המצווה הקמ"ט
הציווי שנצטווינו בסימני בהמה וחיה. היינו: שיהו מעלי גרה ופרסתן סדוקה, ואז מתר לאכלן. וזה שאנו מצווים לבדוק אותן בסמנים אלו - הוא מצוות עשה.
והוא אמרו: "זאת החיה אשר תאכלו וגו'" (ויקרא יא, ב).
ולשון ספרא: "אתה תאכלו - אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה". כלומר: את שיש בה סמנים אלו - היא שמותר לאוכלה, משמע מזה, שאת שאין בה סמנים אלו - אסור לאוכלה. וזה לאו הבא מכלל עשה, שהוא עשה, לפי הכלל שביארנו.
לפיכך אמרו בסמוך ללשון זה: "אין לי אלא בעשה, מנין בלא תעשה? תלמוד לומר: את הגמל" כמו שנבאר במצוות לא תעשה.
הנה נתבאר, שאמרו: 'אתה תאכלו' - מצוות עשה.
והכוונה במצווה זו היא מה שהזכרתי לך, והוא: שאנו נצטווינו לדרוש סמנים אלו בכל בהמה וחיה, ואז יהא מתר לאוכלה. ודין זה - הוא המצווה.
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו במסכת בכורות ובמסכת חולין.