Download Here

א וַיִּשְׁלַ֣ח יְהוֹשֻֽׁעַ־בִּן־נ֠וּן מִֽן־הַשִּׁטִּ֞ים שְׁנַֽיִם־אֲנָשִׁ֤ים מְרַגְּלִים֙ חֶ֣רֶשׁ לֵאמֹ֔ר לְכ֛וּ רְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְאֶת־יְרִיח֑וֹ וַיֵּ֨לְכ֜וּ וַ֠יָּבֹאוּ בֵּית־אִשָּׁ֥ה זוֹנָ֛ה וּשְׁמָ֥הּ רָחָ֖ב וַיִּשְׁכְּבוּ־שָֽׁמָּה׃

(א) וישלח יהושע וגו' - על כרחי אני צריך לומר, שבתוך ימי אבל משה שלחם.

שהרי לסוף ג' ימים שתמו ימי אבל משה, עברו את הירדן.

- שמשם אנו למדים, שמת משה בז' אדר, כשאתה מונה ל"ג למפרע, מיום שעלו מן הירדן, "בעשור לחדש הראשון" -.

ועל כרחך משנשתלחו המרגלים, לא עברו את הירדן עד יום החמישי.

שנאמר: [פסוק כב] "וישבו שם שלשת ימים עד שבו הרודפים". בו בלילה, [פסוק כג] "ויעברו ויבאו אל יהושע בן נון". [פרק ג, א] "וישכם יהושע בבוקר ויסעו מהשטים", הרי יום ד'. [שם]"וילינו שם טרם יעברו". נמצא שלא עברו עד יום ה'.

 

חרש - ברז, כך תרגם יונתן.

אמר להם: "עשו עצמכם כחרשים, כדי שלא יסתירו דבריהם מפניכם".

דבר אחר: "חרש" - חרס.

הטעינו עצמיכם קדרות, כדי שתהיו נראין כקדרין.

 

ראו את הארץ ואת יריחו - והלא יריחו בכלל היתה ולמה יצאת?

אלא שהיתה קשה כנגד כולם, לפי שהיתה יושבת על הספר.

וכיוצא בו (שמואל ב ב, ל): "ויפקדו מעבדי דוד תשעה עשר איש ועשהאל".

והלא עשהאל בכלל היה, ולמה יצא?

אלא שהיה קשה כנגד כולם.

כיוצא בו (מלכים א יא, א): "והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה".

והלא בת פרעה בכלל היתה, ולמה יצאת?

אלא שהיה מחבבה כנגד כולם, וכלפי חטא שהחטיאה אותו יותר מכולן.

כך שנויה בספרי (עקב נב):

 

אשה זונה - תרגם יהונתן: "פונדקיתא", מוכרת מיני מזונות:

 

ב וַיֵּ֣אָמַ֔ר לְמֶ֥לֶךְ יְרִיח֖וֹ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה אֲ֠נָשִׁים בָּ֣אוּ הֵ֧נָּה הַלַּ֛יְלָה מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַחְפֹּ֥ר אֶת־הָאָֽרֶץ׃

(ב) לחפור - לרגל, כמו (איוב לט, כט): "משם חפר אוכל":

 

ג וַיִּשְׁלַח֙ מֶ֣לֶךְ יְרִיח֔וֹ אֶל־רָחָ֖ב לֵאמֹ֑ר ה֠וֹצִיאִי הָֽאֲנָשִׁ֨ים הַבָּאִ֤ים אֵלַ֨יִךְ֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ לְבֵיתֵ֔ךְ כִּ֛י לַחְפֹּ֥ר אֶת־כָּל־הָאָ֖רֶץ בָּֽאוּ׃

 

ד וַתִּקַּ֧ח הָֽאִשָּׁ֛ה אֶת־שְׁנֵ֥י הָֽאֲנָשִׁ֖ים וַֽתִּצְפְּנ֑וֹ וַתֹּ֣אמֶר ׀ כֵּ֗ן בָּ֤אוּ אֵלַי֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָדַ֖עְתִּי מֵאַ֥יִן הֵֽמָּה׃

(ד) ותצפנו - יש מקראות מדברים על הרבים כיחיד, לפי שמיהרה בהטמנתם, ובמקום צר, כאילו היה יחידי.

ומדרש אגדת תנחומא (שלח א) יש: פנחס וכלב היו, ופנחס עמד לפניהם ולא ראוהו, לפי שהיה כמלאך.

דבר אחר: ותצפנו, כל אחד ואחד בפני עצמו.

ודוגמתו מצינו (משלי כז ט): "שמן וקטרת ישמח לב", ולא אמר ישמחו לב:

 

ה וַיְהִ֨י הַשַּׁ֜עַר לִסְגּ֗וֹר בַּחֹ֨שֶׁךְ֙ וְהָֽאֲנָשִׁ֣ים יָצָ֔אוּ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי אָ֥נָה הָֽלְכ֖וּ הָֽאֲנָשִׁ֑ים רִדְפ֥וּ מַהֵ֛ר אַֽחֲרֵיהֶ֖ם כִּ֥י תַשִּׂיגֽוּם׃

 

ו וְהִ֖יא הֶֽעֱלָ֣תַם הַגָּ֑גָה וַֽתִּטְמְנֵם֙ בְּפִשְׁתֵּ֣י הָעֵ֔ץ הָֽעֲרֻכ֥וֹת לָ֖הּ עַל־הַגָּֽג׃

(ו) בפשתי העץ - פשתים בגבעוליהן:

 

ז וְהָֽאֲנָשִׁ֗ים רָֽדְפ֤וּ אַֽחֲרֵיהֶם֙ דֶּ֣רֶךְ הַיַּרְדֵּ֔ן עַ֖ל הַֽמַּעְבְּר֑וֹת וְהַשַּׁ֣עַר סָגָ֔רוּ אַֽחֲרֵ֕י כַּֽאֲשֶׁ֛ר יָֽצְא֥וּ הָרֹֽדְפִ֖ים אַֽחֲרֵיהֶֽם׃

(ז) על המעברות - מקום מעבר המים.

שהיו סבורים שחזרו לאחוריהם אל ערבות מואב, והירדן מפסיק בינתים.

 

והשער סגרו - השוערים:

 

ח וְהֵ֖מָּה טֶ֣רֶם יִשְׁכָּב֑וּן וְהִ֛יא עָֽלְתָ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם עַל־הַגָּֽג׃

 

ט וַתֹּ֨אמֶר֙ אֶל־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ וְכִֽי־נָפְלָ֤ה אֵֽימַתְכֶם֙ עָלֵ֔ינוּ וְכִ֥י נָמֹ֛גוּ כָּל־יֹֽשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפְּנֵיכֶֽם׃

 

י כִּ֣י שָׁמַ֗עְנוּ אֵ֠ת אֲשֶׁר־הוֹבִ֨ישׁ יְהוָ֜ה אֶת־מֵ֤י יַם־סוּף֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם בְּצֵֽאתְכֶ֖ם מִמִּצְרָ֑יִם וַֽאֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֡ם לִשְׁנֵי֩ מַלְכֵ֨י הָֽאֱמֹרִ֜י אֲשֶׁ֨ר בְּעֵ֤בֶר הַיַּרְדֵּן֙ לְסִיחֹ֣ן וּלְע֔וֹג אֲשֶׁ֥ר הֶֽחֱרַמְתֶּ֖ם אוֹתָֽם׃

 

יא וַנִּשְׁמַע֙ וַיִּמַּ֣ס לְבָבֵ֔נוּ וְלֹא־קָ֨מָה ע֥וֹד ר֛וּחַ בְּאִ֖ישׁ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם ה֤וּא אֱלֹהִים֙ בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּֽחַת׃

(יא) ולא קמה עוד רוח באיש - אפילו לשכב עם אשה.

אמרו: "אין לך כל שר ונגיד שלא בא אל רחב הזונה, ובת עשר שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וזנתה כל ארבעים שנה" (זבחים קטז, ב):

 

יב וְעַתָּ֗ה הִשָּֽׁבְעוּ־נָ֥א לִי֙ בַּֽיהוָ֔ה כִּֽי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד וַֽעֲשִׂיתֶ֨ם גַּם־אַתֶּ֜ם עִם־בֵּ֤ית אָבִי֙ חֶ֔סֶד וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת׃

(יב) אות אמת - שתעשו כשתבאו ותכבשו את העיר, שתכירו האות ותחיוני:

 

יג וְהַֽחֲיִתֶ֞ם אֶת־אָבִ֣י וְאֶת־אִמִּ֗י וְאֶת־אַחַי֙ וְאֶת־אחותי (אַחְיוֹתַ֔י) וְאֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֑ם וְהִצַּלְתֶּ֥ם אֶת־נַפְשֹׁתֵ֖ינוּ מִמָּֽוֶת׃

 

יד וַיֹּ֧אמְרוּ לָ֣הּ הָֽאֲנָשִׁ֗ים נַפְשֵׁ֤נוּ תַחְתֵּיכֶם֙ לָמ֔וּת אִ֚ם לֹ֣א תַגִּ֔ידוּ אֶת־דְּבָרֵ֖נוּ זֶ֑ה וְהָיָ֗ה בְּתֵת־יְהוָ֥ה לָ֨נוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְעָשִׂ֥ינוּ עִמָּ֖ךְ חֶ֥סֶד וֶֽאֱמֶֽת׃

 

טו וַתּֽוֹרִדֵ֥ם בַּחֶ֖בֶל בְּעַ֣ד הַֽחַלּ֑וֹן כִּ֤י בֵיתָהּ֙ בְּקִ֣יר הַֽחוֹמָ֔ה וּבַֽחוֹמָ֖ה הִ֥יא יוֹשָֽׁבֶת׃

(טו) ותורידם בחבל בעד החלון - באותו חבל וחלון היו הנואפים עולין אליה.

אמרה: "רבונו של עולם, באלו חטאתי, באלו תמחול לי" (זבחים שם):

 

טז וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הָהָ֣רָה לֵּ֔כוּ פֶּֽן־יִפְגְּע֥וּ בָכֶ֖ם הָרֹֽדְפִ֑ים וְנַחְבֵּתֶ֨ם שָׁ֜מָּה שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים עַ֚ד שׁ֣וֹב הָרֹֽדְפִ֔ים וְאַחַ֖ר תֵּֽלְכ֥וּ לְדַרְכְּכֶֽם׃

(טז) עד שוב הרודפים - ראתה ברוח הקדש שישובו לסוף שלשת ימים. (ספרי דברים כב):

 

יז וַיֹּֽאמְר֥וּ אֵלֶ֖יהָ הָֽאֲנָשִׁ֑ים נְקִיִּ֣ם אֲנַ֔חְנוּ מִשְּׁבֻֽעָתֵ֥ךְ הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר הִשְׁבַּעְתָּֽנוּ׃

(יז) נקיים אנחנו - הרי אנו תולין הדבר בך לעשות האות הזה:

 

יח הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ בָאִ֖ים בָּאָ֑רֶץ אֶת־תִּקְוַ֡ת חוּט֩ הַשָּׁנִ֨י הַזֶּ֜ה תִּקְשְׁרִ֗י בַּֽחַלּוֹן֙ אֲשֶׁ֣ר הֽוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ וְאֶת־אָבִ֨יךְ וְאֶת־אִמֵּ֜ךְ וְאֶת־אַחַ֗יִךְ וְאֵת֙ כָּל־בֵּ֣ית אָבִ֔יךְ תַּֽאַסְפִ֥י אֵלַ֖יִךְ הַבָּֽיְתָה׃

(יח) את תקות - לשון קו וחבל:

 

יט וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ ׀ הַח֛וּצָה דָּמ֥וֹ בְרֹאשׁ֖וֹ וַֽאֲנַ֣חְנוּ נְקִיִּ֑ם וְ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר יִֽהְיֶ֤ה אִתָּךְ֙ בַּבַּ֔יִת דָּמ֣וֹ בְרֹאשֵׁ֔נוּ אִם־יָ֖ד תִּֽהְיֶה־בּֽוֹ׃

(יט) דמו בראשו - עון הריגתו על ראשו תהא, כי הוא יגרום מיתתו.

 

דמו בראשנו - עון הריגתו תהא עלינו:

 

כ וְאִם־תַּגִּ֖ידִי אֶת־דְּבָרֵ֣נוּ זֶ֑ה וְהָיִ֣ינוּ נְקִיִּ֔ם מִשְּׁבֻֽעָתֵ֖ךְ אֲשֶׁ֥ר הִשְׁבַּעְתָּֽנוּ׃

 

כא וַתֹּ֨אמֶר֙ כְּדִבְרֵיכֶ֣ם כֶּן־ה֔וּא וַֽתְּשַׁלְּחֵ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ וַתִּקְשֹׁ֛ר אֶת־תִּקְוַ֥ת הַשָּׁנִ֖י בַּֽחַלּֽוֹן׃

 

כב וַיֵּֽלְכוּ֙ וַיָּבֹ֣אוּ הָהָ֔רָה וַיֵּ֤שְׁבוּ שָׁם֙ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים עַד־שָׁ֖בוּ הָרֹֽדְפִ֑ים וַיְבַקְשׁ֧וּ הָרֹֽדְפִ֛ים בְּכָל־הַדֶּ֖רֶךְ וְלֹ֥א מָצָֽאוּ׃

 

כג וַיָּשֻׁ֜בוּ שְׁנֵ֤י הָֽאֲנָשִׁים֙ וַיֵּֽרְד֣וּ מֵֽהָהָ֔ר וַיַּֽעַבְרוּ֙ וַיָּבֹ֔אוּ אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נ֑וּן וַ֨יְסַפְּרוּ־ל֔וֹ אֵ֥ת כָּל־הַמֹּֽצְא֖וֹת אוֹתָֽם׃

(כג) ויעברו - את הירדן:

 

כד וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ כִּֽי־נָתַ֧ן יְהוָ֛ה בְּיָדֵ֖נוּ אֶת־כָּל־הָאָ֑רֶץ וְגַם־נָמֹ֛גוּ כָּל־יֹֽשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפָּנֵֽינוּ׃ {ס}