המצווה הל"ד
שנצטווינו שישאו הכהנים את הארון על כתפיהם כשנרצה להעבירו ממקום למקום.
והוא אמרו יתעלה: "כי עבודת הקדש עלהם בכתף ישאו" (במדבר ז, ט).
ואף על פי שציווי זה נאמר אז ללויים, לא היה זה אלא מחמת מיעוט מספר הכהנים באותו הזמן, כי אהרן הוא המתחיל; אבל לדורות הרי המצווה חובה על הכהנים, והם הנושאים אותו, כמו שנתבאר בספר יהושע ובספר שמואל.
וכאשר ציווה דוד להעביר את הארון בפעם השניה אמר בדברי הימים: "וישאו בני הלוים את הארון האלהים כאשר ציווה משה כדבר ה' בכתפם במוטות עליהם".
וכן כאשר הזכיר בדברי הימים חלוקת הכהנים לעשרים וארבע משמרות ואמר אחר כך: "אלה פקדתם לעבדתם לבוא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר ציווהו ה' אלהי ישראל", פרשו חכמים, שהוא רומז על [זה] שעבודת הכהנים היא נשיאת הארון על הכתף, וזהו ציווהו ה' אלקי ישראל.
ולשון ספרי: "כמשפטם וגו' כאשר ציווהו ה' אלקי ישראל - היכן ציווהו? ולבני קהת לא נתן וגו' בכתף ישאו". הנה נתבאר שזה מכלל המצוות.