הִלְכוֹת סַנְהֶדְּרִין פֵּרֶק ט
א סַנְהדְּרֵי שֶׁפָּתְחוּ כֻּלָּן - [ודנו] בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת - תְּחִלָּה, וְאָמְרוּ כֻּלָּן חַיָּב - הֲרֵי זֶה פָּטוּר.
עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם מִקְצָת מְזַכִּין שֶׁיְּהַפְּכוּ בִּזְכוּתוֹ, וְיִרְבּוּ הַמְּחַיָּבִין; וְאַחַר כָּךְ יֵהָרֵג.
ב סַנְהדְּרֵי קְטַנָּה שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת - שְׁנֵים עָשָׂר אוֹמְרִים זַכָּאי, וְאַחַד עָשָׂר אוֹמְרִים חַיָּב - הֲרֵי זֶה זַכָּאי. [כי הולכין אחר הרוב לזכות]
שְׁנֵים עָשָׂר אוֹמְרִים חַיָּב, וְאַחַד עָשָׂר אוֹמְרִים זַכָּאי, [כי רוב של אחד אינו מספיק לחייב, וצריך עכ"פ שנים יותר מחייבין בכדי לחייב. ולכן יוֹסִיפוּ עוד שְׁנַיִם דיינים. ועכשיו אם יהיה רוב של שנים לחייב - חייב. ועיין בהמשך אם עדיין יש ספק. וכשמוסיפים דיינים, צריך תמיד להוסיף שנים דוקא, כי הדיינים צריכים עוה"פ לדון עם הדיינים שניתוספו, וכל דיין יעמיק יותר בדינו כשיודע שאפשר ששנים יהיו נגדו, משא"כ אם יהי' רק אחד כנגדו, לא ידייק כל כך]
אוֹ שֶׁאָמְרוּ אַחַד עָשָׂר זַכָּאי וְאַחַד עָשָׂר חַיָּב, וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, [באופן כזה, כיון שאין רוב לזכאי - אין לזכותו, אבל גם אין רוב של שנים לחייבו א"כ אין לחייבו. א"כ יוסיפו שנים, אולי יהי' רוב של שנים לחייבו, ואולי יהי' רוב לזכותו.]
אַפִלּוּ שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים [מהבי"ד של כג] מְזַכִּין [א"כ יש כאן רוב מזכין, ולכאורה הי' צריך לזכותו] אוֹ מְחַיָּבִין [א"כ יש כאן רוב מחייבין ולכאורה הי' צריך לחייבו, אבל כיון שהאחד אומר אינו יודע, א"כ נמצא שאין כאן בי"ד של כ"ג רק של כב, או מזכין או מחייבין, ואין זה בי"ד, ולכן אין לחייב או לזכות עד שיוסיפו שנים], וְהָאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ -
יוֹסִיפוּ שְׁנַיִם. [ובהוספת דיינים לא איכפת לנו שיהי' בי"ד שקול, כמבואר במפרשים]
[עכשיו מסביר הרמב"ם הטעם, למה לא נחשב זה שאומר אינו יודע, לדיין. ובמקרה של 22 מזכים או מחייבים מוסיפים שני דיינים, לפי ש] זֶה שֶׁאָמַר אֵינִי יוֹדֵעַ, הֲרֵי הוּא כְּמִי שְׁאֵינוּ, [כיון שאומר אינו יודע. ואם תאמר למה אנו חושבים אותו כאילו אינו, הרי יכול להיות שבהמשך ידע? ולכן ממשיך הרמב"ם שכיון שאינו יכול ללמד חובה אח"כ, ועכשיו אומר אינו יודע הרי הוא כמי שאינו] שֶׁהֲרֵי אֵינוּ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד חוֹבָה.
[לא הבנתי הרי גם הדיינים המזכים, אף שגם הם אינו חוזרים ומלמדים חובה, מ"מ הרי בגמר דין גם הם מלמדים חובה כמבואר ברמב"ם בפרק הבא פרק י הלכה ג, א"כ למה אנו חושבים זה שאומר אינו יודע, כמי שאינו?]
וְנִמְצְאוּ אַחַר הַתּוֹסֶפֶת אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים,חוּץ מִזֶּה הַמִּסְתַּפֵּק.
אָמְרוּ [לפי התויו"ט הגירסא הוא "שלשה עשר", והיינו שהספק שינה את דעתו לזכות, ואומר זכאי - מועיל הוא להרוב] שְׁנֵים עָשָׂר זַכָּאי, וּשְׁנֵים עָשָׂר חַיָּב - הֲרֵי זֶה זַכָּאי.
אַחַד עָשָׂר אוֹמְרִים זַכָּאי, וּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר אוֹמְרִים חַיָּב [היינו ששני הדיינים שניתוספו אומרים חייב] - אַף עַל פִּי שֶׁהָאֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים אָמַר אֵינִי יוֹדֵעַ [כבתחילה, ויש כאן בי"ד של 24] - הֲרֵי זֶה חַיָּב, שֶׁהֲרֵי הַמְּחַיָּבִין רַבּוּ בִּשְׁנַיִם.
אָמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר זַכָּאי, וּשְׁנֵים עָשָׂר חַיָּב, וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ - מוֹסִיפִין שְׁנַיִם אֲחֵרִים.
וְכֵן מוֹסִיפִין וְהוֹלְכִין, עַד [או] שֶׁיִּרְבּוּ הַמְּזַכִּין אֶחָד וְיִהְיֶה זַכָּאי, אוֹ יִרְבּוּ הַמְּחַיָּבִין שְׁנַיִם אוֹ יָתֵר וְיִהְיֶה חַיָּב.
הָיוּ אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ [מספר המחייבים והמזכים שוה] וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, אוֹ שֶׁהָיוּ הַמְּחַיָּבִין יָתֵר אֶחָד בִּלְבָד - מוֹסִיפִין וְהוֹלְכִין, עַד שִׁבְעִים וְאֶחָד.
הִגִּיעוּ לְשִׁבְעִים וְאֶחָד - שִׁשָּׁה וּשְׁלוֹשִׁים אוֹמְרִים זַכָּאי, וַחֲמִשָּׁה וּשְׁלוֹשִׁים אוֹמְרִים חַיָּב - הֲרֵי זֶה זַכָּאי.
שִׁשָּׁה וּשְׁלוֹשִׁים אוֹמְרִים חַיָּב, וַחֲמִשָּׁה וּשְׁלוֹשִׁים אוֹמְרִים זַכָּאי - דָּנִין אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ עַד שֶׁיִּרְאֶה אֶחָד מֵהֶן [מהמחייבין] דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ [מהמזכין, ואז יהי' 36 רוב של מזכין], וּמְזַכִּין אוֹתוֹ אוֹ [יראה אחד מהמזכין את דברי חבירו מהמחייבין, וישנה את דעתו לחייב ובמילא יהי' רב של שנים לחייב 37 לעומת 34 ו]מְחַיָּבִין אוֹתוֹ.
[ואף שאמרנו שאפילו באינו יודע אין לו לשנות לחובה, אבל באופן זה שיש רק רוב של אחד לכאורה אפשר לשנות וצריך אני לעיין בזה אם נכון הוא]
וְאִם לֹא רָאָה [שאף מהדיינים אינו משנה את דעתו, ואין לזכות ואין לחייב מה עושים?] - גָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָּנִין אוֹמֵר נִזְדַּקַּן הַדִּין, וּפוֹטְרִין אוֹתוֹ.
חֲמִשָּׁה וּשְׁלוֹשִׁים אוֹמְרִים חַיָּב וַחֲמִשָּׁה וּשְׁלוֹשִׁים אוֹמְרִים זַכָּאי, וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ - פּוֹטְרִין אוֹתוֹ.
אַרְבָּעָה וּשְׁלוֹשִׁים אוֹמְרִים זַכָּאי, וְשִׁשָּׁה וּשְׁלוֹשִׁים אוֹמְרִים חַיָּב, וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ - חַיָּב, שֶׁהֲרֵי רַבּוּ הַמְּחַיָּבִין שְׁנַיִם.
ג בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבָּאָה לָהֶן מַחְלֹקֶת, בֵּין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת בֵּין בְּדִינֵי מְמוֹנוֹת, בֵּין בְּדִין מִדִּינֵי תּוֹרָה - אֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, אֵלָא דָּנִין אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ, וְהוֹלְכִין אַחַר הָרֹב שֶׁלָּהֶן.
וְאִם בְּדִין אֶחָד מִן הַנֶּהְרָגִין בִּפְנֵיהֶם נֶחְלְקוּ - דָּנִין אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ, עַד שֶׁיִּפְטְרוּ אוֹתוֹ אוֹ יִתְחַיַּב.