המצווה הקע"ב
הציווי שנצטווינו להשמע לכל נביא מן הנביאים ע"ה ולקיים כל מה שיצווה.
אפילו יצווה נגד המצווה, או כמה מצוות מן המצוות האלו. ובלבד יהא זה לפי שעה. אבל לא שינציח תוספת או גירעון. כמו שביארנו בהקדמת חיבורנו בפרוש המשנה.
והכתוב שבו נאמר ציווי זה הוא אמרו יתעלה: "אליו תשמעון" (דברים יח, טו).
ולשון ספרי:"אליו תשמעון - אפילו אמר לך לעבור על אחת מכל המצוות האמורות התורה לפי שעה, שמע לו.
והעובר על מצווה זו חייב מיתה בידי שמים.
וזה אמרו יתעלה: "והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרש מעמו"(דברים יח, יט).
וכבר נתבאר בסנהדרין: (פט, א) "שלושה מיתתם בידי שמים: העובר על דברי הנביא, ונביא שעבר על דברי עצמו, והכובש נבואתו".
וכולם ממה שנאמר:"אשר לא ישמע אל דברי".
אמרו: "קרי ביה: לא- ישמע, לא-ישמע, לא-ישמע".
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בסוף סנהדרין.