המצווה הע"א
הציווי שנצטווינו שכל העובר עברות מסוימות יקריב קרבן אשם ויתכפר לו - וזהו אשם ודאי.
העברות שחייבים עליהן קרבן זה הן: מעילה וגזלה ושכיבה עם שפחה חרופה ושקר בשבועת פקדון.
כל המועל בשגגה, והוא שיהנה בשווה פרוטה מן ההקדש- בין הקדש בדק הבית ובין הקדש מזבח - או הגוזל חברו שווה פרוטה ולמעלה ונשבע; או הבא על שפחה חרופה - בין בשוגג בין במזיד; או הכופר בפקדון ונשבע - בין בשוגג בין במזיד - הרי זה חייב להקריב קרבן על חטאתו, ואינו קרבן חטאת אלא קרבן אשם; וקרבן זה נקרא 'אשם ודאי'.
אמר יתעלה במעילה: "וחטאה בשגגה מקדשי ה' והביא את-אשמו לה' איל תמים" (ויקרא ה, טו); ואמר: "וכחש בעמיתו בפקדון וגו' ונשבע על שקר וגו' ואת אשמו יביא לה' איל תמים" (שם שם, כא-כה). ואמר: "ואיש כי ישכב את אשה שכבת-זרע והיא שפחה נחרפת לאיש וגו' והביא את אשמו לה' וגו'" (שם יט, כ-כא).
וכבר נתבארנו דיני מצוות אלו במסכת כריתות.