הִלְכוֹת עֵדוּת פֵּרֶק יז

א מִי שֶׁהֵעִידוּ לוֹ אֲנָשִׁים רַבִּים וּגְדוֹלִים בְּחָכְמָה וּבְיִרְאָה, שְׁהֶם רָאוּ פְּלוֹנִי שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְּלוֹנִית, אוֹ שֶׁלָּוָה מִפְּלוֹנִי--אַף עַל פִּי שְׁהוּא מַאֲמִין הַדָּבָר בְּלִבּוֹ כְּאִלּוּ רָאָהוּ--לֹא יָעִיד, עַד שֶׁיִּרְאֶה הַדָּבָר בְּעֵינָיו, אוֹ יוֹדֶה לוֹ הַלּוֹוֶה מִפִּיו וְיֹאמַר לוֹ, הֱיֵה עָלַי עֵד: שֶׁנֶּאֱמָר "אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע" (ויקרא ה,א). וְאֵין לָךְ עֵדוּת שֶׁמִּתְקַיֶּמֶת בִּרְאִיָּה אוֹ בִּידִיעָה, אֵלָא עֵדוּת מָמוֹן. וְכָל הַמֵּעִיד מִפִּי אֲחֵרִים--הֲרֵי זֶה עֵד שֶׁקֶר, וְעוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה: שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" (שמות כ,יב). לְפִיכָּךְ מְאַיְּמִין אַף עַל עֵדֵי מָמוֹן. וְכֵיצַד מְאַיְּמִין עַל עֵדֵי מָמוֹן: מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן בִּפְנֵי הַכֹּל, וּמוֹדִיעִין אוֹתָם כּוֹחַ עֵדוּת הַשֶּׁקֶר, וּבֹשֶׁת הַמֵּעִיד בָּהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלָעוֹלָם הַבָּא; וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיאִין אֶת כָּל הָאָדָם לָחוּץ, וּמְשַׁיְּרִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּעֵדִים, וְאוֹמְרִין לוֹ, אֱמֹר הֵיאַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה חַיָּב לְזֶה. אִם אָמַר הוּא אָמַר לִי, חַיָּב אֲנִי לוֹ, אִישׁ פְּלוֹנִי אָמַר לִי, שְׁהוּא חַיָּב לוֹ--לֹא אָמַר כְּלוּם: עַד שֶׁיֹּאמַר בְּפָנֵינוּ הוֹדָה לוֹ, שְׁהוּא חַיָּב לוֹ. וְהָיוּ מַכְנִיסִין אֶת הָעֵד הַשֵּׁנִי, וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ כָּךְ. נִמְצְאוּ דִּבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִין--נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר, וְגוֹמְרִין הַדִּין.

ג הַמַּטְמִין עֵדִים לַחֲבֵרוֹ, וְהוֹדָה לוֹ בֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ, וְהָעֵדִים רוֹאִין וְשׁוֹמְעִין שְׁהוּא אוֹמֵר לוֹ, וַדַּאי יֵשׁ לָךְ אֶצְלִי כָּךְ וְכָּךְ, אֲבָל אֲנִי מִתְיָרֵא, שֶׁמֶּא תִּכְפֵּנִי בַּדִּין לְמָחָר--הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ עֵדוּת: עַד שֶׁיּוֹדֶה בִּפְנֵי עֵדִים.

ד אֶחָד הַמּוֹדֶה בִּפְנֵי עֵדִים, וְאָמַר דֶּרֶךְ הוֹדָיָה זֶה יֵשׁ לוֹ אֶצְלִי כָּךְ וְכָּךְ, אוֹ שֶׁאָמַר אַתֶּם עֵדַי, אוֹ הֱיוּ עָלַי עֵדִים--בֵּין שֶׁאָמַר הַלּוֹוֶה, בֵּין שֶׁאָמַר הַמַּלְוֶה וְשָׁתַק הַלּוֹוֶה דֶּרֶךְ מַאֲמִין לִדְבָרָיו--הֲרֵי אֵלּוּ עֵדִים. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם קָנוּ מִיָּדוֹ, אוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם כִּתְבוּ עָלַי שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ לְזֶה אֶצְלִי כָּךְ וְכָּךְ, וְכָל כַּיּוֹצֶא בִּדְבָרִים אֵלּוּ--הֲרֵי הֶן הוֹדָיָה, וּמְעִידִין עַל פִּיהָ.

ה תַּלְמִיד שֶׁאָמַר לוֹ רִבּוֹ, יוֹדֵעַ אַתָּה שְׁאִם נוֹתְנִין לִי כָּל מְמוֹן הָעוֹלָם אֵינִי מְשַׁקֵּר, מָנֶה לִי אֵצֶל פְּלוֹנִי וְיֵשׁ לִי עָלָיו עֵד אֶחָד, לֵךְ וְהִצְטָרַף עִמּוֹ--אִם נִצְטָרַף, הֲרֵי זֶה עֵד שֶׁקֶר.

ו אָמַר לוֹ בּוֹא וַעֲמֹד עִם הָעֵד, וְלֹא תָּעִיד, אֵלָא כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה הַלּוֹוֶה וְיִפְחַד וְיַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאַתֶּם שְׁנֵי עֵדִים, וְיוֹדֶה מֵעַצְמוֹ--הֲרֵי זֶה אָסוּר לוֹ לַעֲמֹד וּלְהֵרָאוֹת שְׁהוּא עֵד, אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ מֵעִיד. וְעַל זֶה וְכַיּוֹצֶא בּוֹ נֶאֱמָר "מִדְּבַר-שֶׁקֶר, תִּרְחָק" (שמות כג,ז). הַשּׂוֹכֵר עֵדֵי שֶׁקֶר לְהָעִיד לַחֲבֵרוֹ--פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם, וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. וְכֵן עֵד שֶׁכָּבַשׁ עֵדוּתוֹ, וְלֹא הֵעִיד--פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם, וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם.