Download Here

המצווה הרביעית

היא הציווי שנצטווינו להאמין ביראתו יתעלה ובמוראו.

ובל נהיה שאננים ובוטחים - אלא (נחכה) [ונחוש] לביאת עונשו ית' בכל-עת.

וזהו אמרו יתעלה: "את-ה' אלוקיך תירא" (דברים ו, יג).

ובגמרא סנהדרין (נו, א) אמרו בדרך שקלא וטריא על דבריו יתעלה:"ונקב שם-ה' מות יומת" (ויקרא כד, טז): ואימא פרושי , דכתיב: "אשר נקבו בשמות " (במדבר א, יז), ואזהרתה מן "את-ה' אלקיך תירא"?

כלומר: זה שנאמר "ונקב שם-ה'" הוא שיזכיר את-השם בלבד בלי שיברך.

ואם תאמר: איזה עוון יש בזה?

נאמר, שהוא מאבד את היראה.

כי מיראת ה' הוא, שלא יזכר שמו לבטלה.

והייתה התשובה על שאלה זו ודחית דבר זה בכך שאמרו:"חדא - דבעינא שם בשם, ולכא".

כלומר: שיברך את השם בשם, כמו שאמרו "יכה יוסי את יוסי".

ועוד:"אזהרת עשה היא, וכל-אזהרת עשה לא שמה אזהרה".

כלומר: זה שאמרת "אזהרתה מן 'את-ה' אלקיך תירא'" לא יתכן, לפי שזה ציווי - והוא מצוות עשה - ואין מזהירין בעשה.

הנה נתבאר שזה שנאמר "את-ה' אלקיך תירא" - מצוות עשה.