סידור אדה"ז:

סימן סדר של פסח

קַדֵּשׁ. וּרְחַץ. כַּרְפַּס. יַחַץ. מַגִּיד. רָחְצָה .מוֹצִיא. מַצָּה. מָרוֹר. כּוֹרֵך. שֻׁלְחָן עוֹרְֵך. צָפוּן. בֵּרְַך. הַלֵּל. נִרְצָה

לקוטי טעמים ומנהגים:

סימן סדר של פסח קדש כו'. במחזור ויטרי סימן סה הובאו סימנים אלו ב"סדר ערוך שסידר ר' שלמה בר יצחק זצ"ל" - רש"י (וי"א כי אחד מבעלי התוספות ר' שמואל מפלייזא - מפלייש - הובא באור זרוע סימן רנ"ו - חבר הסימן קדש ורחץ כו'. שד"ל^[1] בשם כת"י).

ובפרדס לרש"י, בהגהות מיימונית (על סדר הגדה שברמב"ם) ובאבודרהם הובאו עוד סימני סדר של פסח בנוסחאות שונות. אבל בפרי עץ חיים (שער חג המצות פרק ו,ז), במ"ח ובסידור האריז"ל מבאר סדרו של פסח על פי הסימן קדש ורחץ כו'.

והאלשיך. חיד"א ועוד פירשוהו על דרך המוסר^[2].

ורחץ תיבה זו בתוספות וא"ו - למען שיהיו כל התיבות שבסימן זה בני שתי תנועות. ובסי' הר"ש רשקוב וקול יעקב איתא רחץ בלא וא"ו, ואולי מנקדים רַחַץ בשני פתחין.

עוד יש לומר תוספת הוא"ו להדגיש שצריך להיות קדש ואח"כ רחץ אף למי שאין נוהג כן בשאר ימות השנה (וכדעת הט"ז וחק יעקב ריש סימן תע"ג), או שאף שרוחץ קודם קדש (כדעת הב"ח שם) חוזר ורוחץ (שמחת הרגל). 

מאבא מארי ז"ל שמעתי על דרך הסוד לבאר דיוק הוא"ו ועוד שינוי שישנו בשתי תיבות אלו^[3], אשר רק הם נאמרו בלשון ציווי ולא סיפור, כי קדש ורחץ רומזין על ג' ראשונות [חכמה, בינה, דעת] דחכמה (קדושה [=קדש]) וד' ראשונות [חכמה בינה דעת, חסד] דבינה (טהרה, רחיצה [=ורחץ]) שלא הי' בהם פירוד ושבירה, כי לקחם עתיק לחלקו. מה שאין כן י"ג בחי' הנשארות מהם. [היינו, חסד, גבורה, תפארת, נצח הוד, יסוד ומלכות דחכמה. וגבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, ומלכות דבינה] וזהו אשר קדש ורחץ בא בוא"ו החיבור. וגם רק הם באים בלשון ציווי - רמז רמזו לקדש ולרחוץ מהבחי' העליונות [היינו עתיק] את שאר י"ג בחי', הנרמזות בי"ג הסמנים: כרפס כו' נרצה [כי בסך הכל ישנם טו סימנים, וממשיכים משני הסימנים קדש ורחץ = עתיק, לי"ג הסימנים = יג בחינות שהי' בהם שבירה]

רחצה. יש שרצו להגי' רַחַץ (בשני פתחין), אבל במחזור ויטרי, אבודרהם, פרי עץ חיים, מ"ח^[4], סידור האריז"ל, סידור שלה, סידור יעבץ וכו' איתא רחצה, וראה בפרי עץ חיים טעם הדבר.