערות לההמשכה שבפנים, דאע"פ שהשערות נמשכים מהמוחין שבראש, וגם לאחר זה הן מקבלות חיות מהמוחין שבראש, ועד שעי"ז הן צומחות וגודלות, בכ"ז, מה שנראה ונגלה הם רק השערות לבד, והחיות שבתוכן אינו ניכר בהן, ועד שגם זה שהן מקבלות חיות ג"ז אינו ניכר בהן. משא"כ ההמשכה שבפנים דחכמת אדם תאיר פניו, הרי בפניו ניכרת החכמה. וזהו מה שתיקון הז' נקרא ואמת, דענין האמת הוא שאין בו שינויים^[39], כי החידוש (העילוי) דתיקון זה הוא שאינו משתנה (מתעלם) ע"י ההמשכה, שגם בהיותו נמשך הוא מאיר בגלוי.

ואולי י"ל, דזה שתיקון הז' נקרא ואמת (דענין האמת הוא שאינו משתנה) הוא גם מצד שרשו, דהבחינה שממנה באה ההמשכה דתיקון הז' היא אני הוי' לא שניתי^[40].

ד) והנה ע"פ הידוע^[41] שכל הגבוה גבוה ביותר נמשך למטה מטה ביותר, מובן, דתיקון השביעי, תיקון ואמת, נמשך בעיקר למטה. והענין הוא, דהנה אמיתית הענין דאני הוי' לא שניתי הוא בעצמותו ומהותו ית' שמציאותו^[42] הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו. כי בהגילויים^[43], שקדמה להם עילה וסיבה, אין לומר אמיתית הענין דלא שניתי, וזה גופא שקדמה להם עילה וסיבה, הרי זה שינוי, שהרי ישנו שינוי בין לפני שנמשכה מהעילה וסיבה, ובעת שנמשכה מהעילה וסיבה, ולאחר שנמשכה מהעילה וסיבה. משא"כ בעצמותו ומהותו ית' שאינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, הרי אין בו שום שינויים ח"ו, אמיתית הענין דאני הוי' לא שניתי. וענין זה נמשך בעיקר למטה, וכמו שמבאר כ"ק אדמו"ר האמצעי^[44], דזה שהיש דלמטה מרגיש שמציאותו מעצמותו, ובהרגשתו לא קדמה לו עילה וסיבה, הוא מפני ששרשו הוא מעצמותו ומהותו ית' שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, דאמיתית המציאות דיש הנברא הוא יש האמיתי. וכמבואר בארוכה בד"ה מי כמוכה לכ"ק אדמו"ר מהר"ש^[45]

[אשר, כפי שגילה כ"ק מו"ח אדמו"ר^[46] – לכל אחד מהרביים היו מאמרים קבועים אשר פעם בשתים או בשלש שנים היו חוזרים עליהם ברבים, ואחד ממאמרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש אלה – הי' ד"ה מי כמוכה],

ועד"ז מבואר ג"כ בהמשך מים רבים שלו^[47] בענין אין עוד מלבדו^[48] [נוסף על המבואר שם^[49] בענין הגדול הגבור כו'^[50] (ואמרז"ל^[51] הגדולה^[52] זו מעשה בראשית) המבואר בשער היחוד והאמונה^[53], שזה בא בהמשך להמבואר שם בתחלת ההמשך, דאע"פ שהנשמה יורדת למקום שישנם מים רבים ונהרות המבלבלים, הרי אעפ"כ מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה^[54], הנה נוסף לזה מבואר שם^[55]], דאף שהעולם הוא מציאות, בכ"ז אמיתית ענינו הוא אלקות, ודוקא למטה נראה ענין זה, כמבואר שם בארוכה. ועד"ז מבואר במאמרי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע^[56] שדוקא למטה בעוה"ז נראה ונגלה איך שאין ערוך לך, ועי"ז אנו יודעים שגם העולמות העליונים הם בבחי' אין ערוך לגבי העצמות. ועד"ז הוא גם בענין איך עוד מלבדו.

ה) והנה אמיתית הענין שהיש הנברא אמיתית מציאותו הוא יש האמיתי, עצמותו ית', קאי על נשמות ישראל כמו שהם למטה, שהרי דוקא עליהם שייך לומר התואר דיש (כי הם בבחי' מציאות), משא"כ אוה"ע וכו' אינם בבחי' מציאות^[57], כי כל ענינם הוא רק מה שהם טפלים לנש"י^[58] (כמבואר בכ"מ), ומה שאומרים דהיש הנברא הוא יש האמיתי, קאי על נשמות ישראל למטה ששרשם בעצמותו ית'. ואף שכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו (וזהו יסוד היסודות ועמוד החכמות כו')^[59], בכ"ז, הנשמות הם חלק אלוקה ממעל ממש^[60], וידועה תורת הבעש"ט^[61] שכשאתה תופס במקצת מן העצם אתה תופס בכולו. ובזה יובן גם זה שבהיות הנשמה למטה הנה אַ איד ניט ער וויל און ניט ער קען זיין אָפּגעריסן פון געטליכקייט ח"ו^[62], כי גם כמו שהוא נמצא למטה הרי באמיתת מציאותו נרגש בו כביכול אמיתית המציאות דעצמותו ומהותו ית' שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו.

ו) וזהו ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ואלה מסעיהם למוצאיהם, שמשה רבינו המשיך בחינת עצמותו ומהותו ית' (מוצאיהם) בהנשמה למטה (מסעיהם), ועי"ז נעשה אח"כ עליית הנשמה, ואלה מסעיהם למוצאיהם. וכמבואר בארוכה במאמרי יום ההילולא דיו"ד שבט^[63] (ובפרט בפרק העשרים שבו^[64]) בענין ירידת הנשמה, דלהיות שהנשמה ירדה למטה מטה, בגוף ונה"ט, לכן, בכדי שתוכל לעמוד בכל הנסיונות, ותמלא שליחותה ותפקידה, צריכה היא למדת הנצחון דוקא, ומדת הנצחון מביאה המשכת והתגלות אוצר העליון שהוא גילוי פנימיות ועצמות אין סוף ב"ה. ויתירה מזו, דע"י עבודת האדם נעשה עילוי, כביכול, גם למעלה. וכידוע תורת הרב המגיד^[65] בפי' המשנה^[66] דע מה למעלה ממך, פי' דע כל מה שלמעלה, בפרצופים וספירות העליונות, הכל הוא ממך, שתלוי בעבודת האדם. ובפרטיות יותר, מבואר בתורתו^[67] עה"פ^[68] עשה לך שתי חצוצרות כסף [שזה נאמר במשה רבינו רעיא מהימנא], חצוצרות הוא שתי חצאי צורות, שע"י עבודת האדם למטה הרי הוא פועל שלימות למעלה כביכול שתהי' צורה שלימה.

ז) והנה המשכת בחינת ואמת, תיקון הז', ע"י התיקוני דיקנא, ואח"כ ע"י העשר ספירות דאצילות וכל סדר ההשתלשלות עד לעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו^[69], הוא ע"י התורה, וכמארז"ל^[70] אין אמת אלא תורה. והנה על התורה נאמר^[71] הלא כה דברי כאש, ודרשו רז"ל^[72] מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה, היינו, שהתורה נמשכת בכל מקום, גם למטה מטה. ולא זו בלבד שהתורה נמשכת גם למטה מטה, אלא עוד זאת, שגם בהיותה למטה הרי היא כמו שהיא למעלה, באופן דכה דברי כאש. שזהו בחינת אמת, שענינה הוא כדאיתא בירושלמי^[73] [בפי' חותמו של הקב"ה אמת], שאל"ף הוא תחילת כל האותיות, ותי"ו סוף כל האותיות, ומ"ם אמצעיתם, ואין בזה שינויים כלל, שזהו"ע אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי (גם באמצעיתא) אין אלקים^[74]. ולכן ע"י התורה (שהיא אמת) נמשכת בחי' ואמת, תיקון הז', לעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו.

ח) וזהו ויכתוב משה גו', שקאי על ענין התורה, דענינו של משה הוא (כמבואר בלקוטי תורה) ענין התורה, משה קיבל תורה כו'^[75], ונקראת על שמו, כמ"ש^[76] זכרו תורת משה עבדי, הנה ע"י התורה המשיך בחינה זו, ואמת, מי"ג תיקוני דיקנא (י"ג מדות הרחמים), מרצון העליון ב"ה, עד למטה מטה, ועד לאופן דכתיבה (ויכתוב) בדיו על הקלף. והיינו, דאף שכתיבת דבר שכל בכלל, ועאכו"כ חכמתו של הקב"ה, היא ירידה גדולה^[77], וצריך להיות כו"כ צמצומים עד שיומשך בדיו על הספר כ"ב אותיות התורה, כמבואר בתניא^[78], בכ"ז לא נשתנה כאן ע"י המשכתה, ונמשכת בחינה זו עד לעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו. וזהו גם שבויכתוב (משה) נכלל (לדעת ר' מאיר) גם ענין החתימה, כנ"ל.

ובענין החותם ישנם ב' ענינים. ענין הא', שהוא נחתם על הדבר לבל ישונה^[79], בחינת אני הוי' לא שניתי [וענין זה ישנו גם בכאו"א מישראל, דזהו מ"ש^[80] אני הוי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, שאחד הפירושים בזה הוא^[81], דמכיון שאני הוי' לא שניתי לכן גם אתם בני יעקב לא כליתם]. וענין הב' שבחותם הוא^[82], דלא זו בלבד שאינו עצם האדם, כ"א שם וסימן בלבד להאדם (שהשם אין לו ערך לגבי עצמיות דבעל השם), הנה עוד זאת שכשחותמין בחותם על השעוה, הרי הוא נפרד ונבדל ממנו. שהנמשל מזה בעולמות הם עולמות בי"ע, דלאו איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון^[83], ובפרט עולם העשי' שאין למטה ממנו. והיינו, שבחינת אני הוי' לא שניתי (מוצאיהם), ענין הא' דחותם, נמשך ונחתם למטה מטה (מסעיהם), וכן ענין הב' שבחותם. וכ"ז נעשה ע"י ויכתוב משה, ע"י משה רבינו רעיא מהימנא.

ט) וזהו ענין מצות כתיבת ספר תורה, שע"ז כותב כ"ק אדמו"ר הצ"צ שהוא כענין ויכתוב משה גו', כנ"ל, כי בכל אחד ואחד מישראל ישנה בחינת משה שבו^[84] [וכמ"ש^[85] ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה, והקשה על זה בגמרא^[86], אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא (ובפרט שאח"כ מפרט בכתוב כו"כ פרטים^[87], ועד לדרשת חז"ל^[88] אל תקרי מה אלא מאה, שהוא תכלית השלימות^[89], עשר כלול מעשר^[90], וגם כמבואר בכ"מ^[91] שיש מאה אותיות בפסוק זה), ומתרץ, אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא, דמכיון שבכאו"א מישראל ישנה בחינת משה, לכן יראה היא מילתא זוטרתא אצל כאו"א^[92]]. ומכיון שבכאו"א מישראל ישנה בחינת משה שבו, לכן, ביכלתו להמשיך ע"י כתיבת ס"ת בחינת ואמת כמו שהוא באמיתית המציאות [כמ"ש ברמב"ם^[93] שהוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמיתתו], ולהמשיכה עד למטה מטה, ובאופן דחכמת אדם תאיר פניו, שכל העולם כולו יכיר בו שמצא תוספתא חדתא. ונמשך גם בכתיבה, בדיו על הקלף, שהקלף הוא קלף של בהמה (ובע"ח) והדיו נעשה מצומח ודומם, ומכל זה נעשה ספר תורה שלימה, ועד לעיני כל ישראל^[94].

ויש לומר בדרך אפשר, דזהו מה שכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורינו התחיל בכתיבת הספר תורה (ואנחנו זכינו לסיימה), כי ארז"ל^[95] משה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון, שלכן שילה, שקאי על משיח^[96], הוא בגימטריא משה^[97], וכשמצרפים אחד^[98] לשילה ה"ז בגימטריא משיח, כמבואר בשיחה הידועה מכ"ק מו"ח אדמו"ר^[99]. דהיינו, שכאשר ממשיכים בחינת אחד, שיאיר הא', אלופו של עולם, בהח' והד', שהם ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם^[100], ובאופן גלוי (דכמו שאני נכתב כך אני נקרא^[101]), ה"ז גילוי המשיח. ולכן כמו שענינו של משה הו"ע כתיבת ס"ת, כנ"ל בארוכה, י"ל שעד"ז הוא גם ענינו של משיח. ויש להוסיף בזה, דהנה משיח צדקנו נקרא מלך המשיח^[102], כמ"ש^[103] ועבדי דוד מלך עליהם, ובס"ת של מלך נאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, והרי דרשו רז"ל^[104] עה"פ^[105] למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים כל ימי חייך להביא הלילות^[106], וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח, עוה"ז ועוה"ב, שמזה מובן גם בנוגע למה שנאמר בו וקרא בו כל ימי חייו, שקאי גם על ימות המשיח.

י) והנה במעשה הרי כבר סיימנו את הספר תורה, שכ"ק מו"ח אדמו"ר קרא לו ס"ת של משיח, ואינו רק מחוסר זמן, ובקרוב ממש נזכה לביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, ואז יהי' גילוי תורתו של משיח. דאע"פ שג"ז כבר ניתן למשה מסיני בעת מתן תורה, כי מתן תורה לא יהי' עוד הפעם, כמבואר בכ"מ^[107], הרי במ"ת הי' זה בהעלם, ולעתיד לבוא יהי' גילוי תורתו של משיח, ישקני מנשיקות פיהו^[108]. וההכנה לזה היא, טועמי' חיים זכו בערב שבת קודש אחר חצות דהשיתא^[109] אלפי שני דהוה עלמא^[110], שאז הי' כ"ק מו"ח אדמו"ר, לאחרי גילוי האריז"ל, ואח"כ גילוי הבעש"ט והה"מ, ואח"כ גילוי כ"ק אדמו"ר הזקן וממלאי מקומו עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר, שכל זה הוא ההכנה וההקדמה והכלי אשר, בקרוב ממש, כשכאו"א ישלים את עניניו, נזכה שתתגלה בפועל הנתינת כח של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורינו, ויקויים תקותו ורצונו, שעם ספר תורה זה נצא לקבל פני משיח צדקנו, ובשמחה ובטוב לבב, ושמחת עולם על ראשם^[111], ובאופן דבנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו^[112], בקרוב ממש, וגם בלשון תרגום, בעגלא דידן^[113].

**********