המצווה הקנ"ב
הציווי שנצטווינו בסימני דגים.
והם מפרשים בתורה באומרו: "את זה תאכלו מכל אשר במים" (שם שם, ט).
ובפירוש אמרו בגמרא חולין: שאוכל דג טמא עובר בעשה ולא תעשה. כי ממה שאמר 'זה אכול' שומע אני שזולתו לא תאכל, ולאו הבא מכלל עשה - עשה. הנה נתבאר, שאמרו 'את זה תאכלו' - מצוות עשה.
והעניין באומרנו שהיא מצוות עשה הוא כמו שהזכרתי לך, שאנו נצטווינו לדון בסימנים אלו ונאמר: זה מותר לאוכלו וזה אינו מותר, כמו שבאר הכתוב ואמר: "והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה וגו'" (שם כ, כה) ולא תהא הבדלה אלא בסימנים - לפיכך יהיה כל מין ומין מארבעת מיני הסימנים האלה מצווה בפני עצמה, כלומר: סימני בהמה וחיה, וסימני העוף, וסימני חגבים, וסימני דגים. וכבר ביארנו לשונם, שקראו לכל אחד עשה לבדו.
וכבר נתבארנו גם דיני מצווה זו, כלומר: סימני דגים, בפרק ג' ממסכת חולין.