Right Click Here and click save as to download

(א) יֵשׁ מַעֲלִין אֶת הַמִּקְוֶה

יש מעלין - משלימין לארבעים סאה:

וְלֹא פוֹסְלִין,

ולא פוסלין - בשלשה לוגין שאובין. וכולהו מפרש כיצד:

פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין, לֹא מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין.

אֵלּוּ מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין, הַשֶּׁלֶג, וְהַבָּרָד, וְהַכְּפוֹר,

הכפור - גשמים שיורדין נקפים:

וְהַגְּלִיד,

גליד - מים שקפאו על פני הארץ או על פני המים:

וְהַמֶּלַח, וְהַטִּיט הַנָּרוֹק.

טיט הנרוק - טיט רך ורקיק שנעשה כמו רוק:

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דָּן כְּנֶגְדִּי לוֹמַר, הַשֶּׁלֶג אֵינוֹ מַעֲלֶה אֶת הַמִּקְוֶה.

וְהֵעִידוּ אַנְשֵׁי מֵידְבָא מִשְּׁמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם, צְאוּ וְהָבִיאוּ שֶׁלֶג וַעֲשׂוּ מִקְוֶה בַּתְּחִלָּה.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, אֶבֶן הַבָּרָד, כַּמַּיִם.

אבן הברד כמים - כמים שאובים, דאמרינן לקמן "פוסלים ולא מעלים".

ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי.

והלכה כעדותן של אנשי מידבא שעושין מקוה מן השלג אפילו לכתחילה:

כֵּיצַד מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין, מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר אַחַת, נָפַל מֵהֶם סְאָה לְתוֹכוֹ וְהֶעֱלָהוּ, נִמְצְאוּ מַעֲלִין

נמצאו מעלין - שהשלימוהו:

וְלֹא פוֹסְלִין:

ולא פוסלין - בשלשה לוגין שאובין.

שהרי סאה היא הרבה יותר משלשה לוגין, ולא נפסל המקוה בכך:

 

(ב) אֵלּוּ פוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין, הַמַּיִם בֵּין טְמֵאִים בֵּין טְהוֹרִים,

המים - שאובין. בין טמאין בין טהורים:

וּמֵי כְבָשִׁים

מי כבשים - מים שכבשו בהן זיתים או מיני ירקות:

וּמֵי שְׁלָקוֹת,

ומי שלקות - מים ששלקו בהן שלקות:

וְהַתֶּמֶד

והתמד - חרצנים וזגים או שמרים שנתן עליהן מים:

עַד שֶׁלֹּא הֶחְמִיץ,

עד שלא החמיץ - דאם החמיץ, נידון כמי פירות:

כֵּיצַד פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין, מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר קֹרְטוֹב

קרטוב - אחד מששים וארבעה בלוג:

וְנָפַל מֵהֶן קֹרְטוֹב לְתוֹכוֹ, לֹא הֶעֱלָהוּ, פּוֹסְלוֹ בִּשְׁלשָׁה לֻגִּין.

אֲבָל שְׁאָר הַמַּשְׁקִין, וּמֵי פֵרוֹת, וְהַצִּיר, וְהַמֻּרְיָס, וְהַתֶּמֶד מִשֶּׁהֶחְמִיץ, פְּעָמִים מַעֲלִין

פעמים מעלין - כדמפרש, כשיש במקוה ארבעים סאה מים כשרים, ונתן בו סאה מי פירות, ואחר כך נטל סאה ממנו מים ומי פירות מעורבין יחד, הרי כל הסאה של מי פירות שנשארה במקוה משלימים את המקוה:

וּפְעָמִים שֶׁאֵינָן מַעֲלִין.

פעמים אין מעלין - כדקתני במקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת:

כֵּיצַד, מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר אַחַת, נָפַל לְתוֹכוֹ סְאָה מֵהֶם, לֹא הֶעֱלָהוּ.

הָיוּ בוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, נָתַן סְאָה וְנָטַל סְאָה, הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר:

 

(ג) הֵדִיחַ בּוֹ סַלֵּי זֵיתִים וְסַלֵּי עֲנָבִים, וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו, כָּשֵׁר.

ושינו את מראיו כשר - דהדחת כלים לא חשיבא שינוי מראה:

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מֵי הַצֶּבַע פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בִּשְׁלשָׁה לֻגִּין, וְאֵינָן פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה.

ואין פוסלים אותו בשינוי מראה - משום דצבעא לית ביה מששא:

נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן וּמֹחַל,

מוחל - מים היוצאים מן הזיתים:

וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו, פָּסוּל.

כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, יַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים

ימתין עד שירדו גשמים - דלמלאות בכתף אי אפשר דבחסר עסקינן, שהוא נפסל בשלשה לוגין:

וְיַחְזְרוּ מַרְאֵיהֶן לְמַרְאֵה הַמָּיִם.

הָיוּ בוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, מְמַלֵּא בַּכָּתֵף

ממלא בכתף - דמקוה שלם אין השאובים פוסלין אותו לעולם:

וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ עַד שֶׁיַּחְזְרוּ מַרְאֵיהֶן לְמַרְאֵה הַמָּיִם:

 

(ד) נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן אוֹ מֹחַל וְשִׁנּוּ מִקְצָת מַרְאָיו, אִם אֵין בּוֹ מַרְאֵה מַיִם אַרְבָּעִים סְאָה, הֲרֵי זֶה לֹא יִטְבּוֹל בּוֹ:

אם אין בו מראה מים ארבעים סאה - אם אין במקוה ארבעים סאה שיש בהן מראה מים, לא יטבול באותו מקוה אפילו באותו צד שיש בו מראה מים. ואם טבל, לא עלתה לו טבילה:

 

(ה) שְׁלשָׁה לֻגִּין מַיִם, וְנָפַל לְתוֹכָן קֹרְטוֹב יַיִן, וַהֲרֵי מַרְאֵיהֶן כְּמַרְאֵה הַיַּיִן, וְנָפְלוּ לַמִּקְוֶה, לֹא פְסָלוּהוּ.

ונפלו למקוה לא פסלוהו - הואיל והן נראין כיין, ומי פירות אין פוסלין בשלשה לוגין:

שְׁלשָׁה לֻגִּין מַיִם חָסֵר קֹרְטוֹב, וְנָפַל לְתוֹכָן קֹרְטוֹב חָלָב, וַהֲרֵי מַרְאֵיהֶן כְּמַרְאֵה הַמַּיִם, וְנָפְלוּ לַמִּקְוֶה, לֹא פְסָלוּהוּ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַמַּרְאֶה:

הכל הולך אחר המראה - אף על פי שאין החלב פוסל המקוה ואין במים שיעור שלשה לוגין לפסול, מכ מקום כיון שיש כאן שלשה לוגין שנראין כמים, חשבינן להו כאילו כולן מים, ופוסלין. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי:

 

(ו) מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מְכֻוָּנוֹת, יָרְדוּ שְׁנַיִם וְטָבְלוּ זֶה אַחַר זֶה, הָרִאשׁוֹן טָהוֹר וְהַשֵּׁנִי טָמֵא.

השני טמא - דודאי חסר שיעור המקוה בטבילתו של ראשון:

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיוּ רַגְלָיו שֶׁל רִאשׁוֹן נוֹגְעוֹת בַּמַּיִם, אַף הַשֵּׁנִי טָהוֹר.

אף השני טהור - דאמרינן גוד אחית, והוי כאילו המים שהעלה הראשון בגופו הן מחוברין למי מקוה ולא נחסר משיעורו כלום.

ופירשו בגמרא דחגיגה (דף יט) דלא טיהר ר' יהודה אלא במעלות דרבנן, כגון שהיה טהור לחולין וטבל להיות טהור למעשר, או שהיה טהור למעשר וטבל להיות טהור לתרומה.

אבל לעלות מטומאה גמורה לטהרה, דברי הכל טמא.

ואין הלכה כר' יהודה:

הִטְבִּיל בּוֹ אֶת הַסָּגוֹס

סגוס - בגד צמר עב, וקורין לו בערבי אלבורנו"ם, ובולע מים הרבה:

וְהֶעֱלָהוּ, מִקְצָתוֹ נוֹגֵעַ בַּמַּיִם, טָהוֹר.

מקצתו נוגע במים טהור - ובמקוה שיש בו ארבעים סאה מצומצמות איירי, וטבל בו אדם לאחר שהטביל בו את הסגוס, טהור האיש הטובל אע"פ שנחסר שיעור מקוה בטבילת הסגוס, מאחר שמקצת הסגוס נוגע במים, ור' יהודה היא דסבירא ליה אמרינן גוד אחית:

הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל עוֹר, כֵּיוָן שֶׁהִגְבִּיהַּ שִׂפְתוֹתֵיהֶם מִן הַמַּיִם, הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָן שְׁאוּבִין.

המים שבתוכן שאובים - וחוזרים ופוסלים את המקוה בשלשה לוגים, שהרי לא היו בו אלא ארבעים סאה מכוונות ונתחסר כשהגיבה שפתותיהן מן המים:

כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, מַטְבִּילָן וּמַעֲלֶה אוֹתָם דֶּרֶךְ שׁוּלֵיהֶם:

ומעלה אותם דרך שוליהם - כדי שלא יפלו המים שבתוכן למקוה ויפסלו כל מימיו:

 

(ז) הִטְבִּיל בּוֹ אֶת הַמִּטָּה,

הטביל בו את המטה - שרגליה גבוהות ואי אפשר להטבילה כולה כאחת במקוה קטן כזה ששיעורו מצומצם, אלא אם כן רגליה שוקעות בטיט:

אַף עַל פִּי שֶׁרַגְלֶיהָ שׁוֹקְעוֹת בַּטִּיט הֶעָבֶה,

העבה - שאינו נרוק ואין מטבילין בו:

טְהוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם מְקַדְּמִין.

שהמים מקדמין - להטביל הרגלים קודם שישקעו בטיט ובמים הוטבלו:

מִקְוֶה שֶׁמֵּימָיו מְרֻדָּדִין,

שמימיו מרודדים - שאין המים עמוקים מחמת שהמקוה רחב והמים מתפשטים בכולו. ואע"פ שיש בו ארבעים סאה, אין כל גופו מתכסה במים בבת אחת:

כּוֹבֵשׁ

כובש - לצד אחד של מקוה:

אֲפִלּוּ חֲבִלֵי עֵצִים, אֲפִלּוּ חֲבִילֵי קָנִים, כְּדֵי שֶיִתְפְּחוּ הַמַּיִם, וְיוֹרֵד וְטוֹבֵל.

אפילו חבילי עצים וקנים - ואע"ג דנראה כמקוה שחלקו, אפילו הכי הואיל והמים נכנסין ביניהן לא הוי חלוק.

וכובש דנקט, מפני שהעצים והקנים צפים על פני המים וצריך לכבוש עליהם אבנים כדי שיכנסו תחת המים:

מַחַט שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל מַעֲלוֹת הַמְּעָרָה, הָיָה מוֹלִיךְ וּמֵבִיא בַּמַּיִם,

היה מוליך ומביא במים - מנענע המים בידיו:

כֵּיוָן שֶׁעָבַר עָלֶיהָ הַגַּל, טְהוֹרָה:

כיון שעבר הגל - של מים על המעלה של מקוה שהמחט מונח בה וצפו מי הגל על המחט, טהורה.

ולפי שהמחט דקה וקטנה וירא פן תפול במים, דרך להטבילה כן: