המצווה הקס"א
הציווי שנצטווינו בספירת העומר.
והוא אמרו יתעלה: "וספרתם לכם ממחרת השבת" (ויקרא כג, טו).
דע, שכמו שחייב בית דין לספור שני יובל, שנה שנה ושמיטה שמיטה, כמו שביארנו לעיל, כך חייב כל אחד ואחד מאתנו לספור ימי העומר, יום יום, שבוע שבוע.
שהרי אמר: "תספרו חמישים יום" (ויקרא כג, טז), ואמר: שבעה שבעת תספר לך" (דברים טז, ט).
כשם שמנין השנים והשמיטים מצווה אחת, כמו שביארנו, כך ספירת העומר מצווה אחת.
וכך מנה אותה כל מי שקדמני - כמצווה אחת. ונכון הוא מה שעשו בזה.
ואל יטעך אמרם:"מצווה לממני יומי ומצווה לממני שבועי"עד שתחשוב שהן שתי מצוות.
לפי שכל חלק וחלק מחלקי איזו מצווה שיש לה חלקיים, מצווה לעשות אותו החלק ממנה.
אבל היו נעשות שתי מצוות אילו אמרו: מנין הימים מצווה, ומנין השבועות מצווה.
וזה דבר שלא יעלם ממי שמדקדק בדברים.
שהרי אם תאמר: חובה לעשות כך וכך, אין לשון זה מחייב שתהא אותה הפעולה מצווה בפני עצמה.
וראיה ברורה על זה, זה שאנו מונים גם את השבועות בכל לילה באומרנו, שהם כך וכך שבועות וכך וכך ימים, ואילו היו שבועות מצווה בפני עצמה, ולא היו מתקינים מניינם אלא בלילי השבועות בלבד, ואז היו להן שתי ברכות: "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על ספירת ימי העומר" ו"על ספירת שבועי העומר".
ואין הדבר כן, אלא המצווה היא ספירת העומר - ימיו ושבועיו, כמו שציווה.
ואין הנשים חייבות במצווה זו.