קדש. בכל התיבות של הסימן קדש ורחץ הביא אדה"ז בכאו"א במקומה גם פירוש התיבה וכמו ורחץ ונט"י ואינומברך וכה"ג, מלבד בתיבת קדש הלל נרצה. וי"ל הטעם מפני שאין כל חדוש בפירוש תיבות אלו.
ואף שבשו"ע שלו (ריש סי' תע"ג) העתיק מ"ש ברמ"א (שם) וכתב "ואם אפשר טוב שלא ימזוג הבעה"ב בעצמו אלא אחר ימזוג לו שיהא לו כמשרתו, כלומר דרך חירות ושררות זכר ליצ"מ", י"ל דכיון שאין זה אלא אם אפשר לא העתיקו בסידורו (ומה שתירץ בשעה"כ דדין אחר מוזג לו הוא דוקא ביינות חזקים שטרחא רבה בדבר כי צריך להביא מים למזיגה משא"כ ביינות שלנו כאו"א מוזג לעצמו - צ"ע, כי פשיטא דגם ביינות שלנו אם אחר ימזוג לו ה"ז ענין של עשירות וא"כ ה"ז דרך חירות ושררות זכר ליצי"מ ומנין לנו לחלק בזה? ועוד דא"כ למה לא אשתמיט בנ"כ השו"ע ובשו"ע אדה"ז לכתוב דביינות שלנו כאו"א מוזג לעצמו וכמו שחילקו דין יינות שלנו בסי' רד, רעב תעב.
[בסידור תורה אור, ובסידורים ישנים של תהילות ה', נמצא כאן הלשון, "מוזגין לו כוס ראשון". (איןלי עכשיו הסידור לעיין בו בדיוק הלשון, אבל משהו כעין זה נמצא שם). אבל נראה שבדפוסים הנכונים לא נמצא כלל כמ"ש אדמו"ר כאן. וכן לקמן בכוס שני, בפיסקא לאחר מה נשתנה משמיט את המילה "לו" שם, ומציין להערתו כאן, וז"ל ומוזגין לו תיבת לו - טעות הדפוס, ובסידור קאפוסט הראשון שהגיהו אדה"ז אינה וכן השמיטה בשו"ע שלו (שער הכולל, וראה לעיל פיסקא קדש)". וזה מתאים עם מ"ש אדה"ז בכוס שלישי וכוס רביעים בלי "לו".
אבל קצת קשה כי מהלשון בכוס שני, "ומוזגין כוס ב', וכאן הבן שואל מה נשתנה" ובבירך כתב "ואח"כ מוזגין כוס שלישי, ואומר עליו בהמ"ז", ובכוס רביעי כותב "מוזגין כוס ד' ופותחין הדלת", כיון שבכל הכוסות מדגיש כוס שני, שלישי, רביעי, לכאורה מתאים שיכתוב ג"כ, "כוס ראשון", כי איך יהי' כוס שני וכו'בלי כוס ראשון? רציתי לעיין בזה עוד]