המצווה הפ"ד
הוא הציווי שנצטווינו להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה בלבד.
והוא אמרו יתעלה: "ושם תעשה כל אשר אנכי מצווך" (דברים יב, יד).
וכאשר רצו לקיים את האזהרה על הקרבה בחוץ של איזה קרבן שיהיה מכל הקרבנות, הביאו ראיה מאמרו יתעלה: "פן תעלה עלתיך בכל מקום" (דברים יב, יג).
אמרו בספרא:"אין לי אלא עולות, שאר קדשים מנין? תלמוד לומר: "ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך".
ועדיין אני אומר: עולה בעשה ולא תעשה, שאר קדשים לא יהו אלא בעשה? תלמוד לומר: ושם תעשה וגו'"",כמו שאבאר במקומו כשנדבר על הלאו.
ועניין אמרם: "עולה בעשה ולא תעשה" הוא: שהמקריב עולה בחוץ עובר על מצוות עשה ומצוות לא תעשה.
על מצוות לא תעשה, שנאמר "פן תעלה עולתיך"; ועל מצוות עשה, שנאמר: "ושם תעשה כל אשר אנכי מצווך" - וזה לא עשה שם.
"ושאר קדשים לא יהיו אלא בעשה", כלומר: שעבר על מה שאמר לו "ושם תעשה כל אשר אנכי מצווך" בלבד.
ונתבאר שם שגם שאר קדשים הם בלא תעשה נוסף על העשה.
וכבר נתבאר בסוף מסכת זבחים,שכל הקדשים שהקריבם בחוץ - הרי אלו בעשה ולא תעשה וחייבים עליהם כרת.
הנה נתבאר מכל מה שאמרנו, שזה שנאמר: "ושם תעשה כל אשר אנכי מצווך" - מצוות עשה גמורה.