המצווה הקע"ח
הציווי שנצטווינו למסור עדות לפני הדיינים על כל מה שאנו יודעים.
בין שיש בכך משום אבוד למי שמעידים עליו, או הצלת זה שמעידים לו, בממונו או בנפשו - חייבים אנו להעיד על כל זה, ולהודיע לדיינים מה שראינו או שמענו.
וכבר הביאו ע"ה ראייתם על חיוב העדות, ממה שאמר יתעלה: "והוא עד או ראה או ידע" (ויקרא ה, א).
והעובר על מצווה זו- והוא הכובש עדותו - חטאו גדול.
והוא אמרו יתעלה: "אם לוא יגיד ונשא עונו" (שם).
וזהו דבר כללי.
אך אם העדות שכבשה היא עדות ממון ונשבע עליה העד תוך כבישתה - חייב קרבן עולה ויורד, כמו שבאר הכתוב (שם שם, ה-י) ולפי התנאים הנזכרים בשבועות.
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בסנהדרין ובשבועות.